כאשר אדם פרטי נתקל באנרכיסט מסוכן משמאל או מימין ומחליט לקחת את החוק לידיים ולהפליא בו את מכותיו, יבואו עימו חשבון רשויות החוק, תוך שקלול הנסיבות המקילות ככל שישנן. אולם כאשר שירות הביטחון הכללי נוטל את החוק לידיו ומענה עצירים אין מקום לנסיבות מקילות, משום שהנסיבות בהן מותר לחץ פיזי מתון אינן נתונות לשיקול דעתם של החוקרים, אלא כתובות, בהתאם להוראות עליהן ציווה בית המשפט העליון, בפקודות השב"כ.
אין לי בעיה עם עינוי עצירים החשודים בעבירות חמורות שמזיקים למדינה כדי לדלות מהם מידע, אבל בהחלט יש לי בעיה עם עינויים שהחוק אוסר - כאלה שגורמים לדובי קוטב בערבות רוסיה להודות שהם אריות שהגיעו מהסוואנה באפריקה.
איני רוצה להאמין ששירות הביטחון הכללי אכן עינה מישהו מבין העצורים מעבר לנדרש. בכל הודעותיו המפורטות האחרונות שהוציא השב"כ נכתב על הנסיונות להכפיש את הארגון, על-כך שהכל נעשה כחוק וכו' אבל לא מילה אחת בשאלה האם היו או לא היו עינויים.
זכויות אדם אינן הפקר וכך גם החוקים המבטיחים את שמירתן. איני תומך בשקיפות של פעולות השב"כ, אך דורש פיקוח ראוי על פעולותיו. הפיקוח לא יכול להיעשות בפומבי אלא בישיבות סגורות של ועדות שהקימו הממשלה והכנסת לפיקוח על הארגון. הרחקת לזות שפתיים נגד השב"כ אינה מותרות ואינה עניין פנים-ארגוני משום שהידיעה כי דבר לא נעשה בניגוד להוראות תגביר את אמון הציבור במוסד חשוב ומציל חיים זה.
כדי לברר באופן אפקטיבי את הטענות ולשלול טענות לעינויים אסורים אין די לומר "פעלנו כראוי". על השב"כ חלה חובת ההוכחה. עליו לתעד כל עציר מינהלי ברציפות (24/7), באמצעות מצלמות גלויות או נסתרות) מרגע מעצרו ובעת חקירותיו מבלי להותיר אפילו דקה אחת שלא תתועד.
כך, במקרה של טענות לעינויים יוכל לשלול השב"כ את ההאשמות כשבידיו הוכחות מצולמות אותן יוכל להציב בפני הוועדות הרלוונטיות ובפני בתי המשפט ככל שיתבקש לעשות זאת. על משרד המשפטים להעמיד, באמצעות הסניגוריה הציבורית, עורך-דין לכל עציר מינהלי. עורך הדין, שיקבל את הסיווג הביטחוני המתאים, לא יהיה עובד השב"כ כדי לא להעמיד אותו בניגוד עניינים. תפקידו יתמצה בווידוא שהעציר מצולם ומוקלט ובצפייה בחומר המתועד כדי להבטיח שמירה על זכויות האדם של העציר. בניגוד לפרקליטים האזרחיים, הוא לא ייפגש עם העציר ולא יעסוק בכל היבט אחר של החקירה מלבד לוודא שהיא מתנהלת לפי כל הכללים.
השאלה האם נכון, כדברי השר
אורי אריאל, לסגור את החטיבה היהודית בשב"כ צריכה להיבחן נטו באמות-מידה מקצועיות ע"י גורמי המקצוע גם ללא קשר לסוגיית העינויים. על היחידה להיבחן בהישגיה לסכל פעולות חבלניות מצד יהודים ובפיענוח מעשי "תג מחיר" למיניהם. אם יתברר כי היחידה אינה ממלאת את ייעודה הרי שיש לפרק אותה ולהעביר את סמכויותיה ליחידה לפשיעה לאומנית במשטרת ישראל או לכל יחידה אחרת שהממשלה תמצא לנכון.
