הפרחים הם סמל ליופי, לבלוב, חן, אהבה. הם נשלחים דרך שיגרה לציון ימי נישואין, ימי הולדת, הצלחה בלימודים, הישגים בעבודה ומה לא.
אין בלעדיות לפרחים הנשלחים על-ידי אלה הנחשבים למין החזק ואין קיפוח לאלה הנשלחים על-ידי המין היפה ולאו-דווקא החלש. מי מאיתנו לא חווה התרגשות עם קבלת זר פרחים מלווה במכתב אהבה מאדם הקרוב אלינו בין אם הוא בן משפחה, אהוב, חבר, ידיד ומחזר פוטנציאלי. ולא רק, הפרחים הם גם כלי עזר לגישור פערים, לבקשת סליחה, לניקוי המצפון, להחלקת שקרים לבנים.
הפרחים נשלחים במסירה אישית שמתקבלת תמיד במאור פנים ובמשפחות רבות הם נשלחים על-ידי הבעל בכל יום שישי לקראת שבת, ואין לקנא בגבר שמפר את המסורת.
בטקסי חתונות יש לפרחים משקל רב, הון עתק מושקע בסידורי הפרחים המקשטים הן את המכונית שמביאה את הזוג לגן האירועים, את שולחנות האורחים, את החופה עצמה, את הזר הסמלי והמבטיח שהכלה מחזיקה בידה וזורקת אותו בחן מעבר לראשה לאחר סיום הטקס בתקווה שאחת מחברותיה הרווקות תתפוס אותו, ובזכותו תידבק במזל חתונה.
ומי לא שמע על סיפורי המאפיה והעולם התחתון, על שליח "תמים" שהגיע לביתו הפרטי של הקורבן שפתח את הדלת בשמעו שמשלוח פרחים הגיע עבורו, וזו הייתה פתיחת הדלת האחרונה שלו.
בתיבת זיכרונותיי הקדומים ישנו לפחות סיפור אחד פיקנטי על פרחים. במשך שנים, ביום הולדתי, קיבלתי משלוח של זר ורדים ענקי יפהפה מלווה בפתק צמוד הכתוב בכתב יד לא מוכר לי, לפעמים אף שמי שובש, אבל תמיד עם ברכה חמה וסיומת של המילים "אני אוהב אותך" וחתום שמו של אישי.
ידעתי שהוא לא כתב את הפתק, שכן העברית שלו הייתה כפי שהוא כינה אותה KITCHEN HEBREW ובבית דיברנו אנגלית. בנוסף, הוא היה עסוק מידי בעבודתו בבית החולים וידעתי שהוא ביקש ממזכירתו שתטלפן לחנות הפרחים ותדאג למשלוח עם הבטחה שהתשלום יגיע יום לאחר מכן. לא היה לי ספק באהבתו אלי, הפרחים היו רק פן אחד בטקסיות הרומנטית, ובכל זאת, אליה וקוץ בה. והסיבה, לאחר כשבועיים שלושה קיבלתי תזכורת לתשלום, ואני שרת האוצר של המשפחה, נאלצתי לגשת לחנות ולשלם עבור הזר המלהיב, אך בכך לא תם הסיפור ויש לו גם סגירת מעגל.
כשבועיים לאחר אחד מימי הולדתי חזרנו מאירוע שהתקיים בשעות אחה"צ המאוחרות לכיוון ביתנו ברחובות. כאשר עברנו ברחוב הראשי נתקלו עיניי בחנות הפרחים משם נשלח הזר האחרון בליווי הפתק שבו נכתבו מילות אהבה בעברית צחה שגם לאחר מספר אולפנים, לו היה במסגרתם בן זוגי תלמיד מן המניין, לא היה מצליח להתנסח בצורה כזו.
פניתי אליו ושאלתי בתמימות מעושה: "האם כבר שילמת עבור הזר הנהדר ששלחת לי"? "שכחתי" ענה לי בקריצה, "אני עוצר את מכוניתי, קפצי ושלמי". ואני כמו ילדה טובה, יצאתי מהמכונית, נכנסתי לחנות ועוד לפני שפתחתי את פי הסתכלה בי בעלת החנות בחיוך ואמרה:
"אני מכירה אותך, אני יודעת מי את, אני היא שכתבתי ותמיד כותבת את מכתב האהבה ומצמידה אותו לזר. הפעם אני לא מקבלת תשלום ממך. תאמרי לבעלך שהוא יבוא וישלם בעצמו". ותאמינו או לא, אישי יצא מהמכונית, אני לקחתי את מקומו ליד ההגה, הוא נכנס לחנות ושילם.
מוכרת הפרחים השיבה את כבודי האבוד, ואני חייכתי, הפרחים בהחלט לא היו קנה מידה לאהבתנו, אבל נקמה קטנה ומתוקה ותזכורת לחיזור יותר מושלם לא מזיקה.
סיפור מאלף זה מן העבר נתקל בתקופה זו בבעיה אקטואלית לא פשוטה. בחודשים האחרונים, עקב הידרדרות המצב הביטחוני בארצנו, שמעתי מפי רבים ממכריי שהם לא פותחים את הדלת לזרים וגם אם יאמרו להם שיש משלוח פרחים .וכהמשך לאווירה זו, נכדתי סיפרה לי על מקרה משעשע שקרה לה ולבעלה.
