לפני שלוש שנים בדיוק, ישב
יאיר לפיד מול המצלמה, פוליטיקאי טרי ומתמודד לראשונה בחייו במערכת בחירות, והציג את עמדתו התמוהה בסוגיית הלגליזציה של מריחואנה. המשפט "אני נגד לגליזציה כי זה לא חוקי" נצרב בזיכרון הציבורי כמשפט מטופש במיוחד, אבל האמת היא שלפיד הצביע בדיוק מפתיע על הסיבה שבגללה עדיין אין לגליזציה בישראל, פשוט כי זה לא חוקי. אצלנו קוראים לזה שמרנות.
השמרנות הזו גורמת לפוליטיקאים רבים להימנע מלהפוך לפורצי דרך, לתקן את העוול ולהפוך צמח לא מזיק לחוקי. השמרנות היא שמניעה עמותות, תנועות ורשות ממשלתית מנופחת למאבק בזבזני ומיותר באזרחים תמימים, במקום לקום ולהכריז באומץ שזה פשוט לא הגיוני להפוך מעשני צמחים לעבריינים.
הכרזה שבמציאות המופרכת שלנו מהווה לא פחות מצעד חתרני ולפיד, כמו שאר הפוליטיקאים שלנו, הוא ממש לא חתרן. אם פוליטיקאים היו חתרנים, כנראה שהם לא היו פוליטיקאים וסביר מאוד להניח שבמצב הפוך, שבו השימוש במריחואנה היה חוקי, לא היה נמצא הפוליטיקאי שיעז להוציא אותו אל מחוץ לחוק - בדיוק כמו סיגריות או אלכוהול (וכבר ראינו מה קרה כשניסו בארה"ב להוציא את האלכוהול מחוץ לחוק לתקופה קצרה).
למרות זאת, בשנים האחרונות התחילה העגלה הזו סוף-סוף לנוע. יותר ויותר ח"כים צעירים נכנסים לכנסת עם מודעות גבוהה יותר למריחואנה והשפעותיה, ובשילוב עם שיח עולמי חדש, השינוי ביחס למריחואנה מתחיל לקרום עור וגידים. בכלל, מה שטוב לאמריקנים טוב גם לנו ולכן, אולי קצת באיחור, אנחנו צופים היום בסדקים ראשונים שנפערים סוף-סוף בחומת השמרנות. זה בדיוק הזמן שלנו, הציבור, לתת דחיפה נוספת לעגלה הזו, למרות שלל הבעיות הפוקדות את המדינה הקטנה שלנו מדי יום.
כמי שעוסקים בתחום, כבר התרגלנו לשמוע שלגליזציה זה אחלה, אבל מאבק הגז, המאבק על ארץ ישראל השלמה או לחלופין המאבק בכיבוש, חשובים פי כמה. שמענו כבר שאין ויכוח שרדיפה נפשעת של מיליון אזרחים בלתי מזיקים היא אבסורד מטורף, ועדיין, העובדה שאי-אפשר לרכוש פה דירה בהחלט חמורה יותר. אלה טענות חשובות שאני בהחלט יכול להבין, אבל לצערנו, אנחנו חיים במזרח התיכון הישן והסבוך, עם ממשלה וכנסת שמרעידות אותנו בפרשיות על ימין ועל שמאל וראשי ממשלה כמו גם נשיאים שמועמדים לדין כעניין שבשגרה.
אולי לגליזציה לא עומדת בראש מעיני הציבור, אפילו לא של ציבור צרכני המריחואנה עצמם, אבל מהפכות הן לעיתים קרובות לא יותר מעניין של תזמון נכון וניצול נבון של הזדמנויות. משהו חיובי מתחיל לצמוח בתקופה האחרונה, מתוך השיח הציבורי ואל מסדרונות הכנסת, בכל הנוגע ללגליזציה. נדמה שהפעם צצה הזדמנות שפשוט אסור לנו לפספס.
אין לנו הזדמנות להציל את המזרח התיכון, אבל יש לנו הזדמנות להקל על עשרות אלפי חולים שזקוקים למריחואנה. יש לנו הזדמנות לחזק את התיירות הישראלית. יש לנו הזדמנות להעניק חרות למיליון אזרחים ואזרחיות ישראלים שנרדפים יום יום ולהוריד מכתפי המשטרה את העול והמשאבים שמופנים היום לרדיפת צרכני המריחואנה - יש לנו סיכוי ליישם בישראל, תוך זמן לא רב, את מהפכת הלגליזציה. זה הרגע המדויק לצאת למאבק. אל תישארו אדישים, תנו סיכוי ללגליזציה.
