גל הטרור הנוכחי, כמו קודמיו, ערער את ביטחונם של אזרחי ישראל. ככל שהגל הטרור ממשיך לגבות קורבנות, כך הולכת וגוברת ההתלהמות של חלקים בציבוריות הישראלית. כדרכה של ההתלהמות, הרי שאין בה אלא מקסם שווא למצב קשב בו נרצחים ונפצעים ישראלים ללא כל סיבה, הכל במטרה לזכות בעוד כמה נקודות פוליטיות. במוסף סוף השבוע, פרסם אלוף במיל. יעקב עמידרור מאמר חשוב מאוד המנתח בצורה מאוד עניינית את המצב הנוכחי. לשם הגילוי הנאות, ייאמר שלא אחת הח"מ מתח ביקורת כלפי דעותיו של עמידרור, הן בתקופת היותו ראש המל"ל והן ככותב מאמרי דעות. אין לי הסבר טוב מדוע המאמר האחרון של עמידרור נכתב בצורה אחרת, עניינית מאוד, מקצועית למדי, לכן מצאתי לנכון להזכירו.
וכך כותב עמידרור במאמרו: "קל ופופולרי בימים מעין אלה להתלהם, אך דווקא כעת כדאי לראות את חצי הכוס המלאה. בישראל חיים כיום כ-1.7 מיליון אזרחים ערבים - כמה מהם לקחו חלק בגל הטרור האחרון? כדאי שנחזור ונזכיר לעצמנו את הנתון המדהים: שניים, ואולי שלושה. אחרי חודשיים של טרור מתמשך ערביי ישראל מחוץ למעגל הטרור. חלק מהם אולי מסמפט את הרוצחים (איני בטוח), חלקם משתתף במסע ההסתה - בעיקר זה של הזרוע הצפונית שהוצאה מחוץ לחוק - אבל הם לא משתתפים ברציחות. יש לבחון מה אפשר לעשות כדי לחזק את המגמה החיובית, המתגלה בפועל בהתנהגותם המרוסנת של ערביי ישראל".
זו קביעה חשובה ביותר, וסביר להניח שלא מתוך אהבה גדולה לערבי ישראל, לא ניסיון להגן עליהם, אלא משום סיבה פרקטית-ביטחונית: אם רוב מכריע של ערבי ישראל אינו נוטל חלק בטרור, יש בכך ברכה גדולה. ניתן לשער בנקל מה היה קורה לו מרבית הערבים הישראלים היו מפעילים טרור. ככל שמדינת ישראל תדע לנהוג בחוכמה ולא להישמע לקיצוניים הדורשים פעולות שתועלתן מועטה ונזקן עצום, כך ייטב.
אנשים שכל התמחותם האידיאולוגית מתמצה בהצעות הזויות, בלתי ריאליות ובלתי ישימות, מתבלטים בתקשורת. במיוחד אמורים הדברים לגבי פוליטיקאים ומיני קוסמים צבאיים. כתרים, עוצר, כיבוש יהודה ושומרון וכד', אלא חלק מן ההצעות המטופשות של מציעים פתרונות מנותקים מן המציאות. לאלה עונה עמידרור בצורה חד-משמעית: "הדיבורים על "כיבוש יהודה ושומרון" או על "מבצע צבאי גדול" - אין בהם ממש. ראשית, אין צורך במבצע צבאי גדול כי צה"ל כבר כבש מחדש את יהודה ושומרון ב-2002, וגם אז נמשכה הלחימה להורדת רמת הטרור ארבע שנים, לא פחות. .. גם הדיבורים על כיתור חברון לשם סריקה מבית לבית חסרי שחר. מה יחפשו, סכיני מטבח? והרי יותר מ-90 אחוז מהרוצחים עשו את מלאכתם הבזויה באמצעים קרים, ממברג ועד גרזן. מעטים השתמשו בנשק חם. כבר עתה, אם יש מידע מודיעיני או חשד על בסיס מידע כללי - הצבא יכול לפעול מייד ללא אישור הדרג המדיני. הכל נתון לשיקול הגורמים המקצועיים. הם, ככל הנראה, חושבים שכיתור חברון הוא בזבוז משאבים שרק יביא לחיכוך עם אוכלוסייה אזרחית שרובה הגדול לא לוקח חלק במסע ההרג".
נדמה שדברי עמידרור ברורים לחלוטין. ככל שהחיכוך עם האוכלוסייה המקומית יהיה רב יותר, כך יותר ויותר מחבלים יצטרפו לאלה הפועלים כיום. האם יש תבונה במהלך מסוג זה? וודאי שלא, רק אליבא דהזויים החולמים שבין רגע האיבה תיעלם. עמידרור מזהיר מפני צעדים קולקטיביים אשר לא ישיגו את מטרתם, אולי להפך: יותר ויותר ממורמרים, יותר ויותר זעם, יותר ויותר פיגועים.
ועוד פן של הטרור שיש לשים לב עליו היטב: יחידות צבאיות לוחמות רבות מאוד עסוקות עד מעל ראשן בשיטור, מניעת פעולות טרור או תגובה מהירה. מומחים רבים מזהירים שאנו עומדים בפני המצב של טרום מלחמת לבנון השנייה כאשר חיילים קרביים במקום להתאמן לקראת האתגרים הרבים שעוד צפויים לנו, הם עסוקים בשיטור בשטחים. זהו לא ייעודם. ראוי מאוד לכולם לחזור ולקרוא את דוח וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה ולהיווכח עד כמה הנזקים של מחסור באימונים בגלל שיטור בשטחים פגע ביכולת הצבא להילחם בלבנון. שומה על ממשלת ישראל וראשי צה"ל לחשוב היטב מה עושים ולמצוא את האיזון הנכון לבל נימצא שוב במצוקה גדולה מאוד, אם וחלילה תיכפה עלינו מלחמה.
אסיים גם הפעם במסקנה שלא תמצא חן בעיני רבים מבין הקוראים באתר זה ובמקומות אחרים: הדרך הצבאית בלבד לא תביא לפתרון אופטימלי, משמע כמה שפחות פיגועים, אלא מציאת דרך דיפלומטית. אין כוונה לטעון שיהיה כאן שלום לעולמים. ככל שנגיע להסדרים סבירים, ככל שנשאף להיפרדות מן הפלשתינים וככל שחיילי צה"ל לא יצטרכו לכלות את זמנם היקר לשיטור במקום אימונים, כך אולי נגיע לפתרון אופטימלי.
