בכנסת הקודמת חוקק חוק השוויון בנטל, שבא לומר, כי כולם שווים בפני החוק. אולם יש השווים יותר. החרדים קנו להם מעמד מיוחד, שלפיו אין הם חייבים להתגייס, אלא אם "יצאו לתרבות רעה" והפסיקו את לימודי הקודש, בהם טרחו עד גיל 18 וברצונם להמשיך בכך.
זהים להם אך לא שווים הם ערביי ישראל, משום היותם ערבים וכביכול פלשתינים, שרק במקרה הם נמצאים כאן. ולא חלות עליהם חובות ישראליות, שהן חובות של היהודים ולא של המוסלמים. להם יש אחים כ-1.5 מיליארד ברחבי העולם. זה שהאחים הללו טובחים זה בזה, בשם הדת, או אביב העמים לא נחשב. זה שמעבר לגבול טובחים העלאויים בסונים ובשיעים, זה לא נחשב, זה שדאעש טובח מכל הבא ליד ברצונו להשליט את החליפות האיסלאמית, לא נחשב, הם אפילו לא רוצים לתת שרות לאומי למדינה בה הם חיים.
והנה קמו החרדים וגם הם רוצים להקים מדינת הלכה,לבטל את הדמוקרטיה ולהשליט אוטוקרטיה שהם הרבנים .אולם הרבנים הללו חלוקים ביניהם, הפלג הליטאי לא כמו הפלג הספרדי, חצרו של רב זה היא אשכנזית,ולא ספרדית, ואוי ואבוי אם לאותו בית ספר ילכו בנות שהן בצבע שונה מהצבע הלבן ועוד.
הם הכתירו עצמם כשליחי האל היחיד והמיוחד, אולם הם אינם יכולים להציג שום תעודה או הוכחה כי האל אכן מינה אותם להיות שליחיו. אולם חסידיהם השוטים שותים בצמא את דבריהם ומוכנים להקריב עצמם, אם יקבלו מהם פקודה, הם יקדשו את מילת הרב ולא את מילת המפקד.
מאחר שבראשית המדינה הם היו מעטים, הסכים בן-גוריון להכיר בהם כבעלי זכויות מיוחדות, ולא ללכת לצבא. אלא להיהרג באוהלה של תורה. אלא שזמנים חולפים, יותר ויותר הלכו בדרכם, גם הדמוגרפיה שיחקה לטובתם, ושוב אין הם מיעוט מבוטל. התחזית היא שהם יהיו רוב בעוד 20, 30 שנה.
אייכלר אומר כי החילוניים יהיו הסוסים שילחמו, ואילו החרדים ימשיכו להגן עלינו באוהלה של תורה. אולם שכנינו הערבים אינם מכירים בכך, הם רוצחים דתיים כחילוניים, חרדים כמוסלמים, עינם צרה בכך שאנחנו קיימים, והם רוצים להשמידנו, הראשון היה המופתי חג אמין אל חוסייני, ועכשיו קם לו ממשיך בדמות ראיד סלאח מהפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית.
אלא שאפשר גם אחרת ויהודה משי זהב מראה זאת יום יום כנשיא זק"א - זיהוי קורבנות אסון, ארגון שעוסק בהצלת קורבנות מתאונות דרכים, ועד קורבנות הרצח של הפלשתינים, ובעשותו כך אינו מבדיל בין דם לדם, ערבי כיהודי, חרדי כדתי חילוני כחרדי לייט וכו'. זהו ארגון מתנדבים שברובו יהודים חרדיים.
גם יהודה לא היה כזה כל חייו, את חייו הבוגרים החל בקרבות כביש בר-אילן בירושלים, כאשר היה הקמב"ץ של החרדים במאבקי השבת, אולם הוא מוכיח היום כי לא כל החרדים עשויים מקשה אחת, לא כולם מתנכלים לחרדים המתגייסים, לא כולם שייכים לסיקריקים, לא כולם נטורי כרתא.
החרדים בכנסת שאינם מכירים בחוקי המדינה, "נאנסו" להיכנס לממשלה, כי בג"ץ ביטל את הדבר המוזר שנקרא סגן שר במעמד שר, ואילץ את ליצמן להיכנס כשר לממשלה. בג"ץ גם ביטל את חוק טל. אלא שיאיר לפיד ותומכיו לא יכולים לבוא ולנהוג כבת יענה, רוצים אתם להמשיך עם חוק השוויון בנטל היה עליכם להיכנס לממשלה, להרכין ראש בפני החלטת הבוחר, ולקדש את האמצעי על-מנת להשיג את המטרה של השוויון בנטל, לעשות גם דברים שאינכם אוהבים לעשות, ומרגע שעוד קדנציה הייתה עוברת עם חוק השוויון בנטל כבר לא היו משנים אותו, אולם המחנ"צ (מחנק) ואין עתיד הצדיקו את קוצר ראותם, ו"הפרצים והכבלים" הביאו לביטול החוק למרות רצונם.
הידברות זה דבר חשוב, אולם היכן שאין הדברות צריך להשליט את הדברים בכוח החוק. טובת המדינה הינה מעל לצווי הדת והרבנים, מה עוד שביניהם הם לא יכולים להקים קואליציה, ורק קואליציה אחת הם מכירים - להשמיד כל דבר שנוגע לכיסם ולאמונתם, אין אצלם מושג של קבל את האחר, לדרישתם כולם יתיישרו לפי הקו שלהם, ולא משנה טובת המדינה ורצונם של אויבי ישראל.
