"אין קיצורי דרך, וצריך להפנות את המשאבים לפתרון בעיות העומק של מדינת ישראל. המחשבה שאם רק נשנה את השיטה שלנו הכל יסתדר, היא מוטעית ומסכנת את היציבות" (ח"כ לשעבר ד"ר
עינת וילף).
שוב בוצע שינוי מהותי, לא בכיוון שמנתב את חוק שירות הביטחון עבור כולם, אלא בכיוון שדווקא יוצר בו אפליה גורפת עבור מיעוט. החוק שצומצם למינימום שבמינימום הסביל מבחינתם של מנהיגי הפוליטיקה החרדית, אם לא בוטל כליל. נראה שחוק "השוויון בנטל", שהועבר בכנסת ה-19 ובתמיכתו של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, ניסה אפוא לטפל בצורה אשר גורמת אי-נוחות למגזר החרדי בחברה הישראלית, אחרת איך ניתן להסביר את דחיפות ההנהגה החרדית בממשלה לדרישת ביטולו של החוק כבר בכנסת ה-20?
אמנם הקואליציה השברירית בת 61 חברי כנסת ושרים, אינה יכולה להרשות לעצמה סיכון של חוסר משמעת קואליציונית, אך במקרה הנ"ל, נתקלים בחוק שבו "הפוליטיקה של הכסאות" ואי-נוחות של גורמים נוספים באופוזיציה (בעיקר מפלגות המגזר הערבי), יוצרים דרך קלה מאוד למתנגדי החוק לדרוש ולממש את ביטולו. ממש לא קשה להבחין כי אלו הנחשבים עדיין כמיעוט במדינת ישראל, מכתיבים לא מעט בנושאים מהותיים בחקיקה הפרלמנטרית.
אם במושב כנסת אחת, ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר, תומך ומצביע בעד חוק שאמור לצמצם את תופעת ההשתמטות של אזרחים ברי גיוס מצה"ל, ובמושב כנסת אחרת מצביע בעד ביטולו, קיים במדינה שכזו עיוות פרלמנטרי חמור מיסודו, המלמד על הקרבת חוקים קולקטיביים לטובת מיעוטים ובתמורה למשילות.
בתחילת קמפיין מפלגת הליכוד לקראת בחירות 2015, הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי יפעל לשינוי שיטת הממשל. "הפוליטיקה הישראלית מתפוררת, נשנה את שיטת הממשל" כטענתו של ראש הממשלה ויו"ר הליכוד. את השיטה הנוכחית, הציג נתניהו בעבר כשיטה סחטנית ועיקר חזונו במאה הימים הראשונים של ממשלתו הבאה יוקדשו להעביר את שינוי שיטת הממשל ולתקן את הכשל. ובכן, מאז הושלמה הרכבת ממשלתו הרביעית של נתניהו עברו כבר יותר ממאה ימים, וזאת מבלי שהתקיימה איזושהי הבטחה בנוגע לשינוי שיטת הממשל.
מדוע? כנראה מכיוון שבראש ובראשונה, זו טעות! מדינת ישראל, אינה צריכה לשנות את שיטת הממשל, היא חייבת לשכלל את מערכת החוקים בה על-מנת ליצור מצב המפחית את הזלזול בהם. הבעיה הראשונה מבחינה משפטית ומדינית, היא שלישראל לא קיימת חוקה. מערכת החקיקה מתנהלת על בסיס חוקי יסוד שבריריים. כאשר חוק מסוים, כבר לא מתאים לגורמים פוליטיים חזקים או משפיעי מדיניות מעטים, אז חורצים את גורלו לתיקון או ביטול. כך נוצר מצב שבו לאחר הבחירות לכנסת, מתחילה "חלוקת השלל הקואליציוני" ועלולה להתחיל ספירה לאחור של הממשלה במידה שאחת מהשותפות לקואליציה, תנוהל בניגוד לאינטרסים הנוגעים לה.
המיעוטים הרדיקליים בישראל, בזים לחוקים אשר גורמים להם להתנהל על-פי מדיניות אזרחית קולקטיבית. הם אינם מזדהים עם מדיניות ציונית, הם רואים בציונות "אם כל חטאת". הבעיה המרכזית היא, שראש הממשלה נתניהו ככל הנראה יודע זאת ומבין את מהות העניין. אך בשל אינטרס חזק יותר המייצב את שלטונו, הוא מעדיף ליצור שקט תעשייתי על-ידי קבלת המצב הפוליטי כפי שהוא. במקום לנהל מדיניות נוקשה לשמירת עקרונות הציונות, הוא מנהל שמירה על אינטרסים השומרים על מעמדו, אינטרסים הגורמים לו להתנהל על-פי דרישתם של מנהיגי מיעוט ציבורי. בבוא היום, הוא ישוב ויקרא לזה - "סחטנות", או זו השקיפות של מה שבחרו כלל אזרחי ישראל, או שחייבים לשנות את שיטת הממשל.
כנראה שלנתניהו דווקא מאוד נוח המצב שמשמר את מעמדו בצורה איתנה, זאת בנוסף לדעה הרווחת בציבור של חוסר דמות אלטרנטיבית שלטונית. שינוי שיטת הממשל לא יגרום לחולשת השפעתם של המיעוטים במדינת ישראל, מכיוון שאלו כנראה כבר ימצאו את הדרך להשפיע על מדיניות השלטון בצורה אחרת - אחרת, אופיה של ישראל כמדינה דמוקרטית עלול להתעוות.
בגרסת ה"שינוי" של ראש הממשלה נתניהו, הוא הצהיר כי לאחר היוודע תוצאות הבחירות, ראש המפלגה הגדולה ביותר הוא שירכיב את הממשלה, וממשלה זו תכהן ארבע שנים רצופות מבלי שיעלה הצורך להשיג רוב לקואליציה. עניין זה אינו מתייחס לאפשרויות כי ראש ממשלה שיכהן במתכונת זו, עשוי אפוא לכהן למעשה כראש ממשלת מיעוט, דבר היכול לגרום כאמור לשחיקת הדמוקרטיה. העניין גם אינו מתייחס לאפשרות שעלול להיווצר מצב חסר איזון, בו הכנסת משפיעה יותר מן הממשלה וכוחה של האופוזיציה מתחזק.
כאשר קיים באמת צורך מהותי לבצע שינוי לשיטת הממשל, הוא צריך להיות מגובה בתוכניות מסודרות על בסיסם של מחקרים אקדמיים רחבי היקף, הנוגעים לחיזוק המערכת השלטונית והפוליטית. שינוי השיטה מחייב רפורמה מקיפה לא רק בעניין הממשלה, הוא מחייב שינוי מהותי ומקיף בכל מה שקשור להשפעה ישירה על הפוליטיקה הישראלית, החל בהליך הפרלמנטרי, הכנסת, המפלגות, שיטת הבחירה, מימון ציבורי וכיו"ב. זהו תהליך רציני וארוך אשר שינויים קוסמטיים נטולי אחריות מנהיגותית, עלולים לגרום למדינת ישראל יותר נזק מאשר תועלת.
השפעת המיעוטים על הממשלה בישראל, תחדל כאשר או שתכונן חוקה למדינת ישראל, או שחוקי היסוד לא יוכלו להתבטל כליל או להשתנות בצורה מהותית השכם והערב, וכמו-כן כאשר מנהיגות הרוב תוותר על אינטרסים צרים ותפעל למען צמצום האפליה בחסות החוק או בביטולו לטובת המיעוט.
