כל אלה הממשיכים להאמין ולקדם את פתרון הבעיה הפלשתינית, באמצעות נוסחת "2 מדינות ל-2 עמים", משוכנעים שאמנם זה גם אפשרי וגם הכרחי. אנשים אלה ממשיכים בניסיונות לשווק את "הצהרת בלפור" הישראלית למען הקמת מדינת פלשתין עצמאית.
טבעו של האדם לקוות לטוב, להאמין בתקווה, להיות אופטימי. גם פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל הם בני אדם שנוהגים לייצר ולשווק אופטימיות גם כאשר המצב מייאש. ואולם כאשר האופטימיות היא מגויסת, מלאכותית, ובמידה רבה לא ריאלית, היא עלולה להוביל לטראומה לאומית של אכזבה הרסנית. אינפוזיה מלאכותית של אופטימיות עשויה להוביל לאילוזיה הרסנית.
הגעגועים לשקט, לשלום ולקץ הסכסוך עם הפלשתינים, מובילים רבים בתוכנו להיאחז בכל רעיון ובכל תוכנית שלום. מנהיגי מפלגתנו דוגלים במדיניות של "חזון ותקווה" ומבקרים את "מדיניות ההפחדה" של הממשלה וראשה
בנימין נתניהו. הפחדות שיש להן בסיס ושאינן מנותקות מהמציאות.
על-רקע זה שלושה חברי כנסת העלו תוכניות שלום: ח"כ חיליק בר. ח"כ
עמיר פרץ. ח"כ עמר בר לב.
אופטימיות מגויסת מסביבה מייאשת תוכניות שלום אלה של חברי הכנסת, פרץ, בר, בר לב, סביר שיתקבלו אולי על-ידי חברי מפלגת העבודה. ואולם סיכוייהם להתקבל על-ידי הפלשתינים שואפים לאפס, לאור המציאות המתחוללת במזרח התיכון של התמוטטות והתפרקות מדינות סוריה ועירק, של מלחמת כולם בכולם, עליית "כוחה של המדינה האיסלאמית", והתעצמות השפעתה של אירן בראש המחנה השיעי הטרוריסטי.
לנוכח התוהו ובוהו המתפשט ומתעצם באזור, שיש לו השפעה גורפת גם על החברה הפלשתינית המפולגת בתוכה, אין שום סיכויי ותבונה להאמין באפשרות של הקמת מדינה פלשתינית בתקופה הקרובה. הקמת מדינה פלשתינית בחופזה, בחוסר שיקול דעת ולא שום ערבות להבטחת תפקודה, עשויה להוביל בוודאות תוך זמן קצר, להשתלטות עליה על-ידי דאעש ושאר התמנון הרצחני האיסלאמי, שיקרב אותה לגבולות ישראל.
מסתבר שהסרבנות הפלשתינית איננה טקטית אלא אסטרטגית כל הצעות הפשרות והוויתורים מרחיקי הלכת שהוצעו לפלשתינים בכל הוועידות ובכל המשאים והמתנים בעבר על-ידי
אהוד ברק.
אהוד אולמרט.
ציפי לבני. פרופ' שלמה בן עמי.
שמעון פרס.
יוסי ביילין, נדחו על ידם!
הלקסיקון הפלשתיני דחה את כל תוכניות הפשרות מאז הצהרת בלפור ועד ימינו. הם אמרו "לא" לכל תוכניות השלום. עובדה מוצקה. לפלשתינים יש רק תוכנית שלום אחת בלבד!
שלום תמורת זכות השיבה!
דרוש שיח מפלגתי ולאומי מציאותי חדש צריך להשלים בשלב זה עם העובדה שלא ניתן להגיע לפתרון ולהסכם כולל שיוביל לשלום, לביטחון ולמדינה פלשתינית.
המקסימום שישראל מוכנה לוותר הוא אפילו לא המינימום שהפלשתינים מוכנים לקבל.
- כל עוד לפלשתינים יש תביעה אולטימטיבית בלתי מתפשרת לזכות השיבה ולנסיגה לגבולות 67, אין שום סיכויי לפתרון!
- כל עוד החמאס שולט על מחצית האוכלוסייה הפלשתינית ומתנגד לכל פשרה ולכל הסכם, אין שום סיכויי לפתרון!
- כל עוד האיסלאם הקיצוני השולט במרחב המזרח תיכוני, וגורר אחריו גם את הרחוב הפלשתיני, אין שום סיכויי לפתרון!
רוב אזרחי ומנהיגי ישראל אינם שוללים הקמתה של ישות פלשתינית מפורזת, כשייווצרו התנאים האזוריים והמקומיים, כאשר הם יסכימו לוותר על תנאיהם לזכות השיבה ולנסיגה לגבולות 67, כדי להגיע לקץ הסכסוך ולקץ התביעות.
מתוקף הבנת הריאליה, שבשלב זה לא ניתן להגיע להסכם שלום כולל, האפשרות היחידה שנותרה היא לחתור להסכם ביניים מורחב.
הסכם בשלבים בגבולות זמניים.
