ניצב
בנצי סאו, ממלא-מקום המפכ"ל, שהחליט לפרוש מהמשטרה בגלל שלא מונה למפכ"ל קבוע, אמר בראיון ל
עיתון הארץ ב-2 בדצמבר את הדברים הבאים: "אני אופטימי מאוד לגבי פענוח הרצח (בכפר) דומא".
ניצב סאו התייחס בדבריו לאירוע שריפתם למוות של שלושה בני משפחת דוואבשה. מדובר באירוע טרגי, בפשע מתועב ובלתי אנושי שגרם נזק אדיר לתדמיתה של ישראל בעולם והתסיס את הפלשתינים בשטחים. במהלך סיור שערך ניצב סאו אתמול במזרח ירושלים הוא ציין כי בשלוש השנים האחרונות יש ירידה של 72 אחוזים בהיקף הפגיעה ברכוש פלשתיני בשטחי הגדה.
מדובר בקצין משטרה מקצועי ואמין שאין לפקפק באמיתות הנתונים שמסר. הנה, לפתע התבשרנו כי גורמי הביטחון של ישראל נלחמים ברצינות גם במה שהתקשורת מכנה "הטרור היהודי" ואפילו יש להם הישגים.
גורמי הביטחון הרלוונטים טוענים כי בחודשים האחרונים, בעקבות רצח משפחת דוואבשה, הואץ המאבק בטרור היהודי, רק בעקבות הרצח ניתנה יד חופשית לשב"כ לעשות מעצרי מנע ולהוציא צווי הרחקה וצווים מנהליים לפעילי הטרור היהודי.
השאלה הנדרשת היא אפוא היו הדרג המדיני הגורמים המשפטיים הרלוונטים עד לפני כמה חודשים? והיכן היה השב"כ? מדוע לא עשה את העבודה המקצועית המתבקשת ושתל, מבעוד מועד, בקרב פעילי הטרור היהודי, המונים רק כמה עשרות אנשים שמוכרים לו היטב, את הסוכנים הדרושים כדי שיהיה בידיו לעצור מראש את הרוצחים של בני משפחת דוואבשה לפני שהם יצאו למשימתם הנפשעת? מדוע לא קיים מעקב צמוד וקפדני אחריהם כדי למנוע מהם פגיעה בחפים מפשע?
את התופעה הזו של ההזנחה הפושעת בטיפול בטרוריסטים יהודים ראינו בשנות השמונים כאשר קמה המחתרת היהודית ולקחה את החוק לידיה, היא ניסתה להתנקש בחייהם של שלושה ראשי ערים פלשתינים בגדה שהשתייכו אז לגוף המכונה "וועדת ההכוונה הלאומית", חבריה גם רצחו שלושה סטודנטים פלשתינים מהמכללה בחברון אולם הם נעצרו רק זמן רב אח"כ.
המעצר נעשה רק לפני שניסו לפוצץ במטעני חבלה כמה אוטובוסים ערביים שהסיעו עשרות אנשים חפים מפשע. השב"כ ידע את זהותם של חברי ההתארגנות במשך זמן רב ועקב אחריהם אך המעצרים בוצעו באיחור רב.
האם מדובר בפוליטיזציה של גורמי הביטחון, או אולי אדישות לפגיעה בפלשתינים או שמא תפיסה מחשבתית כי הדבר מגביר את כושר ההרתעה של ישראל מול הפלשתינים?
אין לי תשובה חד-משמעית לשאלות האלה,ייתכן שכל האפשרויות שהעליתי הן נכונות, אולם דבר אחד ברור מאוד, אין מה למחוא כפיים לגורמי הביטחון אם יניחו את ידם על הרוצחים של בני משפחת דוואבשה, מדובר במחדל מודיעיני ומבצעי גדול, את הרצח הזה ניתן היה למנוע אילו כל המערכות היו נרתמות בזמן כדי לבער את נגע הטרור היהודי.
עם זאת, מוטב מאוחר מאשר אף פעם.
מי ביצע את רצח משפחת דוואבשה? שר הביטחון משה בוגי יעלון אמר כבר כמה פעמים בפורומים שונים כי ישראל יודעת מי ביצע את הרצח בכפר דומא אולם היא איננה יכולה לחשוף את המקורות המודיעיניים ולכן ננקטו נגדם רק צעדים המתאפשרים בחוק.
התשובה ידועה,ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי מדובר בצעירים יהודים המכירים היטב את השטח, בעלי יכולת תכנון וביצוע גבוהה, שונאי ערבים והבקיאים בשיטות המעקב והחקירה של גורמי הביטחון.
אין לקבל את הטענה שהחקירה מתעכבת בגלל שקשה לתרגם את המידע המודיעיני שבידי השב"כ לכדי ראיות משפטיות,אין גם לקבל את הטענות שפעילי הטרור היהודי לא ניתנים לפיצוח וכי הם שותקים בחקירות של השב"כ שהגיעו אליהן אחרי שלמדו היטב את חוברת ההדרכה שהכין נועם פדרמן. זהו המבחן האמיתי של השב"כ ושל הגורמים במשטרת ישראל המטפלים בתופעת הטרור היהודי.
בארגון כמו השב"כ יש אנשים מוכשרים ויצירתיים מאוד שיש להם מענה לכל הבעיות האלה, השאלה אם יש להם מוטיבציה לכך ומהן ההנחיות שהם מקבלים מהדרג המדיני.
קציני השב"כ והמשטרה צריכים להיערך בזמן, הם חייבים לפרוס תשתית מודיעינית יעילה ולקיים מעקב יעיל וצמוד באופן שוטף אחרי חשודים פוטנציאליים, גם כאן המבחן המקצועי הינו הסיכול מראש, בדיוק כפי שהם מסכלים פיגועים של ארגוני הטרור הפלשתינים.
כזכור, המחדל של רצח ראש הממשלה
יצחק רבין ז"ל בידי
יגאל עמיר לא היה רק מחדל אבטחתי, היה זה מחדל מודיעיני ומבצעי גדול של השב"כ כפי שהתברר בדיעבד. האם הדרג המדיני וגורמי הביטחון מתעוררים רק כיש סכנה ממשית לאושיות הדמוקרטיה של מדינת ישראל?
הצעדים הננקטים עכשיו נגד הטרור היהודי היו צריכים להינקט כבר לפני כמה שנים, דבר שהיה מונע את רצח משפחת דוואבשה וחוסך מישראל את השיימינג הבינלאומי.
יש לקוות שפרשת רצח בני משפחת דואבשה תהווה נקודת מפנה חשובה בטיפול בטרור היהודי. זוהי בראש ובראשונה חובתה של הממשלה, גם אם היא ממשלת ימין, לתת את כל הגיבוי הדרוש לגורמי הביטחון בטיפול בטרור היהודי, טרור הוא טרור ללא כל הבדל אם הוא ערבי או יהודי.
הממשלה היא זו שמוטלת עליה האחריות, השב"כ כפוף לראש הממשלה והוא האחראי להעניק לו את כל המשאבים הדרושים כדי שיעמוד במשימה הזו ואם יש צורך גם לפעול לשינוי החקיקה כדי להקל את דרכי פעולתו.
