הכל מזדעזעים. אינם מאמינים למראה עיניהם. הם מאחרים להזדעזע. אני מביא כאן מתוך דברים שכתבתי להתריע ולהזהיר ב-8.10.02, ב' חשון התשס'ג (!!!) לאישיות בכירה ששמה וכתובתה שמורים עימי. להלן ציטוטים מאותו מכתב:
"ענין הליווי "בסכינים" לשירי הנקם שמעתי מיותר ממקור אחד בתוכם אדם צעיר... בוגר ישיבתו של הרב... ובוגר אוניברסיטה, ימני בעיקרי השקפותיו אך מאוד מוטרד ממה שנראה לו כסטייה מן הנורמות האתיות היהודיות. הוא פנה אל הרב... דרך אתר האינטרנט שלו וקיבל תשובה כי אסור לשיר שירי נקם". 2002!
הדברים נכתבו אחרי שהשיר "אינקמה בשתי עיניי", שהולחן על-ידי ד.ש תושב ירושלים, הפך ללהיט בכמה וכמה אירועים פומביים, ולא מיחו ביד הרוקדים. היו שביטלו, כי שרים פסוק, רק פסוק, והיו שהצביעו על הצורך לראות בשמשון גיבור תרבות הנקם הצריכה לדור הלוחם על גאולתו. לפני ארבע עשרה שנה! ועוד אני כותב באותו מכתב::
" ענין השיר "יבנה המקדש יישרף המסגד" המושר בין היתר ב... ( שם המוסד שמור עימי) הוא חלק מן הסוגיה אך מתייחד בכך שמתייחסים אליו בסלחנות כאילו אינו אלא תמים מראשית ועד סוף, אף על-פי שהוא מושר במוסד רשמי. כששאלתי יותר מאיש אחד מה היה אומר לו הושר נוסח "ייבנה המסגד יישרף המקדש" באום אל-פחם דרך משל ובבית ספר רשמי שם, אמרו לי כי היה הדבר נחשב ללא ספק כהסתה אך אין להשוות כי מדינתנו היא מדינה יהודית ויש דין אחד ליהודים בה וכמובן מאליו דין אחר לערביים. לכן הפניתי תשומת לבך לדברים". 2002!
ילד בן שלוש כמו-כן כתבתי שהרב עמיטל שהיה אחד מן הרבנים עימהם שוחחתי כדי להתריע ולהזהיר סיפר לי "... כי סיפרו לו כי באחת ההתנחלויות הלבישו ילד כבן שלוש במדי צהל הרכיבו אותו על כתפיים נתנו בידו רובה ויצאו לרקוד איתו". 2002!
הפניתי אז מכתבים אל רבנים ששמם שמור עימי בבקשה כי יורו ברבים לאסור על תלמידיהם כולם לשיר שירי נקם ובוודאי לאסור מפגני כוחנות המלהיטים שנאה פן לא ייעצרו הדברים בשירה ובריקודי להט. 2002!
לא אמסור בזה מי מן הרבנים ענה ומה ענה, מי אסר בפירוש ובמפגיע ומי לא, כי עניינם של דבריי כאן הוא אחד: הרעה הזאת הנוראה לא צימחה פתע. איש אולי לא העלה על הדעת כי היא עתידה לשבש מוחות ויצרים של צעירים עד שבועה להוריד אותנו דומה. האש לחשה כבר מזמן. הפתיל הובער לפני שנים ארוכות מדי, והכחישו שהוא בוער, או הזהירו אך לא כיבו, ועכשיו שהמעשה הנורא היה לעובדה המקפיאה את דמינו והמחרידה את נפשותינו אנחנו מזדעזעים מסרטון שהיה כבר כדוגמתו על המסך של חיינו לפחות לפני 14 שנה. נהיו בתוכנו רבים וטובים שהזדעזעו כבר אז, אבל היו בתוכנו גם רבים שלא הבינו כי סובלנות עם טירוף קנאי מתומלל ומולחן הוא מבוא לאסון כשאין עוצרים בעדו בכל כוח כשהוא נדמה עלינו רק כסטייה שאין הדמיון יכול להפוך אותה למה שמיתרגם לפשיעה מופקרת ממש.
אין ביטויים בוטים שאינם עלולים להיות קרדומים. אין שירים סוטים שאינם עלולים להיות בקבוקי תבערה. אין עיונים בדיני נפשות מופשטים שאינם מוצאים מישהו הלומד מהם הלכה למעשה.
הגינוי מקיר אל קיר היום הוא בר תוקף אם לא יעצור בגינוי אלא ישרש אחר האלימות בגילוייה ההצהרתיים, הפולמוסיים, משולחי הרסן באשר שם הם מוצאים פומבי. זה לא שמירת הלשון. זה שמירת הנפש ממש.
