הפלת המטוס הרוסי ביום שלישי ה-24 בנובמבר על-ידי הטורקים, גרמה לבאז תקשורתי אשר כלל התלהמות ותרועות מלחמה, בניסיון ליצור עניין ציבורי ולהציג את התקרית כפסע לפני מלחמת העולם הראשונה. העושים זאת לא רק שאינם מבינים את הסיבות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אלא שהם מבלבלים בין סימון גבול לבין אקט של מלחמה.
ישנן סיבות רבות מדוע פרצה מלחמת העולם הראשונה: מרוץ אימפריאלי לשליטה עולמית, בריתות מחייבות שהפרתן איימה על מאזן הכוחות, תוכניות צבאיות גרנדיוזיות מגובות במרוץ חימוש, גלי לאומנות וממשלות לא יציבות. העולם של המאה ה-21 שונה מעולם זה במובנים רבים וקצרה היריעה מלתאר אותו כאן. די לציין כי תקרית הפלת מטוס הקרב הרוסי, אינה בגדר הצתת פתיל למלחמה כפי שעשה הרצח של יורש העצר האוסטרו-הונגרי, הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד, ב-28 ביוני 1914. הפלת מטוס, בדומה להפצצות מן האוויר, היא מעל לכל החלפת מסרים בין מדינות בזירה הבינלאומית.
הפלת המטוס הרוסי נובעת מהקשר מסוים של ניהול הסכסוך בסוריה אשר מאפייניו השתנו מספר פעמים מאז החל כהפגנות מחאה אזרחיות באביב 2011. כיום, מתנהלים בסוריה מספר רב של סכסוכים במקביל בין עשרות קבוצות פוליטיות-חמושות אשר המדינה האיסלאמית (דאעש) והממשל של בשאר אל-אסד הם רק שניים מהם.
הקבוצות השונות נהנות מתמיכה חיצונית של רוסיה, אירן, טורקיה וערב הסעודית ועוד מדינות ושחקנים לא מדינתיים רבים. גם ארצות הברית מעורבת בסכסוך. היא מממנת מיליציות שונות, מעבירה אליהן נשק. מאז אוגוסט 2014 מנהיגה ארצות הברית קואליציה שמטרתה העיקרית החלשת המדינה האיסלאמית באמצעות הפצצות אוויריות. בעוד שהקמפיין גרם לנזק פיזי רב, לא ברור כיצד הוא משפיע על ההתחזקות של המדינה האיסלאמית.
בסבך המדיני-צבאי בסוריה, שומרת רוסיה בעקביות על עמדתה התומכת בבשאר אל אסד ברמות המדינית, הפיננסית ובאמצעות העברת נשק, אימונים וייעוץ מקצועי לכוחותיו. לאור מה שנראה כהיחלשות ביכולות הצבאיות של הממשל הסורי במהלך 2015, החליט פוטין ב-30 בספטמבר על שינוי דפוס ההתערבות באמצעות הפעלה נרחבת של כוח אווירי.
בפועל, ההפצצות מן האוויר מופעלות כנגד מטרות "טרור" אשר כוללות מלבד המדינה האיסלאמית גם מיליציות רבות אחרות. לפי מקורות שונים, חלק מהמיליציות הללו נאמנות לארגון הגג, "צבא סוריה החופשית, אשר נהנה מתמיכה פיננסית רבה של המערב. הצלחת ההפצצות של פוטין, מסייעת לייצב את אחיזתו הטריטוריאלית של הממשל של אסד בעיצומם של הדיונים הבינלאומיים בוינה שהחלו ב-30 באוקטובר על עתידה של סוריה.
הפעולות של הרוסים בסוריה, מאיימות באופן ישיר על אינטרסים טורקיים. בשנים האחרונות חלה התקרבות מסוימת בין הממשלים של שתי המדינות. מאזן הסחר ביניהן הולך ועולה ושתי המדינות משתפות פעולה בתחומי האנרגיה. עם זאת, בין טורקיה ורוסיה ישנן מחלוקות עקרוניות בנוגע לעתיד של נגורנו-קרבך (בין ארמניה לאזרבייג'אן) וצפון קפריסין.
בנוגע לסוריה, מצהירים הטורקים כי הם רוצים בהדחתו של בשאר אל-אסד כחלק מיישוב הסכסוך. פומבית, הטורקים גם מגנים את המדינה האיסלאמית ואף יזמו מספר הפצצות בין ה-24 ל-25 ביולי השנה נגד עמדות הארגון. בפועל, הועלו בזירה הבינלאומית טענות, כי הטורקים לא עושים מספיק נגד 'המדינה האיסלאמית'.
הצטברו עדויות כי הם מסייעים כלכלית למדינה האיסלאמית באמצעות מתווכים, המוכרים את הנפט מאזורי השליטה של המדינה האיסלאמית לטורקיה. הטורקים גם תומכים בתנועות אופוזיציה איסלאמיסטיות אחרות אשר הפעולות המתואמות בין הרוסים למשטר של אסד עלולות להחליש אותם. הדאגה העיקרית של הממשל בטורקיה היא שהמלחמה בסוריה תחזק את עוצמת הכורדים בסוריה ובעירק וכפועל יוצא מכך גם בטורקיה. כיום, מהווים הכורדים בסוריה ובעירק את הכוח הקרקעי האפקטיבי ביותר מול המדינה האיסלאמית.
אין זה מפתיע כי הטורקים מטילים אמברגו על הכורדים בצפון סוריה וכי בקרב המפורסם על עיר הגבול הכורדית, קובני, מספטמבר 2014 ועד ינואר השנה, הפריעו הטורקים לפעולות הכורדים.
מתוך הקשר זה אפשר להבין, שכאשר מטוסי קרב רוסיים מתקרבים לגבול הטורקי - תוך חצייתם או לא - זהו סימן לטורקים על החסות שהרוסים נותנים לבעלות בריתם ועל שמירת הריבונות הסורית, תוך איום על מיליציות שנהנות מהתמיכה הטורקית. באופן דומה, הפלת המטוס הרוסי היא מסר לפוטין, שלמרות עוצמתם של הרוסים, לא ירשו הטורקים להפר את ריבונותם.
בקרב תרנגולים זה, כיוון שברור כי טורקיה אינה רוסיה, מיהרו הטורקים מייד עם ההפלה לכנס בדיון חרום את 28 חברות ברית נאטו בבריסל. אלה מחויבות רשמית לשלמותה הטריטוריאלית של טורקיה. מטרת הכינוס לא הייתה לאיים על הרוסים בתגובת נאטו, אלא לנסות ולמצוא דרכים על-מנת להבהיר מה מותר ואסור בקרב המתמשך על אדמת סוריה. סימונים אלה גם חשובים בעיקר על-רקע שיחות השלום המתקיימות בוינה בה לוקחים חלק נציגי שתי המדינות הללו.