בעקבות הקושי בתחבורה בדרום העיר בגלל הרכבת הקלה הם שכרו דירה בכיכר מסריק. המיקום בלב תל אביב הוא אידיאלי לזוג צעיר,ואולם עם חסרון אחד, כמעט ואין מקום חניה פנוי. הם גילו שבלילה יש אפשרות לחנות על קו אדום אולם כבר בתשע בבוקר הם חייבים להזיז את המכונית שכן אם לא, הם יספגו קנס של 250 שקלים. הבעל החליט שהוא יכול לעמוד במשימה זו וכל לילה החנה בקו האדום, וכל בוקר לא הצליח לקום בזמן וחטף קנס. עבודתו מתחילה לאחר עשר בבוקר והוא מנצל את השעות הקטנות של הלילה למשחקי מחשב, תחום עבודתו בחברת הייטק. בבוקר הוא נם את שנת הישרים שלו.
כאשר הקנסות הצטברו לסכום נאה ביותר, נכדתי כבר לא יכלה להשלים עם זאת. היא עובדת מחוץ לעיר וחייבת לקום מוקדם. בלילה לפני לכתה לישון הבטיחה לבן זוגה שתעיר אותו בבוקר ממשרדה. הסתבר שהוא כיבה את הנייד שלו. קשר עם השכנים לא היה והיא החלה לטכס עצה עם עצמה על תחבולות שונות כיצד תוכל להעיר אותו ולמנוע קנס נוסף. היא החליטה לנסות להזמין פיצה עבורו, אולם נאמר לה שהמשלוחים מתחילים רק בשעה 11 בבוקר. לפתע עלה בדעתה להשתמש במשלוח פרחים. היא טלפנה לחנות פרחים ברחוב אבן גבירול והזמינה את הזר הזול ביותר......נתנה את הכתובת ומספר הדירה והורתה להם שעד שמונה וחצי הם חייבים למסור את המשלוח ליעדו תוך כדי הדגשה שהשליח לא ירפה מצלצולו בפעמון הדירה עד שהנמען יפתח את הדלת. היא השאירה גם את מספר הנייד שלה וביקשה שהוא יעמוד איתה בקשר וידווח לה אם יהיו קשיים, וקשיים אכן היו.
כל עמיתיה במשרד היו דרוכים וליוו אותה במשך "הדרמה". השליח אכן טלפן אליה והתלונן שהוא מצלצל בפעמון פעמים רבות ואין תשובה והוא עומד להשאיר את הזר ליד הדלת. "לא לא לא" זעקה נכדתי, "בשום פנים ואופן לא!, תדפוק חזק על הדלת עד שהוא יענה לך, זה חשוב ביותר"! עברו כמה דקות, המתח באוויר המשרד עלה וגאה. לבסוף השליח ענה לנייד שנותר פתוח: "הוא שמע, ולא רוצה לפתוח את הדלת, הוא אומר שאין אף אחד שרוצה לשלוח לו פרחים והוא כנראה פוחד לפתוח לי את הדלת".
הדרמה נמשכה עוד מספר דקות והשעה כבר כמעט תשע בבוקר. "תגיד לו שהפרחים מאשתו ושירד למטה להזיז את המכונית ושיפתח את הנייד שלו", זעקה נכדתי בייאוש.
"הוא כנראה חושב שאני מחבל". ענה
לה השליח בחוסר סבלנות, "יש לי משלוחים נוספים, אני הולך". איזו פשלה, התעצבנה שולחת הפרחים, ואכן, בן זוגה פתח לבסוף את הדלת ומצא את הפרחים על הרצפה, ללא השליח עיניו פקוחות למחצה, עדיין עם שאריות שינה, מבולבל קמעה מהדפיקות החזקות על הדלת שקרעו אותו משנתו העמוקה, מהבהלה שאולי זו התקפת טרור, והכול בגלל זר פרחים קטן ובלתי מרשים.
כמובן, עד שהאסימון ירד לו ועד שהגיע למכוניתו שחנתה על הקו האדום, מצא את הקנס דבוק לחלון הקדמי של מכוניתו והפעם בסך 300 שקלים. תוסיפו לכך את הסכום "הזול" אומנם של זר הפרחים עם המשלוח, והסך הכולל הגיע ל-350 שקלים.
הפעם, הפרחים לא עזרו ו"פישלו", אבל לא כל כך באשמתם, האשמה היא האווירה העכורה והמעיקה שהטרור משרה, בגלל החשדנות בכל מקום ובכל זר עם קמץ ולא עם צירה.
הלוואי ויכלו הפרחים להוות גשר לשלום אמיתי ולא רק בין בני אדם אלא גם בין עמים, ואז איש לא היה מפחד וחושש לפתוח הדלת ולומר שלום וברכה עם חיוך פרחוני מלבב.
ואני באור אישי ממתינה לזרי הפרחים של אוהבי חג החנוכה ומבטיחה לפתוח את הדלת ולהעניק תשר לשליח הפרחוני.
