בפועל, הפך המקום לא ל"פנינת שימור", אלא בעיקר "פנינת מסחר" בעטיפה של מקום שייעודו המרכזי שימור הפך המקום משכנם של חנויות אוכל ואופנה, מתקני שעשועים ואטרקציות לילדים, כאשר השימור מקבל עדיפות נמוכה ונדחק לשוליים. חלק מבתי הטמפלרים והבתים ההיסטוריים שהובטח כי ישומרו ויועדו לצורכי ציבור, הפכו לשימושים מסחריים, חלק מהבתים הטמפלרים שונה פניהם וצביונם כמעט ללא הכר. לבתים אושרו הגדלת זכויות בניה גדולות, חלקם הפכו לבתי אופנה ומסחר שונים, נצבעו בצבעים שלא שייכים לתקופה, קושטו בשלטים מסחריים ונוספו להם תוספות שמשנים את צביונם וחזותם המקורית ללא הכר. ביקרתי בימים אלה במקום. המקום מזכיר יותר ויותר פארק נופש ומסחר מאשר מושבת טמפלרים. גם בתים שבהם שכנו משרדי ממשלה הראשונים ובהם לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון לא שומרו ברובם כראוי. כאילו לא די בכך צצו במתחם שרונה בשנים האחרונות מכל עבר "גורדי שחקים" המתנשאים לגובה רב ופוגעים משמעותית בחזותה וצביונה המקורי של המושבה הטמפלרים וכן בחזות ובצביון המקורי של "הקריה" בה שכנו, כאמור, משרדי הממשלה הראשונים. גם אולפני הרדיו של "קול ישראל" ב"קריה" השוכנים במתחם שרונה, עומדים להתפנות מהמקום ובמקומם יוקמו, כאילו אין די בהם ב"שרונה" - גורדי שחקים נוספים. כבר אמרנו הרצון למקסם רווחים ו"החזירות הנדל"נית" גוברים על ערכי שימור ושמירת צביונה המקורי ורוחה של שרונה. עיריית תל אביב אישרה הקמת גורדי השחקים בשרונה, אחרי הכל הדבר יכניס לקופתה מילוני שקלים מתשלומי ארנונה שיגבו מבעלי בתי גורדי השחקים. ואיפה כאן המועצה לשימור אתרי מורשת מדוע לא משמיעה קולה? יש אומרים, כי כוחה של המועצה קטן וסמכויותיה מוגבלות ולמרות הרצון הטוב היא חסרת אונים. אחרים טוענים, כי אין ברצונה של המועצה לשמור אתרי מורשת לריב ולהיכנס לעימות עם בעלי הון וממון חזקים ומקושרים למוסדות השלטון. לא אכנס לוויכוח מי אשם במצב הלא מרנין של השימור בשרונה. אני משאיר זאת למומחים ופרשנים בקיאים ממני. אני מציין עובדות בשטח שמגובות בצילומים שצילמתי.

דומה כי אין ויכוח בקרב היסטוריונים, אדריכלים ואנשי שימור בדבר חשיבותה ההיסטורית והאדריכלית של שרונה והיותה פרק היסטורי חשוב בתולדות תקומת ישראל. כאן שכנה שכונת הטמפלרים שהייתה שכונה של תל אביב. וכאן שכנו משרדי הממשלה הראשונים ובניהם לשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון. כאן הונצח ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון כשהוא מציץ ממרפסת אחד המשרדים במקום. יש הטוענים, כי ניתן לראות בשרונה את הבירה הראשונה של מדינת ישראל, עד להכרזה של ירושלים כבירת המדינה. ולא לחנם זכתה שרונה לכינוי הקריה, ואין ספק כי ראוי היה לשמור על צביונה המקורי ככל שניתן ולשמר את רוח המקום. וחבל שהדבר לא נעשה. שותף לדעה כי שימור שרונה לא נעשה בצורה נכונה הוא האדריכל פרופ' סעדיה מנדל, יו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בראיון עם המראיין מיכאל (מיקי) מירו בכינוס לציון 30 שנה ליסוד המועצה לשימור אתרי מורשת, מתח סעדיה מנדל ביקורת על צורת שימור שרונה ורמז-אמר כי הוא אינו לרוחו. מנדל אמר בראיון: "שרונה הייתה שכונה של תל אביב בה התגוררו טמפלרים וכך צריך להתייחס אליה. שימור אתרים הוא קודם בא לספר סיפור והוא אלמנט חשוב לא פחות ואף יותר מהשימור הפיזי של המבנה עצמו. אני לא רואה איך חנות של קסטרו משתלבת בסיפור השכונה הטמפלרית". אנשי המועצה לשימור אתרי מורשת מציינים כדוגמה לשימור טוב של בתי טמפלרים את מבני המושבה הגרמנית ברחוב עמק הרפאים בירושלים ובמושבה הגרמנית בחיפה. מדוע לא היה ניתן לשמר כראוי את המבנים הטמפלרים בשרונה זו שאלה טובה. שרונה היא אולי מקום נחמד לשבת ולשתות בו בבית קפה ויש "תעסוקה" לילדים יש בו גם מרכז מבקרים בו מספרים על ההיסטוריה של המקום אבל אל תיקראו לו אתר שימור. יזמי הפרויקט בשרונה סיפרו ומספרים לכל העולם, כי לא היה ניתן לשמר את המקום כלל ללא הקמת מרכזי מסחר חנויות אופנה ומגדלי דירות. וללא הגדלת זכויות בניה גדולות אני סבור שטענה זו לא נכונה ואפילו מקוממת. היה אפשר כלכלית לוותר על חלק מבתי המסחר וגורדי השחקים, להשאיר כמה בתי קפה. להפוך חלק ניכר מהמבנים למבנים לצרכי ציבור ולא לטובת סוחרים ובעלי ממון. ולשמור פחות או יותר על צביונם המקורי של המבנים ההיסטוריים וסביבתם. אלא שהיזמים רצו למקסם רווחים כשערך השימור לא עומד בשיקוליהם וזו התוצאה.