ה"בלאק פריידי" הקדים השנה בצרפת. הוא פקד ביום שישי (13.11.15), כסופה משתוללת, את מדינת ה"חופש אחווה ושוויון", המדושנת בגאווה עצמית, אחוזת שאננות, כשהיא מופתעת. לא מוכנה. אזרחיה בהמוניהם, מפגינים כרגיל את אורח חייהם הנינוח בבתי הקפה. מבקרים בתיאטראות ובבתי הקולנוע. כל אלה ועוד יותר ממשלתם, ספגו במפתיע מהלומה על פדחתם. יום שישי זה שוב לא ישכח לעולם.
"חייה ותן לחיות", הייתה סיסמתם של הצרפתים, מאז ומעולם. אמונתם בדמוקרטיה, שאותה כוננו שוב ושוב אחר מלחמות דמים לא מועטות, הביאה אותם למסקנה, כי הם והמשטר שלהם, יפציעו כמנצחים מכל משבר, כיבוש או מלחמה. האמת? ההיסטוריה הייתה לצידם. פעם אחר פעם. אלא שעכשיו - פעם אחת יותר מדי, נשברה תקרת הזכוכית, פסגת האשליות והשאננות המתוקה שהם בנו כסוג של מטריה סוככת מעל לראשם, התנפצה לרסיסים.
הטרור המוסלמי הקיצוני היכה בצרפת. בעוצמה. מאות הרוגים ופצועים (חלקם קשה). מכה כלכלית שעדיין לא ניתן לאומדה, ובעיקר: משבר אמון עמוק בין הרוב הנוצרי לבין המיעוט המוסלמי. נשברה האידיליה המלאכותית בה רצה הרוב הנוצרי להאמין. גם במדינות אחרות באירופה מתפתח מצב דומה. "הוכרז מצב מלחמה", טען הנשיא הולנד. מראה הרכב המשוריין ברחובות בלגיה דומה לזה הנראה ברחובות צרפת. מדי יום אנו שומעים על מעצרים ועל קרבות בפתחי בתים. עידן חדש הגיע.
אלא שבנפרד מציון עובדות אלו, נשאלת השאלה האם צרפת ועמה המערב כולו, המצויים עכשיו על פרשת דרכים אמיתית, ידעו לעמוד במשימה, ידעו לבצע את המהפכה הנדרשת באורח חייהם, כדי להתאימן למשימות העומדות בפניהם. האם צרפת ועימה המערב כולו, ידעו / יוכלו להימנע מעוד ימי שישי שחורים, העלולים לפקוד אותם לרעה?
כדי להילחם בטרור, המערב חייב לשבור את תקרת הזכוכית של הפוליטיקלי קורקט, הרובצת עליו וחונקת את חופש הפעולה שלו. בראש ובראשונה יש לחולל שינויים עמוקים בחקיקה הנוכחית כאשר מושגים כגון:
חופש הביטוי וחופש ההתארגנות, שהם לב ליבו של המשטר הדמוקרטי באירופה. במיוחד כאשר ניתן להם פירוש בלתי מוגבל, ימשיכו לאפשר לאלפי איממים באלפי מסגדים, להטיף מדי יום שישי לג'יהאד בלתי מוגבל, על-פי הגירסה הקיצונית ביותר.
הריסת מסגדים ומעצר איממים בצרפת, היא כיום פעולה בלתי נתפשת. בבריטניה הוחל אומנם בביצוע פעילות מסוג זה, אך בהיקפים קטנים מאוד. הנושא עצמו מצריך האזנה סמויה / קבועה לנאמר במסגדים, ידע מושלם בשפה הערבית על הדקויות שבה, ורצון להתעמת עם הקיצוניים המהווים עורף ציבורי נרחב לנעשה בבתי התפילה הללו. ומה ייעשה בבתי תפילה המוקמים בבתים פרטיים ובמוסדות כגון בתי חולים?
לשב"כ הצרפתי מוניטין של שירות מיומן, אבל דפוסי החקירה שלו מיושנים. צילה של המערכת המשפטית מאפיל על חקירותיו. גם כאן נחוץ שינוי חקיקתי שיאפשר לדלות מידע מהיר במיוחד מאלה המוגדרים כפצצות מתקתקות. בישראל נדרש בשעתו מאבק בין גורמי הביטחון השונים לבין המערכת המשפטית, בטרם אושרו חקירות נוקשות יותר. צרפת ומערב אירופה טרם עברו דרך חתחתים משפטית זו.
בנוסף לפעולות הללו, על צרפת ללמוד לחסוך במידע המסופק לציבור הן על-ידי הרשתות החברתיות והן על-ידי התקשורת האלקטרונית. שידורי רדיו יכולים להוות גורמי הסתה ממדרגה ראשונה, כפי שנוכחנו לדעת משידורי תחנות הרדיו החברוניות. אפשר לפקח, אם כי לא ביעילות מספקת, על הרשתות החברתיות המהוות מקור לא אכזב לדברי בלע מסוגים שונים. אפשר וגם צריך לחסום שידורי רדיו בלתי ראויים. האם צרפת תהיה מוכנה ללכת בדרך זו?
ולבסוף, בעקבות יום השישי השחור, החלה להסתמן במערב עליה בכוחן של מפלגות ימין מובהקות. חלק מהן סיגלו לעצמן בעבר קו הסברתי אנטישמי במוצהר. עתה מתנערות מפלגות אלה מקו זה, כאשר למנהיגיהם ברור, כי הציבור בארצותיהם שוב איננו רואה ביהודים אויבים לרוב הנוצרי או לחברה הנוצרית. הם שואפים עכשיו לאחד כוחות כדי להילחם ביעילות בפלישת הענק המוסלמית ובהשפעותיה.
שאלה זו, העתידה להעסיק את
האיחוד האירופי, עשויה גם לדרוש ממנו, באמצעות מדינות כהונגריה, אוסטריה ואולי שבדיה ונורבגיה (שנהו אחרי זרמים אנטישמיים בציבור שלהן), סגירת גבולות נוקשה יותר, הסתלקות מרעיונות משיחיים על אחוות עמים, הפלת גבולות וחציצות בין עמים באשר הם, ומניעת הגירה נרחבת, המאומצת בחיבוק ובחום על-ידי הקולטים. הסיפור על ימות המשיח הללו הסתיים באחת ביום השישי השחור. האם תשכיל אירופה להתארגן בהתאם, על-מנת לסכלו ביתר יעילות גם בעתיד?
