"
יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור" (יואל ד' 20).
"
האויב הוא חישוק הברזל של האומה" (תיאודור הרצל).
"כל הדברים הגדולים נעשו על-ידי העמים הקטנים - אלמלא ירושלים ואתונה לא היינו שומעים על פרעה, בבל הגדולה, נינווה וכורש" (בנימין ד'יזראלי).
מגילת העצמאות לתשומת לב, כל אלה שמתנגדים לחוק הלאום, שבו מופיע הדרישה להכיר במדינת ישראל
כמדינת העם היהודי, זו ההכרזה של בן-גוריון ב-ה' באייר: "הנני מכריז בזאת על
הקמת מדינה יהודית, בארץ ישראל - היא
מדינת ישראל.
הצהרת בלפור: המסמך שנחתם על-ידי שר החוץ הבריטי, לורד בלפור ב-2.11.1917, לפיה בריטניה תתמוך
בהקמת בית לאומי לעם היהודי.
ועידת סן-רמו 1922: מסמך המנדט של חבר הלאומים משנת 1922 שאישר את ועידת סן-רמו, וכך קיבל המסמך תוקף בינלאומי.
תוכנית החלוקה 29.11.1947: לפי תוכנית החלוקה של האו"ם, תוקם מדינה
יהודית ומדינה ערבית.
מפת החלוקה - אשר נתקבלה על היהודים, הייתה מדינה שדמתה יותר ל
בחורה אנורקטית, גבוהה, רזה, מוארכת עם כמה בליטות לא במקומות הנכונים.
אילו הערבים היו מסכימים לחלוקה - המדינה היום הייתה נראית אחרת לגמרי, במובן הרע של המילה, מדינה שהיה קשה מאוד להגן עליה וקשה מאוד לפתח אותה.
הפרטנרים עושים עבורנו את העבודה מאז 1947, עבור 1922, עבור 1947, 1967, 1973 ומה שהיו ביניהם, כולל שני סירובים היסטוריים, השכנים עושים עבורנו את העבודה.
מאז מלחמת השחרור שציירה מחדש את מ
פת ישראל ועד ימינו, כולל הסירובים של עראפת ל
אהוד ברק והסירוב של אבו-מאזן ל
אהוד אולמרט, לא השכילו שכנינו להבין, שאי הסכם או הסדר עם גבולות ביטחון בני הגנה, לא יביא להסדר, ולא יביא את ממשלת ישראל הנוכחית או הבאות אחריה, לוותר על גבולות ביטחון, על ביטול הרעיון על זכות השיבה, וויתור על ירושלים כבירת ישראל.
אין מדינה בעולם ולא הייתה בהיסטוריה שעיר בירה של עם מאז ימי ההיסטוריה העתיקה שלה, תהיה מחולקת לשתי בירות בו-זמנית, בירת ישראל ובירת העם הפלשתיני. הסדר כזה לא יקום ולא יהיה.
האפשרות היחידה והקיצונית - שינוי הגבולות המוניציפליים של ירושלים ומתן לפלשתינים להקים בירה בכל מקום אבל לא בירושלים בגבולותיה שיקבעו.
לאור ההיסטוריה ביחסים עם שכננו - ניתן ללמוד, שלא הסדר או הסכם הם רוצים, אלא שאיפתם הייתה ועודנה - השמדת העם, דחיקתו לים, העברתו לקנדה או חזרה לאוגנדה.
על כל החולמים להתעורר כל הגופים, כולל עמותות או גופים אד-הוק, שמפרסמים בעיתונים כרזות מנופחות מלאות שמות של פוליטיקאים ואנשי צבא לשעבר, להתעורר להתעשת ולהבין שאין פרטנר כרגע רציני, אמיץ בעל יכולת הכרעה.
אז אפשר להמשיך לחלום - זה טוב, בריא לנפש, אך לא מביא מזור לגוף, וטוב לוויכוחים שאין להם פתרון מעשי.
המסקנה בשלב זה על מדינת ישראל, ממשלתה ומנהיגיה, להיות איתנים בעמדתם ועקרונותיהם, להיות עקביים, לא להתייאש, לא להיבהל ולאמין בכוחו של העם וצה"ל, ולא לשכוח את הסיסמה: מצדה שנית לא תיפול, בפרשנות רחבה, הרבה מעבר למילים וצליל.
