לאחרונה נשמעים קולות רבים המגנים את הבינוניות שבהנהגת המדינה, רצוי לפיכך להבהיר כי בינוניות איננה קללה אלא מצב הקיים אצל מרבית האוכלוסייה בכל רבדיה וגווניה. לא רבים הם אלו המתעלים מעבר לבינוניות, אבל הציבור מצפה לפחות שהנהגתו תהיה מורמת מעם.
במסגרת פעילותי כמנחה "פרלמנטים" לקבוצות של אזרחים ותיקים, נשאלתי לא פעם איך ייתכן ששר זה או אחר או חברי כנסת מסוימים "אינם חכמים ביותר" ...מה שמכריח אותי שוב ושוב להסביר שמרבית חברי הכנסת והשרים אינם נבחרים לתפקידיהם על בסיס כישוריהם אלא מכיוון שקליקה מסוימת בתוך המפלג, שנהנתה מפעילות חבר מסוים, דוחפת אותו קדימה ובוחרת בו כמועמד (לכנסת למשל..), או תומכת בו ב"פריימריז". אם מפלגתו בקואליציה, אזי החברים שלו דוחפים אותו ל
ממשלה וכך מוצא את עצמו, האזרח הפשוט X שר לעניינים שמעולם לא הבין בהם דבר. ישנם מעטים ביותר בכל מפלגה שרמתם גבוהה יותר, אבל לא תמיד הם אלו שזוכים לגיבוי ולהכרה. השר X ממנה יועצים מקרב חבריו הקרובים או דורשי טובתו (שהוא חייב להם..) ושאין להם מושג במשימות משרדו - -ועלינו לזכור שהפקידות הבכירה במשרדו, גם היא מורכבת מפעילי מפלגות של השרים לשעבר שקיבלו בשעתו תיגמול על תמיכתם, בצורת מישרה ומשכורת...ובנוסף - - לצידם מכהנים אנשים פשוטים, שהתחילו בתחתית הסולם והתקדמו הן בזכות דרוג וקידום הסתדרותי, והן בגין תהליך שנקרא ה"העיקרון הפיטרי". (לפי עיקרון בינלאומי ידוע בו העובד מקודם מתפקידו לתפקיד רם יותר אם הוא הצליח עד שהוא מגיע לעמדה ולתפקיד שאינו מסוגל להתמודד איתו והופך לכישלון...).
אז כאמור, מתיישב לו אותו שר X בעמדה חשובה ביותר מבלי הכישורים המתאימים ומבלי שיהיו לידו אנשים חכמים לסייע לו ואנחנו עוד מתפלאים מדוע הוא שר כושל...הכרתי לא מעט שרים כאלה. רובם אנשים טובים, ישרים ולא מתנשאים, אבל בינוניים למדי בהשכלתם ולכן גם בתפיסת עולמם ובמקצועיותם. אנחנו חייבים להבין שצריך אופי מיוחד להיכנס לבוץ המפלגתי והפוליטי? ולא רק זה, יש שיקולים אחרים.
תשאלו את עצמכם למשל לאן יפנה בוגר במשפטים? האם יהיה עורך דין אמביציוזי ויצא להרוויח הון בשוק הפרטי או יצטרף במשכורת בינונית שתעניק לו ביטחון בפרקליטות המדינה? כי מה שקורה פה הוא שאנשים מוכשרים ואמביציוזיים בדרך-כלל פונים לשוק הפרטי (או שהשוק הפרטי מזהה אותם וקולט אותם) ולכן יש לנו כלכלה חזקה ויציבה, חברות עם פריחה ומעוף ומצד שני, פקידות שלא תמיד מצליחה להתמודד איתם, כי הם פשוט לא מבינים את "האינטליגנטים הללו עם החליפות" - זוהי הבינוניות בכל כיעורה- דהיינו, הפקיד הבכיר או השר אומרים: "מה שאינני מבין, אני לא מאשר"... ו"אתה מתקדם מהר מידי בשבילי".
המאמר יהיה ארוך במיוחד אם נתאר לקוראים פה את שמות כל אותם אנשים מבריקים במערכות הממשל והצבא שנדחו מהיותם יוצאי דופן,- -דהיינו, כריזמתיים, סמכותיים, חכמים ונמרצים יותר מהממוצע- -ולבטח חריגים בתוך הבינוניות המקיפה אותם. הבינוניות שבמערכת פחדה מהם ושאפה להכשילם ומצד שני גם הציבור לא אהב את "הדיקטטורים הללו" בעלי כוח החלטה ופעולה (דוגמה קלאסית הוא
אהוד ברק..).
משבר המנהיגות בו נתונה המדינה כיום כאשר לנתניהו אין עדיין מתחרה מעשי אומרת הכל. נתניהו אינו שייך לבינוניות, הוא מורם מעם בנושאי מדיניות חוץ, כלכלה, וביטחון. בקדנציה הראשונה שלו בעיני הציבור היה יותר מידי "דיקטטורי" ולכן לא נבחר שוב. משנבחר לאחר מכן הוא למד שעליו להעמיד לצידו צוות טוב ( הקבינט) כך שמנהיגותו לא תהווה איום על הציבור, ולכן הוא יושב לבטח בכיסאו. מצד שני חלק גדול של שריו שרוי בבינוניות המתסכלת אותנו. כיום מאשימים את ה"פריימריז" במפלגות במצב זה. לכן אין ספק שבעתיד, "ועדה מסדרת" רצינית בכל מפלגה תצליח לסנן מועמדים לכנסת יותר מאשר "פריימריז".
אם יקום עד הבחירות אדם שישאף למנהיגות, שישדר, תבונה, כושר החלטה ויכולת ביצוע עם רקורד של יושרה אישית, הוא יביס בקלות יחסית את נתניהו אם יעמוד אידאולוגית במרכז הקשת הפוליטית. האם מישהו רואה "כוכב" כזה בשטח?
