המכתב המזעזע של ניצן

כעסתי על מכתבו של פרקליט המדינה, שי ניצן, ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בו התבקש האחרון לבטל את הכרעת נציבת הביקורת, השופטת בדימוס גרסטל, בפרשת מאיה פורמן ועדותה במשפט זדורוב. נציבת הביקורת מצאה פגם בהתנהלותה של פרקליטה מהפרקליטות האזרחית, שדרשה מהעד, ד"ר חן קוגל, לערוך שינויים בתצהיר שמסר לבית הדין לעבודה בנושאים הנוגעים לדעות מקצועיות ואישיות שלו. למרבה המזל, לקוגל היו מספיק יושרה, דבקות באמת ואומץ, כדי לסרב בתוקף והתצהיר הוגש ללא תיקונים. השופטת גרסטל קבעה במלוא העדינות האפשרית, שדרישתה של הפרקליטה "מהווה התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד". אני סמוך ובטוח שאם הייתה נחשפת דרישה דומה של עורך דין פרטי מעד, היה עורך הדין הפרטי עומד לדין פלילי בגין עבירה של שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד, ובנוסף היה עומד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין. הפרקליטות משום מה חסינה כנראה מדין משמעתי של לשכת עורכי הדין, ולכן ראויה ביותר הביקורת של הגב' גרסטל, המצביעה על ליקוי חמור בהתנהלות הפרקליטות. במטרה לתקן ולשפר את המדיניות הפגומה של הפרקליטות בנושא (ואין זה המקום להרחיב על הבעייתיות הכרוכה בראיונות עדי תביעה שנערכים במשרדי הפרקליטות הפלילית ערב עדותם בבית המשפט ומניבים חדשים לבקרים אמירות והתייחסויות חדשות לחומר חקירה, ללא תיעוד הולם). אלא שממכתבו של פרקליט המדינה משתמע לכאורה, כי דרישה מעד לתקן תצהיר היא פרקטיקה נוהגת ומכך הזדעזעתי (ואני רוצה להאמין שאין כך הדבר). דווקא בשל כך חשוב שהכרעה זו של הגב' גרסטל תיוותר על-כנה. כתבתי מכתב שביקשתי לשלוח לשרת המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה, וביקשתי להוציאו מטעם לשכת עורכי הדין או פורום כזה או אחר של עורכי דין מהמגזר הפרטי, אך לצערי הבנתי שלמרות שלעמדתי יש תמיכה רחבה, הרי שבשל שיקולים - שלפחות בעיניי אינם ענייניים - לא אזכה לשיתוף פעולה. מכיוון שלדעתי הנושא חשוב מאוד מבחינה ציבורית, החלטתי לפרסם את המכתב שלא נחתם והוא מובא כאן. אדגיש, כי אני לא רואה בביקורת של הגב' גרסטל או במכתבי יציאה נגד הפרקליטות כגוף או נגד פרקליטים באופן אישי, אלא ביקורת בונה בעד הערכים של אמת, יושר ומשפט הוגן.