אנחנו רגילים לשמוע על גישות שונות ותופסים אותם כחלק בלתי נפרד מהמציאות. האמנם? החל בלימודי אזרחות בתיכון, ואחר-כך בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה, הדגישו שבתחום הכלכלי ישנם
שתי שיטות מרכזיות: הגישה הסוציאל דמוקרטית והגישה הניאו ליברלית:
- הגישה הסוציאל דמוקרטית: דוגלת במעורבות רבה של השלטון בסדר הכלכלי-חברתי, ומדגישה את טובת הכלל וערך השוויון. היא שואפת לצמצם פערים חברתיים על-ידי סיפוק שירותים חברתיים אוניברסליים;
- הגישה הניאו ליברלית: דוגלת בצמצום מעורבות השלטון בסדר הכלכלי-חברתי, כדי לאפשר כמה שיותר את ערך החופש וטובת הפרט, על-ידי תחרותיות ושוק כלכלי חופשי. לפי גישה זו, מתן שירותים חברתיים אוניברסליים, הוא בזבוז יקר של משאבים, ועדיף לתת בסלקטיביות רק למי שצריך.
עם איזה גישה אני מסכימה? כשהעמקתי יותר בסוגיה, הגעתי לשאלה יותר גדולה: למה יש בכלל את שתי הגישות? ובעצם, למה בכלל יש גישות מנוגדות בכל תחום שקיים בעולם? למה האנושות מאופיינת בקוטביות? בפוליטיקה יש ימין מול שמאל מדיני, בכלכלה יש קפיטליזם מול סוציאליזם, בדת יש שמרנות מול שינוי ופתיחות, ועוד אינסוף דוגמאות.
אם נסתכל על התופעה של קוטביות מנקודת מבט סוציולוגית, נראה שיש לה פונקציה. זאת אומרת שהיא משמשת אותנו למטרה מסוימת. לדעתי, היא מובילה אותנו לגלות את האמת. כן, לדעתי יש אמת. אחת. אבל אני לא חושבת שהאמת האחת נמצאת אצלי. האמת האחת היא מוחלטת ואינסופית, והיא מופיעה בכל דבר.
הגישה הכלכלית הסוציאל דמוקרטית, מדגישה את טובת הכלל. השורש של גישה זו הוא ערך השוויון. האם ערך השוויון הוא אמיתי? כן, בוודאי. מנגד, הגישה הניאו ליברלית מדגישה את טובת הפרט. השורש שלה הוא ערך החופש. האם ערך החופש הוא אמיתי? כן.
אז מה הגישה הנכונה? לדעתי, השאלה הזו היא הטעות שלנו. יש לנו שני ערכים אמיתיים. אז למה לקבוע איזה ערך נמצא מעל האחר? אולי השיטה שלנו צריכה להיות אחת שתכלול את שניהם. ברור לי שהתומכים שגישה סוציאל דמוקרטית חושבים שעל-ידי השוויון, יתאפשר לכל אחד לממש את זכותו לחופש, ושהדוגלים בגישה הניאו ליברלית חושבים שעל-ידי החופש יתאפשר לכולם לממש את זכותם לשוויון. אבל אני מציעה שנחפש שיטה שלא שמה ערך אחד מעל האחר, אלא ששמה אותם זה לצד זה ומכילה אותם.
אני לא תמימה. אני לא חושבת שנוכל להימנע לגמרי מהתנגשויות בין ערכים. תמיד יהיו, ותמיד נצטרך למצוא דרך להתמודד, ובדרך-כלל זה יכלול עליונות של ערך מסוים על-פני אחר. אבל הנטייה לקבוע באופן קבוע ומוחלט מה קודם למה, היא מוטעית.
ייתכן שיש תקופות ויש מדינות שבהן מתאים יותר גישה אחת, ובאחרות גישה אחרת. ואולי גישה שהיא משלבת, ואולי גישה שעוד לא חשבנו עליה.
אני לא מבינה מספיק בכלכלה כדי להציע גישה כלכלית חדשה וכוללת יותר. אבל, אני כן חושבת שכדאי לאמץ את קו החשיבה הזה, ולא רק בתחום הכלכלי. כל הזמן אנחנו שומעים על גישה מול גישה. אנחנו לא חייבים לבחור אחת. זה יותר קל לבחור, אבל הרבה יותר אמיתי לבחון כל גישה שמציגים בפנינו ולמצוא בה את נקודת האמת ואותה לאמץ. כך נוכל לאסוף הרבה יותר נקודות אמת לחיינו. בסוף, למי מצביע ומה נעשה בפועל, זה כבר תוצאות ובעיניי הרבה פחות חשוב מאשר היכולת ללמוד מכל דבר, אדם, תופעה, דעה וגישה.
