מה התאמצה התקשורת להסתיר?

נעזוב לרגע את פיגועי הטרור, ונתמקד קצת "בעם ישראל" ובאזרחי המדינה, ונפתח בשאלה לקורא: האם ידעת "שבהשוואה למדדים הבינלאומיים של הדמוקרטיות, מדינת ישראל 'נמצאת במקום טוב באמצע' בקבוצת המדינות הדמוקרטיות"? אם לא ידעת זאת, אז אני מפנה את תשומת לבך לעמוד 18 בדוח על מדד הדמוקרטיה הישראלית שפירסם המכון הישראלי לדמוקרטיה עוד לפני הפיגוע בפריז. שם, לאחר קביעה זאת (הנסמכת על "נתוני מידע מגוונים ועל חוות דעת של מומחים, שרבים מהם אינם חשודים בהטיה לטובת ישראל") מוסיפים מחברי הדוח המקיף את הדברים הבאים: "ואם כך, השיח הציבורי הכאוב והמיואש השכיח בארץ והתחושה הרווחת שמצבה של הדמוקרטיה הישראלית מידרדר ונמצא בשפל המדרגה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעיקר באמצעי התקשורת, הם כנראה לא לגמרי מדויקים לאור הממצאים הבינלאומיים ההשוואתיים". אין ספק שזהו ניסוח אקדמאי עדין. הנכון לדעתי היה לכתוב "כמעט לחלוטין לא מדויקים", אך על טעם וריח אין להתווכח. אני מניח שמרבית הציבור הישראלי לא ידע זאת, כי התקשורת ברובה הגדול לא דיווחה לו, אולי משום שחשבה שאין זה מזכותו לדעת דברים טובים על המדינה שלו. ייתכן, אך איני בטוח בכך. לכן אביא לידיעה כמה דברים טובים מרניני לב שמופיעים בדוח, בצד ליקויים ודברים לא טובים. למשל, 76.5 אחוזים מהיהודים חושבים שמצבם האישי הוא טוב מאוד או טוב, כאשר 65.1 ערבים חושבים כך; 84 אחוזים מהיהודים כמו הערבים אינם רוצים לעזוב את הארץ, גם אם הדבר יתאפשר להם. זוכרים את היסטרית ה"מילקי" שפרצה כאן? את הדיווחים על נהירת המוני צעירי ישראל לברלין? את הכתבות על החיים הטובים בברלין? את זעקות השבר על הנוער שעוזב את ארצנו "המצורעת", שהדמוקרטיה שלה הפכה לרודנות סותמת פיות?

חוסר ביטחון

ועוד נתונים מעודדים: ל-88.1 אחוזים מהיהודים יש תחושת שייכות למדינה, ו-86.1 מגדירים עצמם כ"ציונים". במילים עבריות פשוטות, האתוס המרכזי של מדינת ישראל לא נשחק, חרף מאמצים בלתי נלאים של שמאל קיצוני ועיתון הארץ לשחוק ולרסק אותו, חרף הפחדות אימים על חוסר הביטחון במדינה, ואלף ואחד רעות חולות. והדבר היפה בעיני הוא שהציבור הזה יודע לבקר את כל הדברים הרעים שבמוסדות השלטון ולתת בהם אמון נמוך, ובו בזמן לאהוב לחיות במדינה. אם תרצו: פשוט פטריוטי. אבל הנתון המטריד ביותר בעיני הוא שרק 32.8 אחוזים מהאזרחים הערביים (לעומת 58.9 אחוזים בשנה שעברה!!) חשים שייכות למדינה. ובו בזמן, וזה מרשים, יש להם יותר אמון בכמה ממוסדות המדינה מאשר ליהודים: לגבי בית המשפט העליון, לגבי קופות החולים (82.2 אחוזים), ביטוח לאומי (65.3 אחוזים לעומת 35.3 אצל היהודים!!), ואפילו לגבי המשטרה. ולסיום שאלה השנייה: מי הם שלושת המוסדות התופסים את המקום האחרון בסולם האמון של הציבור? אין ספק שהציבור שמע וקרא על הכנסת וגם על המפלגות, אך בקושי הוא גם שמע על התקשורת. לדעתי, שלושת הגופים הללו זכו בדין, בצדק, במקומות האחרונים. הממש אחרונים הן המפלגות, הזוכות אצל היהודים לאמון רק של 15.1 אחוזים, קצת מעליהן התקשורת עם 32.8 אחוזי אמון אצל היהודים (מול 51.1 אצל הערבים!), והכנסת עם 33.8 אחוזי אמון. אכן זיבורית, בלשון ספרותית, לעומת העידית שזוכה לה צה"ל עם 93.4 אחוזי אמון בציבור היהודי. כללו של דבר, "טוב לחיות בארצנו", למרות שהטרור הפלשתיני-ערבי מכה בה כבר יותר ממאה שנים!