לאחרונה (20.10.15) דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגישה שולמית בן-לביא, מזכירה רפואית בבית החולים בילינסון ועמיתה בעמותה המארגנת השתלמויות מקצועיות לעובדים, נגד חברי ועד בעמותה ונגד הסתדרות המעו"ף. זאת, למרות חומרת ממצאי דוח חוקר שמונה להן ב-2002 על-ידי רשם העמותות על-רקע חשדות להתנהלות לא תקינה של העמותה, של הסתדרות המעו"ף ושל מנהליהן.
הדוח הסופי הוגש ב-2007 והצביע על כשלים ומחדלים קשים בניהול העמותות המשיבות. בדוח נקבע, כי הסתדרות המעו"ף ובכיריה השתלטו על העמותות, ביצעו התקשרויות מטעמן ללא קבלת החלטות תקינה בוועדיהן, תוך הסתרת מידע וכשחלק מהמחליטים מצויים ב
ניגוד עניינים. עקב כך, נגרמו לעמותות ולחברים בהן הוצאות ונזקים של מיליוני שקלים. בדוח הומלץ להגיש תביעות אזרחיות נגד מנהלים, חברי ועדות ונושאי משרה בעמותות וכנגד ספקי שירותים חיצוניים.
רשם התאגידים חייב תחילה את העמותות להגיש את התביעות. אולם לאחר שהעמותות ביצעו את הליך ההבראה לפי הנחיותיו ולאחר ששמע את טענותיהן, החליט שלא להגיש את התביעות. על-רקע זה הוגשה הבקשה לתביעה נגזרת, בה ביקשה בן-לביא לתבוע את הבכירים בשם העמותות.
הליך הבקשה לתביעה הנגזרת הפך לכלי פיקוח וביקורת שיפוטית נוסף על התנהלות תאגידים שלא למטרות רווח, ובמיוחד על אגודות עותומאניות שאין עליהן כיום כל רגולציה. כך קבע לאחרונה השופט
חאלד כבוב (תנ"ג 9167-02-14), כי יש לאפשר לחברים בקופות החולים להגיש תביעה נגזרת בשמן כנגד חברות הביטוח, תוך יישום חוק החברות בשינויים המחויבים.
המבחנים לאישור הבקשה השופטת רונן קבעה כעת, כי גם חבר עמותה שאין לו ידע אישי לגבי עילת התביעה ונסיבותיה, רשאי להגיש בקשה לתבוע מטעמה על בסיס מידע חיצוני מבוסס יחסית, כדוגמת דוח חוקר של רשם העמותות שהוא בעל משקל ראייתי רב. עוד עומדת השופט רונן על כלי המבחן השיפוטיים לאורם יוחלט האם לאשר את בקשה לתביעה נגזרת מטעם תאגיד שלא למטרות רווח.
ראשית מציין בית המשפט את רלוונטיות מבחן "שיקול הדעת העסקי" המיובא מדיני החברות. החלטות שהתקבלו תוך הפעלת שיקול דעת, ללא ניגוד עניינים,
בתום לב ובהתבסס על מידע שנאסף - נחזות כתקינות ובית המשפט לא יתערב בהן אלא רק במקרים של אי-סבירות קיצונית. כלומר: ההחלטות נבחנות לפיו בעיקר לפי דרך קבלתן ולא לגופן. סטנדרט הבחינה הוא אפוא טכני ולא מהותי. זאת, למרות שלגישתה של השופטת רונן כלל לא ברור אם יש להחיל מבחן זה בעמותות, הן מאחר שלא כל הטעמים להפעלתו על חברות חלים בעמותות, והן עקב קיום רגולטור פעיל על עמותות וחל"צים המפעיל אמצעי פיקוח משלו.
בנושא זה מצאה השופטת רונן, כי לא התקבלה בהנהלות העמותות החלטה פוזיטיבית לגבי הגשת התביעות כנגד מי שכיהנו בהנהלות הקודמות. לכן לא ניתן להעביר אותה תחת ביקורת מבחן זה והיה מקום להגשת הבקשה.
ממצא חשוב נוסף בהחלטה הוא, כי מקצת חברי הנהלות העמותות, שהיו אמורות להחליט לגבי הגשת התביעות, היו במצב של ניגוד עניינים, בשל מעורבותם בפרשות נשוא דוח החוקר. ניתן אומנם היה לרפא פגם זה אילו יתר חברי הוועד היו מקבלים החלטות פוזיטיביות שלא להגיש תביעות נגד חברי הוועד הקודם, בידיעה מראש על הימצאותם של האחרים בניגוד עניינים. אך זה לא היה מהלך הדברים בפרשה, שכן המחלוקות בהנהלות גלגלו את ההחלטה לפתחו של הרשם.
השיקולים להגשת תביעות בית המשפט בחן אפוא את החלטות הרשם לגבי התביעות ומצא, כי לאור החשש הממשי לניגוד עניינים אצל חלק מחברי ועדי העמותות, הרשם היה פורום חליפי נכון, לגיטימי וכשיר לקבלת ההחלטות. רשם העמותות הוא גוף ניטראלי המוסמך מכוח הדין לפקח על העמותות, הוא בעל מומחיות משפטית וכשירותו היא שיפוטית ומנהלית. בנסיבות העניין, החלטותיו התקבלו באופן מיודע על בסיס כל החומר הרלוונטי והן גם אופרטיביות, שכן היה לו כוח ליזום ולכפות הגשת תביעות בשם העמותות.
בית המשפט הכריע לבסוף, כי בנסיבות הספציפיות של הבקשה (בין לאור מבחן "שיקול הדעת העסקי" אך גם לפי הנחיות המבחן "הדו-שלבי", שהוא רף גבוה יותר) די בכך שהחלטות הרשם הן בתחום הסבירות ולפיכך אין לבית המשפט לפתוח ולהעמיק בהן יותר, אף אם סבר אחרת. ואלו השיקולים הרלוונטיים להחלטה לגבי הגשת תביעות נגזרות על-ידי עמותות שאימץ בית המשפט:
1. טובת העמותה והאינטרס הציבורי למניעת נזקים העלולים להיגרם לה בשל ניהול התביעות.
2. שיקולים משפטיים הנוגעים לסיכויי קבלת התביעה ומימושה הכספי, לאור יכולת הפירעון של הנתבעים למול הצעות פשרה ומימושן.
3. קיום העמותה את הוראות תוכנית ההבראה ודרישות הרשם לתיקון הליקויים, הבטחת ניהולה התקין לעתיד על-ידי אימוץ כלים ומנגנונים לחיזוק הביקורת הפנימית.
בית המשפט הוסיף, כי אינו מתערב בשקלול המשקל היחסי של כל אחד מהשיקולים השונים. הדבר נתון לשיקול הגורם המחליט, כל עוד אינו חורג ממתחם הסבירות. חשיבות ההחלטה היא אפוא גם בקביעת שיקולים אלה כרלוונטיים ומנחים לבחינת כל החלטה ניהולית בעייתית לכאורה בתאגיד שלא למטרות רווח.
