"מועדון ההפחדה הדמוגרפית" פועל מסוף המאה ה-19 להרתעת העם היהודי מיישוב ארץ ישראל, ובנסיון לשכנע את מדינת ישראל כאילו ויתור על גאוגרפיה (רכסי יו"ש השולטים על ירושלים ושפלת החוף) יבטיח את הדמוגרפיה. המועדון עושה "שימוש יצירתי" בסטטיסטיקות רשמיות המתקבלות על-ידי הציבור ומעצבי מדיניות ודעת קהל - ללא בדיקה נאותה - כאילו היו נתונים אוביקטיביים וברי סמכא.
בסוף המאה ה-19 עמד אבי הציונות המדינית, תיאודור הרצל, מול ביקורת עזה של שמעון דובנוב, ההיסטוריון והדמוגרף היהודי המוביל שהתנגד להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, מנימוקים דמוגרפיים, וקרא להענקת אוטונומיה תרבותית ליהודי אירופה. במרץ 1898 פרסם דובנוב תחזית דמוגרפית (מכתבים על היהדות הישנה והחדשה): "חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל עם אוכלוסייה יהודית משמעותית הוא בלתי-אפשרי מסיבות פוליטיות, חברתיות וכלכליות.... בעוד מאה שנים (1998) יהיו בארץ ישראל חצי מיליון יהודים, כלומר קצת יותר מאוכלוסיית קייב.... האם בכך תיפתר שאלת עשרת מיליוני יהודים בגולה?... הציונות המדינית היא אוטופיה, חלום-שווא על עלייה של חלק משמעותי מהעם היהודי...." הרצל לא נרתע מתחזיות דמוגרפיות מפחידות והוכיח שדובנוב בר-הסמכא טעה באופן דרמטי: ב-2015 יש בישראל 6.6 מיליון יהודים.
ב-1922 ו-1931 השתמשה ממשלת בריטניה בלולינות דמוגרפית כדי להפר התחייבויות בינלאומיות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל: הצהרת בלפור מ-2.11.1917, ועידת בעלות הברית בסן רמו ב-25.4.1920 וסעיף 25 באמנת "חבר הלאומים" ב-24.7.1922. המנדט הבריטי, שהגביל באופן דרקוני עלייה ורכישת אדמות על-ידי יהודים, יזם שני מפקדי אוכלוסין שנועדו לבסס את הטענה שריבוי טבעי ערבי מהגבוהים בעולם שלל את האפשרות להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
צרכים פוליטיים ב-1946 הגיש בן-גוריון ל"וועדת החקירה האנגלו-אמריקנית" מסמך מאת ישראל טרייווש החושף מחדלים מהותיים במפקדי האוכלוסין, שחלקם מאפיינים את מפקדי הרשות הפלשתינית. לדוגמה, המפקדים נוהלו ובוצעו על-ידי גורמים בריטים וערביים שהתנגדו להקמת מדינה יהודית והיו קשורים לטרור הערבי; חלק גדול מספירת האוכלוסייה הערבית הופקד בידי ראשי חמולות ששאפו לנפח את המספר לצרכים פוליטיים וכלכליים; רישום התושבים הערביים לא נבדק באופן סביר; דיווח הפטירות לקה בחסר; מהגרים מהכפר אל העיר נספרו בשני מקומות המגורים; תושבי חו"ל נכללו בשני המפקדים.
לפי נתוני המפקדים, שיעור הריבוי הטבעי הערבי היה הגבוה בהיסטוריה האנושית, הרבה מעבר לריבוי במדינות ערב. אגב, לפי מסמך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מ-10.6.1993, אם רישום האוכלוסין הפלשתיני אמין, הרי שתוחלת החיים הפלשתינית עולה על זו שבארה"ב.
ערב הכרזת העצמאות ב-1948 ניסה פרופסור רוברטו בקי, מייסד הלמ"ס והאב הרוחני של הממסד הסטטיסטיקאי והדמוגרפי בישראל, לשכנע את בן-גוריון ש-600,000 היהודים לא היוו מסה קריטית דמוגרפית להקמת מדינה. ב-אוקטובר 1944 הוא פרסם תחזית שצפתה 2.3 מיליון יהודים ב-2001, מיעוט של 34% - שגיאה דרסטית.
כמו ממשיכי דרכו בישראל, פרופסור בקי לא האמין בהיתכנות גלי עלייה (הפעילים מ-1882). הוא העניק לפריון הערבי ממד מיתולוגי ולפריון היהודי ממד אירופי, לא צפה את מגמת התמערבות הפריון הערבי בכלל והפלשתיני בפרט, כאשר הפריון היהודי גבוה מהפריון בעולם המוסלמי, להוציא את תימן, עירק ומדינות התת-סהרה.
ב-2015, חרף "מועדון ההפחדה הדמוגרפית", הדמוגרפיה היהודית מציגה זינוק של 68% במספרי הלידות השנתיים מ-1995 (80,000) ל-2014 (136,000), כאשר מספר הלידות הערביות מתייצב (כ-40,000 לשנה) עקב תהליכי מודרניזציה; מאזן הגירה חיובי יהודי גדל, לעומת מאזן הגירה שלילי ערבי גדל; רוב יהודי של 66% הנהנה מרוח גבית של פריון ומאזן הגירה בשטח המשולב של יו"ש ו"הקו הירוק". מדיניות עלייה פרו-אקטיבית, שהייתה ספינת דגל ישראלית עד 1993, תעניק משנה מרץ למגמה הדמוגרפית החיובית.
הרצל אכן צדק: "אם תרצו, אין זו אגדה!"
