תקופת צינון היא תקופת ההמתנה הנדרשת מנושא משרה מסוימת המבקש לעבור לתפקיד אחר. בתקופה זו נדרש עובד שסיים לעבוד בעיסוק מסוחים או לשאת במשרה מסוימת לא לעבוד בעיסוק, וזאת בגלל
ניגוד עניינים שעלול להיווצר.
דרישה זו מעובד מתנגשת עם זכותו ל
חופש העיסוק, כלומר, עם זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. הדרישה בחוק הישראלי, המונעת מאנשים מסוימים להתמודד בבחירות לכנסת, מתנגשת עם זכות ההתמודדות האלמנטרית, אך ערכים ואינטרסים כמו למשל הרצון למנוע פוליטיזציה בצה"ל גוברים על הזכות להתמודד לכנסת.
בשנת 2003 חוקק חוק הצינון, המגביל את הצינון לחצי שנה. ב-2007 תוקן החוק כך שפורשי צה"ל וכוחות הביטחון יצטרכו להמתין 3 שנים עד שיוכלו להכנס לפוליטיקה. עם התגברות זרם העוברים מערוצי הטלוויזיה לכנסת, החליטה
הרשות השנייה על מגבלה של 3 חודשי צינון (לעג לרש).
בעולם אין כמעט מגבלות של צינון. בצרפת יש מגבלה של חצי שנה. בארה"ב יש מגבלה של 10 שנים רק על תפקיד מזכיר ההגנה, על תפקידים אחרים או בחירות לקונגרס ולסנט אין מגבלות.
ראינו לאחרונה מספר מקרים בהם פקידים רמי מעלה בשלטון המרכזי, עוברים לשרת בחברות שהיו נדרשות להם במסגרת תפקידם. אומנם הם נאלצו לעיתים להמתין שנה, אולם זה לא מנע מהם את ההשתלבות, כי החברות הללו מספיק עשירות על-מנת לממן שנה של שכר נאה, בעקב היתרונות שמינוי כזה נותן.
מפסידים אנשים אלא שהפוליטיקאים קרובים אצל עצמם והם דואגים לכיסאם, ומתוך הנחה מוטעית שקציני הצבא הם סחורה עוברת לסוחר גם כיום, הם מותירים את חוק הצינון לפורשי צהל הבכירים (יש מי שכינה זאת חוק הסינון) על-כנו. עכשיו על הפרק קיצור התקופה למען
בני גנץ, והסקר שנעשה אכן מראה כי אם הבחירות נערכות היום גנץ גובר על ביבי בהפרש ניכר.
כולנו כבר למדנו שהסקרים שקר יאמרו, והבחירות האחרונות לימדונו כי הסקרים לא יכולים לנבא את התוצאות. העוול שנגרם לקציני צהל הוא גדול, ויתכן גם למדינה שמפסידה אנשים בעלי יכולת שיכולים לתרום למדינה בתחומים רבים.
הפופולריות של אנשי התקשורת רבה הרבה יותר מקציני צה"ל, לדוגמה האלוף בן במחנצ מישהו שמע עליו? הוא אפילו לא מוגדר כדמות ביטחונית, לצורך הצבתו בראש הרשימה. אולם
יאיר לפיד,
ינון מגל מיקי רוזנטל,
שלי יחימוביץ' ועוד עושים לביתם כמעט ללא צינון והם ידועים הרבה יותר מקציני צה"ל.
נזקים אמיתיים עושים למדינה בוגרי אגף התקציבים באוצר, החשכל, המפקח על הביטוח, ועוד כאשר הם עוברים למשק הכלכלי, מביאים איתם את הקשרים שטוו במשך השירות במדינה, למען החברות בהן הם משתלבים. קחו לדוגמה את
ניר גלעד שהיה החשכל, ועבר ליולי עופר אחרי תקופת צינון מסוימת וקצרה, הוא היום אחד הלוחמים בכל הכלים נגד הנסיון לנשל את עופר מהכנסותיו בכיל.
דוגמאות לא חסרות, אנשי אגף התקציבים דואגים לפורשים לכל מיני עבודות, בכל מיני תחומים, ולא נותנים לאחרים דריסת רגל.
הגיע הזמן לתקן את החוק! להפסיק עם האפליה כלפי בוגרי צה"ל! לתת להם הזדמנות שווה, במיוחד כאשר מדובר בממשלה ובכנסת, כי כאשר הם נכשלים הם נפלטים מהר מאוד לעומת הפוליטיקאים המנוסים. ראו את
אהוד ברק מול
שמעון פרס, מול אמיר פרץ, השורדים האולטימטיביים, שדואגים כל הזמן להיות על הגלגל. יש לטפל אם כבר בפורשים מהמשרדים הכלכליים, ובראשם האוצר, שם טמונה הבעיה המרכזית.
