המונח קואליציה המבטא צורת גיבוש של גופים עצמאיים (דוגמה: מדינות, מפלגות) המשתפים פעולה למשך תקופה מסוימת בעניין מסוים כגון
ממשלה או מלחמה. יש גוף המשמש עמוד מרכזי של הקואליציה שאליו משתדך כל מרכיב בקואליציה, בעוד שהגופים המרכיבים קואליציה נשארים שונים, נפרדים ועצמאיים, המשתפים ביניהם פעולה על בסיס של אינטרס משותף, זמני או ארוך טווח, או של תפיסת עולם דומה. בקואליציות יש דרגות שונות של לכידות. יש אף קואליציות הכוללות גופים בעלי עמדות מנוגדות ואף עוינים זה לזה, המחליטים לשתף פעולה בעניין החשוב לכולם, מה שלא מונע מהם להמשיך להתקוטט זה עם זה בנושאים אחרים.
העולם הערבי הוא מעבדה שבה נערכים נסיונות בכל סוגי הקואליציות, על חשבון האנשים הפשוטים - קורבנות של הנסיונות הללו. בקואליציות המזרח תיכוניות יש שותפים מקומיים, פריפריאליים וחיצוניים. מקומיים הם המדינות והארגונים הקיימים ופועלים באזור, הפריפריאליים הם הישויות הלא ערביות הקיימות במזרח התיכון - טורקיה, אירן וישראל, ואילו השותפים החיצוניים הם ארצות-הברית, רוסיה (בעבר ברית-המועצות) ואירופה - היום כאיחוד, ובעבר מדינות דוגמת בריטניה וצרפת.
כיום המזרח התיכון הוא זירת מאבק בין שתי קואליציות הכוללות את כל סוגי השותפים - המקומיים, הפריפריאליים והחיצוניים. קואליציה אחת, סונית, מונהגת באופן נסתר על-ידי סעודיה, שבראייתה היא המדינה המובילה את האיסלאם הסוני. החברים בקואליציה הסעודית ברמה שונה של לכידות הם טורקיה, קטר, איחוד האמירויות, כווית, ירדן ו"מדינת האיסלאם", שיש לה "מושבות" בניגריה (בוקו חראם), בסיני, בלוב ובתוניסיה. ירדן ו"מדינת האיסלאם" מסוכסכות ביניהן על-רקע הטייס הירדני שהוצא להורג בשריפה על-ידי "מדינת האיסלאם" ואיומיה של "מדינת האיסלאם" להשתלט על ירדן, אבל הסכסוך בין ירדן ו"מדינת האיסלאם" אינו פעיל בתקופה הנוכחית.
מנגד קיימת קואליציה בראשות רוסיה, שחברי הכבוד שלה הם משטר אסד, אירן, עירק (השיעית) וחיזבאללה, שהאג'נדה המשותפת השיעית שלהם היא הלחימה נגד הקואליציה הסונית. רוסיה אינה פועלת ממניעים שיעיים כמובן, אלא מאינטרס אסטרטגי רוסי הרואה במשטר אסד משענת מקומית - מושבה על חופי הים התיכון שעליה ניתן לבסס מדיניות מזרח תיכונית הזקוקה לטריטוריה שתסור למשמעתה של רוסיה, הכוללת נמלי ים.
בוגדנות כבר אמרנו? האיותאללה באירן ונסראללה בלבנון אינם שותפים לחלום המגלומני העולמי של פוטין, כי יש להם חלום מקביל, אירני-איסלאמי-שיעי. אבל בתקופה הנוכחית הם מעדיפים לרכוב על גב הדוב הרוסי הנתפס בעיניהם ככוח חזק, נחוש, חסר מגבלות מוסריות ופוליטיות להפעלת כוחו האימתני כדי להשיג את מטרותיו ולקידום האינטרס שלו, עושה עבורם את העבודה המלוכלכת נגד הקואליציה הסונית של סעודיה ו"מדינת האיסלאם".
המצב הטבעי שהיכרנו זה כמה עשורים הוא שהמערב, שאותו אמורה להנהיג ארה"ב, נמצא בצד אחד עם סעודיה והאמירויות שסיפקו לו בנאמנות רבה את צרכי האנרגיה שלו. מאז שנות ה-50' של המאה הקודמת הייתה ארה"ב הכוח שהרתיע, באמצעות נאטו, את בריה"מ מלהשתלט על מדינות המפרץ, כולל אירן של השאה. התמונה התחדדה אחרי שבריה"מ נטלה חסות על סוריה ועירק תחת שלטון הבעת' הסוציאליסטי, על לוב, דרום תימן ועל ארגונים נוסח אש"ף, החזית העממית והחזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין.
כיום, המערב הסתלק או ברח מהמאבק על המזרח התיכון, ואינו שותף בשום קואליציה. נאטו אחרי כשלונה בלוב, וארה"ב אחרי התבוסות שנחלה בעירק ובאפגניסטן, החליטו לא להיכנס לאנדרלמוסיה המזרח תיכונית, והן יושבות על הגדר: אין הן תומכות ברוסיה, אחרי שזו הציגה את המערב במערומי בוגדנותו באוקראינה, אך מנגד, אינן יכולות לתמוך בקואליציה שבה חברה "מדינת האיסלאם". כך, סעודיה - התומכת הגדולה של "מדינת האיסלאם" - נותרה לבדה כציר המרכזי והכוח הכלכלי המניע את הקואליציה הסונית.
