בנאום שנשא בפני 'פורום סבן' בוושינגטון ביקר שר הביטחון יעלון את ממשל אובמה קשות, בין היתר על כך ש"בישיבתו על הגדר" הוא מאלץ את מדינות המזרח התיכון לפנות לרוסיה, שלצערו ממלאת במשבר הסורי "תפקיד משמעותי יותר" מאשר ארה"ב: "אנחנו לא
אוהבים... שמלך ירדן פונה למוסקבה, שהמצרים פונים למוסקבה וגם הסעודים... ארה"ב צריכה להיות מנהיגה במאבק הזה... יש ואקום והוא מתמלא על-ידי רוסיה, אירן ו
דאעש" (ידיעות, 6.12.15).
הציטוט הזה, אם אכן הוא מדויק, צורם, ומכמה בחינות: איזו רעה עשתה לנו רוסיה, שמגיע לה לעמוד אצלנו בשורה אחת עם אירן ואפילו עם... דאעש? והאם אין זו יומרה קצת גדולה מדי לישראל הקטנה לקבוע לשתי מעצמות-על את מקומן היחסי במזה"ת?
ועוד: לאיזה יחס מצפה שר הביטחון ממעצמה שמטיחים בפרצופה ש"איננו אוהבים" ששכנינו פונים אליה? האם התבלבלנו בין רוסיה לברית המועצות, רוסיה עדיין אויב ופוטין נחשב עוין? האם אין בינינו קשרי מסחר, תיירות ותרבות הדוקים ולאחרונה אפילו תיאום צבאי? הרי רק זה עתה ביקר ראש ממשלתנו בקרמלין כידיד, ארצם פתוחה לעלייה ויהודי רוסיה מלאי שבחים ליחסו האישי האוהד של פוטין אל יהודי ארצו, יחס שהוא נותן לו שוב ושוב ביטוי פומבי.
יש להניח, שלא במקרה נעדרה ישראל מעצרת האו"ם בה גונתה רוסיה בעניין אוקראינה, ולא במקרה איננו נוטלים חלק בסנקציות הכלכליות נגד רוסיה. במערב לא אהבו זאת, אך הייתה זו מדיניות אמיצה של שמירה על האינטרסים של ישראל, גם כדואגת ליהודי העולם. ואת כל זה מקלקלים על-ידי התבטאות אומללה אחת?
משמר האינטרסים אכן, ארה"ב היא ידידת אמת לישראל, גם בקדנציה של אובמה. היא ואנחנו מרגישים קרובים כל כך, שגם מתקוטטים כמו בתוך משפחה. אך כל זה עדיין אינו מעניק לנו את הזכות להטיף לאמריקה, מה התפקיד שעליה למלא במזרח התיכון מול רוסיה. האם אין לנו די נושאים שנויים במחלוקת עם ממשל אובמה, נושאים חיוניים לאינטרס הלאומי, שחסר לנו, בסגנון משל יותם, "ללכת לנוע על העצים"? נכון, גם לארץ קטנה כשלנו מותר לעמוד על משמר האינטרסים שלה, אפילו מול מעצמה. ובכל זאת, נראה שכאן נחצה גבול, מה גם שלא ברור כלל שההתערבות הרוסית לשימור משטרו של אסד על חלק מסוריה כל כך רעה לנו. וכי 'אל קאידה', 'ג'בהת- אל-נוסרה' ודאעש יותר טובות? בינתיים, במשבר סילוק הנשק להשמדה המונית של אסד, 'המבוגר האחראי' שפתר את המשבר, ועל דעת אובמה, היה פוטין.
עוד אנחנו הופכים בדברי יעלון להבין את פשרם - ושמא הוא יודע משהו שאנחנו, הציבור, איננו יודעים - ונוחתת עלינו הודעתו של
צחי הנגבי, יו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שפורסמה למחרת דבריו של יעלון ובה - להפך, הוא דווקא אינו רואה בשלילה את כניסתה של רוסיה לזירה הסורית. אדרבה: "יש משקל לכך שעוד כוח מעצמתי נחוש לפגוע ב-ISIS".
נותר לשאול אם שתי האמירות הללו יצאו מטעם אותה הממשלה. מה גם, שהנגבי מתבטא כשופרו של ראש הממשלה ומעריכים, שגם יובן כך. האם זה אפוא ניסיון של נתניהו לתקן את הנזק? ואם כן, האם זה מספיק? ואולי שר הביטחון, הידוע ביושרתו וכמי שאינו חסר אומץ לב ציבורי, חייב לעשות בעצמו עוד צעד לתיקונה של פליטת פה מיותרת ומסוכנת?
