בעילום שם מאת ד. רייזמן

למרות שהדבר הוא טוב למאמר, המחויבות לאמת אומרת דרשני. לא יהיה זה הוגן לשים סימן "שווה" בין המעשים של שירות הביטחון הכללי בימים אלה לבין מעשיו של ה-ק.ג.ב. של שנות השבעים של המאה הקודמת. תשפטו אתם - להלן העובדות. עם חתימת ברה"מ על "אמנת הלסינקי"1 ב-1975 ועם קבלת החוקה הסובייטית החדשה הופסק באופן סופי השימוש בעינויים פיזיים בחקירות ה-ק.ג.ב.2 עברתי על ספרי הזיכרונות של אסירי ציון. חיפשתי האם היה שימוש בעינויים פיזיים בחקירתם - האם הוכו? עונו במניעת שינה למשך מספר יממות? כופתו בתנוחות מכאיבות? נעשה להם משהו בעל קונוטציה מינית? נתחיל מאדם שנעצר על-ידי ה-ק.ג.ב בשנת השבעים, הואשם בבגידה במולדת, ריגול למען ארה"ב (מבחינתה של ברה"מ - מדינת האויב מספר 1). כמו-כן הואשם בהסתה, בתעמולה אנטי-סובייטית ובפעילות חתרנית נגד המשטר. למען הסר ספק, מבחינת השלטונות הסובייטיים הוא אכן עשה את כל המיוחס לו בכתב אישום: אסף והעביר לאויב את רשימות המפעלים והמתקנים הסודיים הסובייטיים, השתתף באופן פעיל בפעילויות קבוצת מתנגדי המשטר. מטרתם של חברי הקבוצה אכן הייתה לקרב את קץ השלטון הסובייטי. במרוצת השנים פעילות זאת אכן השיגה את מטרתה, ובסופו של דבר השלטון הסובייטי נפל - לא מעט בזכותם של אותם מתנגדים. חשוב לציין - הסובייטים מאוד רצו לראות אותו מודה במיוחס לו, אך הוא עמד איתן על שלו ולא שיתף פעולה עם חוקריו. חקירה של חודשים ארוכים לא השיגה את התוצאה המיוחלת - הוא לא הודה. קל לשער איזה לחץ עצום הופעל על החוקרים על-ידי צמרת השלטון כדי שיוציאו ממנו את המילים: "אני מודה"! האם הוכה? עונה פיזית? הוטרד מינית? לא מצאתי אזכור על כך. איומים? כן. עד כדי איומים בעונש מוות הצפוי לו - כן. אך עינויים פיזיים בחקירה - לא מצאתי. עוד דוגמא. בסוף שנות השישים הקים יהודי אחר ארגון יהודי מחתרתי בברית המועצות. בשנת 1970 הוא לקח חלק בניסיון חטיפת מטוס נוסעים קטן משדה תעופה על יד סנט-פטרבורג. מבחינת השלטונות שלושה משותפיו היו עבריינים מועדים, כבר ריצו עונשי מאסר לפני כן. אחד שכבר הספיק לרצות 7 שנים בעוון תעמולה אנטי-סובייטית ועוד שני אסירים פוליטיים לשעבר. מטבע הדברים בנסיבות האלה ה-ק.ג.ב חקר את חברי הקבוצה כטרוריסטים מובהקים. עברתי בעיון גם על ספר זיכרונות של היהודי הזה. האם הוכה? האם עונה פיזית? הוטרד מינית? לא מצאתי שום אזכור לכך. איומים? כן! עד כדי איומים בעונש מוות הצפוי? כן! שניים מחברי הקבוצה אכן נידונו למוות, והיהודי שלנו - ל-15 שנות מאסר. חברים נוספים בקבוצה נשפטו לתקופות מאסר שונות. מיותר לציין שגם במשפט הזה צמרת השלטון רצתה מאוד להציג באופן פומבי ווידוי וחרטת הנאשמים. ואף על-פי כן, אזכור לעינויים פיזיים בחקירה לא מצאתי.

לאחר משפט לנינגרד, באה סדרת משפטי המשך, בין השאר הנאשמים היה שם יהודי נוסף שייסד עם חבריו את ארגון הנוער הציוני של לנינגרד (מבחינת השלטונות - ארגון אנטי משטרי). לפיכך נפסקו לו 10 שנות מאסר - הוא הואשם לפי סעיף "בגידה במולדת" שהעונש המרבי עליו עונש מוות. הוא נחשב, כנראה, על-ידי אנשי ה-ק.ג.ב. למנהיג וליוזם. לכן הלחץ שהופעל עליו היה הכבד ביותר על-מנת להוציא ממנו הודאה על דבר קשר שלו לחטיפת המטוס. היהודי לא הודה. מאוחר יותר, כבר בהיותו בישראל, אף הוא פרסם ספר זיכרונות. גם בספר שלו לא מצאתי אזכור של עינויים פיזיים בחקירה. לעומת הענקים האלה שהזכרתי לעיל - אנשים שעמדו בגבורה בחקירות הקשות ביותר של ה-ק.ג.ב ותוך הפחדות בעונש מוות! - הייתי "דג קטן". "זכיתי" להיחקר על-ידי אנשי ה-ק.ג.ב. רק שלוש פעמים וללא מאסר. האיומים היו בשפע, אך עינויים פיזיים לא היו. מדוע נזכרתי בכל זה? ודאי לא למען לטהר את "שמו הטוב" של ה-ק.ג.ב. הדוגמאות שהבאתי מוכיחות: חומרת האישום, עד כדי אישום בטרוריזם וקשירת קשר להפלת השלטון, בגידה ו"שאר הירקות" - כל אלה לא היו עבור ה- ק.ג.ב בשנות ה-70 הצדקה מספקת לשימוש בעינויים פיזיים בחקירות. היום, בישראל 2015 שירות הביטחון הכללי לא מהסס להשתמש בעינויים פיזיים בחקירת בני עשרה, בגיבוי ובאישור של צמרת השלטון. וכל זה תוך שימוש בטרמינולוגיה של "לחץ פיזי מתון" ובנימוק של שימוש בנוהל "פצצה מתקתקת". הטרמינולוגיה היא זיוף שהומצא בדיעבד והנימוק נועד למכור "לוקש" לציבור! והשרים, השופטים והח"כים רוצים לספר לציבור שהם קונים את ה"לוקש" המפוקפק הזה? נו, באמת! עד כאן. אז מה קורה, כאן, בארץ שלי? האם גם שירות הביטחון הכללי הוא כזה שיש לו מדינה? קראתי באחד מהפוסטים לפני יומיים - יהודי אחד כותב שלאחר שפרסם תגובה בטוקבק, זומן לחקירה בשב"כ. בנסיבות האלה נאלץ גם אני להיות מפוזר ושכחן. אתם תסלחו לי - שכחתי לחתום את המאמר הזה בשמי. כי: את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר. כנראה הוא עוד נוסע ונשאר בזו העיר. בוקר, ערב, צהריים - רחוקה ירושלים.