הבעיה הפנימית של קואליציית סעודיה-טורקיה-"מדינת האיסלאם" היא ש"מדינת האיסלאם" עושה להם "בושות" בצורת פיגועים והרג המונים בצרפת, ארה"ב, ניגריה ובמקומות נוספים, ומדאיגה מאוד את האירופים והאמריקנים. זכייתה של
מארין לה-פן בבחירות המקומיות בצרפת, ודבריו של
דונלד טראמפ על עצירת הגירת-מוסלמים לארה"ב מבטאים את הפחד הגדול של המערב מהאיסלאם בכלל, הסוני והשיעי כאחד, ומכניסה למאבק הכוחות במזרח התיכון, ואת אוזלת היד של המערב שאין לו פתרון להציע לצדדים הניצים.
כתוצאה מכך מתנהלת כיום מלחמה בלתי מאוזנת בין הקואליציה השיעית הנעזרת ברוסיה ובין הקואליציה הסונית שאין גורם גלובלי המוכן להפעיל את כוחו בשירותה. בזכות המעורבות הרוסית שרק הולכת ומתעצמת בשבועות האחרונים, נראה שידה של הקואליציה השיעית-רוסית שאין לה עכבות "ליישר" ערים וכפרים תהיה תהיה בסופו של דבר על העליונה, ובעולם אין פוצה פה ומצפצף. מועצת זכויות האדם של האו"ם עסוקה בישראל, ואסור להפריע לסדר היום שלה עם מה שרוסיה עושה.
המערב נטש את סעודיה וחבריה, עד כדי כך שהוא מוכן להגיע עם אירן להסכם שיאפשר לה להגיע לנשק גרעיני, שמטרתו המיידית תהיה סעודיה. ואם ישראל תיפגע על-ידי אירן, אירופה לא תזיל דמעות רבות מדי, כל עוד הפטרו-מיליארדים של אירן מניעים את גלגלי התעשיה והכלכלה של אירופה. המערב גם לא ייצא מגדרו לסייע לחברה בנאטו, טורקיה, אם זו תותקף על-ידי רוסיה מנהיגת הקואליציה הנגדית. בוגדנות כבר אמרנו?
לישראל אין המותרות להישאר מחוץ למגרש המשחקים המזרח תיכוני, שכן היא חלק מהגאוגרפיה של האזור. נתניהו זיהה את רוסיה ככוח הגלובלי המוכן להשקיע דם ודמים באזור, והוא יוצא מגדרו כדי להגיע להבנות עמה.
ארדואן לא זיהה את המגמה והסתבך עם רוסיה עד מעל לאוזניו. נוצר אפוא מצב מוזר שעמידה ישראלית יחד עם רוסיה שמה את ישראל באותה קואליציה שבה נמצאים גם אירן וחיזבאללה. האם זה פותח אפשרות של הפשרה בין האיותאללה וישראל? לא בהכרח, שכן כאמור, יש קואליציות שהחברים בהן ממשיכים להתקוטט ביניהם, למרות הזיקה שכל אחד מהם שומר עם העמוד המרכזי של הקואליציה, ובמקרה זה - רוסיה.
ליקוי המאורות שתקף את המערב הכניס את המזה"ת תחת מונופול רוסי. יש לזכור כי רק לפני 25 שנה, כשהתפרקה בריה"מ, דיברו כל הפרשנים על כך שהעולם הדו-קוטבי שהיה בין בריה"מ וארה"ב הפך בתחילת שנות ה-90' לעולם חד-קוטבי, בהנהגת ארה"ב. במזה"ת של היום המצב התהפך, וזה נשלט על-ידי קוטב אחד בלבד - הרוסי. על ישראל להתייחס למצב זה, כשמנגד המערב הפך למשענת קנה רצוץ, והקואליציה של סעודיה נלחמת ברוסיה ללא כוח גלובלי מאחוריה.
אחרי שהתגלה כי הַמְּפַגֵּע בסן ברנרדינו הקצין את עמדותיו האיסלאמיות בסעודיה, קטנים הסיכויים שארה"ב תיחלץ לסייע לסעודיה במאבקה נגד רוסיה. דונלד טראמפ, אחד המועמדים לנשיאות ארה"ב, מבטא במילים את מה שאמריקנים רבים חשים מתחת למעמקי התקינות הפוליטית: הם לא רוצים מוסלמים כלל, לא סעודים ולא אירנים. כיום, כשארה"ב הגיעה לעצמאות אנרגטית, מצידם של רבים בארה"ב, יכול פוטין לקחת את כל המזרח התיכון ושייהנה. ואם ישראל תיעלם תוך כדי כך, ממילא תיפתר עוד בעיה, שלרבים בארה"ב נמאס ממנה.
חג אורים שמח לכל בית ישראל.
