בואו נחזור רגע כמה חודשים לאחור,
אביחי מנדלבליט נחשד כי פעל שלא כשורה כאשר "ישן" על מסמך הרפז יום או יומיים, טרם יעץ לרא"ל אשכנזי להודיע ליועץ המשפטי על הימצאות עותק מהמסמך בידיו, ולאחר מכן נטען כי סתר עצמו בהסברים שנתן ל"שינה" הזו.
המשטרה המליצה להעמיד לדין, היועץ המשפטי ל
ממשלה החליט שלא, אך באותה נשימה פנה לראש הממשלה בבקשה לשקול את המשך כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה. וכל זאת כאשר החשוד בזיוף עצמו עדיין לא הועמד כלל לדין.
מנדלבליט עתר לבג"ץ בציפייה שסגירת התיק במשטרה תהיה בעילת "חוסר אשמה", אך בג"ץ דחה את עתירתו, בג"ץ לא מתווכח כמעט לעולם עם שיקולים כאלה של היועץ המשפטי לממשלה.
היה ברור כבר אז שמנדלבליט ממוקד כמו טיל בליסטי מונחה לייזר ללשכתו של וינשטיין, ניכר אף שמערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה וההערכה ההדדית השוררת ביניהם תזכה אותו גם בברכת עידוד מצדו של נתניהו, ולכן ברור שהפסקת כהונתו של מנדלבליט כמזכיר הממשלה, הייתה כמו כיפת ברזל לטיל הבליסטי הזה (או יותר נכון כמו שרביט קסמים).
ונתניהו לא שעה להמלצתו של היועץ המשפטי לממשלה. בין רבים אחרים הוצג מנדלבליט כמועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה, הוא היחיד שזכה לפחות לארבעה קולות מקרב חמשת חברי הוועדה, כלומר הוועדה עשתה גם את העבודה לראש הממשלה, כדברי הכתוב: "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים".
מאחד שיש לשקול את המשך כהונתו כמזכיר הממשלה, הפך מנדלבליט לאחד והיחיד בכל היקום המתאים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בימים אלה. הפער הוא עצום, הפער הוא בלתי ניתן לגישור, או שהיועץ המשפטי לממשלה עשה עבודה גרועה בעניין מנדלבליט או שהוועדה אשר מינתה אותו בפועל לתפקיד, פישלה לכל אורך הדרך.
ומי חבר באותה וועדה? היו"ר שלה הוא נשיא בית המשפט העליון בדימוס,
אשר גרוניס עורכי הדין
משה נסים ו
יחיאל כץ, הפרופ'
גבריאלה שלו וח"כ
ענת ברקו (ליכוד).
חבריא, הסיכוי שהוועדה טעתה שואף לדעתי לאפס, הסיכוי שוינשטיין טעה הרבה הרבה יותר גבוה. ואיזה סיבות יש ליועץ המשפטי לעשות כאלה טעויות?
לדעתי ניתן לשער אחת מן השתיים (או שתיים מן השתיים):
- בניגוד למה שמספרים לנו לשכת היועץ המשפטי לממשלה היא מרקחה אחת גדולה קשה מאוד להתרכז שם בנושא מסוים על-מנת לחקור אותו ביסודיות עד תומו, הלחץ התקשורתי ועודף המשפטיות של המערכת מוליד החלטות בוסר בלתי מאוזנות ובלתי שקולות, ו/או הזנחה של נושאים אחרים, וכל זה מוסתר מהציבור על-מנת לדחות כל הצעה לפיצול התפקיד באופן שיאפשר לאנשים האלה לנשום ולהחליט הרבה יותר נכון.
- אגו, מנדלבליט הוא פצ"ר לשעבר, הוא ללא ספק בקיא היטב במשפט הבינלאומי ובישימותו אצלנו, נושא אשר משפטית מעסיק מאוד את הממשלה ובייחוד את הקבינט הן בהיבטי ביטחון, הן בהיבטי חוץ, וכמובן בהיבט הגז שהוא הדבק המחבר בין עתיד, כלכלה, ביטחון וחוץ, בפועל בשנים האחרונות ישב בשולחן הממשלה יועץ משפטי מומחה לעניינים הכי קריטיים של מדינת ישראל, היועמ"ש הפורמלי הוא עו"ד פלילי, מה שייתכן הדיר במידה מסוימת או אף במידה רבה את שיקול הדעת של היועמ"ש ושל המוסד שבראשו הוא עומד מנושאים מרכזיים אלה.
אינני מנסה לומר ששיקולי אגו מכוונים מדיניות, אך ודאי ניתן לומר שמדיניות מושפעת גם מאגו, בייחוד אצל אנשים בכירים, כי האגו הוא אחד מכלי החובה על-מנת להפוך לבכיר, ולא חשובה כלל הסיבה המדויקת, ואף לא חשוב המינון בין שתי הסיבות, וייתכן שהיו אף סיבות נוספות, אשר את כולן המעיטו חברי הוועדה לעומת היתרונות הבולטים שמצאה הוועדה במנדלבליט, ניתן להסיק חד-משמעית שממלכת היועמ"ש גדולה מידי, חזקה מידי, מקבלת גיבוי מיותר מבתי במשפט, ולכן יש לה סיכוי גדול לפספס בהחלטותיה, וככל שלא נטפל בבעיה הזו, מנדלבליט יחזור על אותן הטעויות כאשר הוא ימסור את השרביט למחליפו, ובדרך יעשה עוד הרבה טעויות שאיש לא יתקן, כולל לא בית המשפט העליון.
