מירי רגב פרצה אל חיינו בסערה. היא הכניסה הרבה תזזיות למערכת המאובנת של התרבות במדינת ישראל. מערכת התרבות קפאה על שמריה שנים, ומה שהיה הוא שיהיה - התיאטרון הלאומי הבימה יקבל את צרכיו ואילו תיאטרונים חדשים שזקוקים לכסף כמו אוויר לנשימה ישארו כך.
במסגרת הסדר הישן גם תיאטרונים ערביים קיבלו כסף ממספר מקורות מבלי שיש עליהם פיקוח כלשהו, ולכן יכלו להציג מחזות שנכתבו על-ידי מחבלים היושבים בכלא כאילו הם צדיקי הדור, ובמסגרת הלימודים שמוענקים להם בחינם בכלא הישראלי הם זוכים גם שמחזותיהם יועלו על-ידי תאטרון כזה או אחר.
אלא שכמו שאומרים ברח לה משהו בכל ההליך הזה, והמהומה שקמה בעקבות דבריה רק עשתה לה טוב, היא אהבה כל רגע ולשיא זה הגיע עם דבריו החמורים של
עודד קוטלר. היא חשבה שהיא לפחות ראש ממשלה, שגם כוחו מוגבל אבל הוא יכול לעשות יותר משר.היא נכנסה ב
גלי צהל חזיתית, תוך שהיא מכנה אותם גזענים כי בפלייליסט נמצאים רק שירים של אשכנזים.
התחבקות עם חסן
היא הודיעה שאינה קוראת את צ'כוב, ומבחינתה עדיפים דברי הפרוזה והשירה של יהדות המזרח. היא גאה על היותה סיבוני ולא שכחה זאת, אלא שמסתבר שעד רגע זה או עד הראיון בעיתון אנחנו לא ידענו זאת, כמו שאריה דרעי נזכר שהוא מכלוף לקראת הבחירות.
ומכאן ההשתלחויות שלה הלכו וגדלו עד שאתמול שמענו כי היועץ המשפטי הוא... ופרקליטיו עימו. פתאום מסתבר כי הנצחון שלה בפריימריז לא היה סתם, אלא הוא בא על סמך הבטחות לגובים לאנשי שלומנו. פתאום מסתבר כי ההתחבקות שלה לפני כשנתיים עם חסן זה מהנמל לא הייתה סתם, אלא הכל למען מירי רגב.
ומכאן גם ההשתלחות והכניסה לענייני משרד הביטחון וגלי צה"ל תוך השתלחות בבוגי יעלון אינה סתמית. היא מכירה זאת עוד מהיותה בדובר צה"ל. אלא שהסגנון והטון אינם מתאימים לשרת תרבות במדינת ישראל, והכוח מעביר אותה על דעתה, לשונה הותרה והיא מניפה אותה לכל הכוונים בלי לתת דין וחשבון לאף אחד, ומה שהיה בהתחלה משהו חדש ומלבלב הפך עד מהרה למשהו תגרני וולגרי וחסר טעם. אז מן הראוי שמירי תתעשת ומה שיותר מהר יותר טוב.