פברואר 1942 באירופה ובצפון אפריקה משתוללת מלחמת העולם השנייה. גרמניה הנאצית בשיא כוחה. "הפתרון הסופי לבעיה היהודית" שהחל עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות נכנס להילוך גבוה והיהודים כולם מובלים להשמדה.
בעיר קטנה ליד ריו דה ז'נרו שבברזיל מסיים הסופר היהודי סטפן צווייג את ספרו האחרון "העולם של אתמול", שולח את כתב היד הגמור להוצאה לאור ומתאבד יחד עם רעייתו הצעירה.
בניגוד לחבריו האחרים, כבר ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ידע את הצפוי לו ולבני עמו, עזב את ביתו ומולדתו אוסטריה ללונדון וחש על בשרו את משמעות הביטוי "היהודי הנודד". את ספרו האחרון סיים בברזיל ובו תיאר את האוטוביוגראפיה המרתקת שלו ואת סיפורה של אירופה בין שתי מלחמות העולם.
צווייג שבאותם ימים היה הסופר הנקרא ביותר בעולם ושספריו תורגמו לעשרות שפות ראה את עצמו כ"הומניסט" וגם כ"פציפיסט". כשאר אינטלקטואלים בני דורו התכחש ליהדותו וגם פגישתו האישית עם הרצל בווינה לא שכנעה אותו כי הביטחון היחיד ליהודים הוא השיבה לציון מדינתם ההיסטורית. אמונתו הבסיסית ב"הומאניות" חיזקה את השקפתו כי מקומם של היהודים הינו בקרב עמי העולם.
ב-1934 כאשר ספריו חובקי העולם נשרפו בגרמניה הנאצית, שבשפתה הגרמנית כתב את כל ספריו, הבין עד כמה יהודי הוא בעל כורחו לפני היותו "אוסטרי". האנטישמיות המחרידה בגרמניה והאלימות המלווה אליה גרמו לו להבין, הרבה לפני כולם, כי בעולמינו הפציפיזם, ההומניזם והשלום בהם האמין הם שקר של דמיונו ואין להם כל קשר למציאות הקודרת סביבו. בספרו האחרון מסביר צווייג את קריסת אמונותיו וקריסת עולמו הרוחני שהביאו להתאבדותו. צווייג הינו קורבן שואה שלא היה גם לו יום אחד תחת שלטון נאצי. את תיאור ספריו המרתקים, סגנונו הייחודי וחייו יוצאי הדופן יוכל הקורא למצוא באינטרנט אם כי מומלץ ביותר לקרוא לפחות חלק מספריו הנפלאים שתורגמו לעברית.
ישראל 2015 נזכרתי בסטפן צווייג כאשר קראתי מאמר של מאן דהוא שתיאר את עצמו במילים הבאות: "אני מאמין בשוויון, צדק ושלום. אני שמאלן נאה". לא ברור לי מה עניין "נאה" להשקפת עולם אך יכול אני להניח כי כוונת אותו כותב הייתה להדגיש כי מי שאינו "שמאלן" הינו בהכרח מכוער שאינו מאמין ב"שוויון, צדק ושלום". תאור נאיבי זה של הכותב הפעיל את דמיוני, שזרק אותי אל רחובות וינה של שנות השלושים במאה הקודמת ואל הסופר הנערץ עלי שאמונתו בשוויון, צדק ושלום היו כרטיס הביקור שלו.
אם ישנו דבר קל ואף מוערך בחייו של אדם זו האמונה ב"שוויון, צדק ושלום". מי שלא הייתה לו אמונה שכזו בצעירותו לא היה מעולם צעיר. עם זאת אם יש דבר קשה יותר ונקלה יותר בחייו של אדם זו ההכרה כי המציאות בעולמנו אינה בדיוק תואמת לאמונתו ב"שוויון, צדק ושלום" של צעירותו.
בשנת 1934 כאשר עזב סטפן צווייג את ביתו ואת מולדתו לעגו לו חבריו כי נטייתו לצבוע בשחור את המציאות מוגזמת וכי הצהרות הנאצים הינם לצרכי תעמולה בלבד ותו לא. פרויד (למשל) נזקק לארבע שנים נוספות של אנטישמיות הולכת וגוברת מיום ליום כדי להודות בצדקתו של צווייג ולברוח מווינה. צווייג היה החכם מכולם שהתעלם מלגלוגי האחרים ביודעו שתפיסת עולמו הבסיסית קרסה כליל וכי ההומאניזם בו דגל הינו נאיבי ומסוכן להחריד. כאשר הסכנה עמדה בפתח ידע סטפן צווייג להודות כי טעה ובמקום לדבוק באמונתו ולמות העדיף להודות בטעותו ולברוח כל עוד נפשו בו.
לאותו כותב "שמאלן נאה" כמו ל"מחנה" לו הוא משתייך בגאווה חסר אומץ הלב שהיה לסטפן צווייג להודות כי בעולם גועש, רועש ודועש במטורפי דאעש ודומיהם, אין לאמונה ב"שוויון, צדק ושלום" כל קשר למציאות. בעולמנו הנפלא עדיין יושבים בני שטן ומתכננים את המשכו וסיומו של "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". מאה אלף טילים המכוונים היישר אלינו אינם "הפחדה" אלא מציאות. מרוץ אירן לפצצת אטום אינו "הפחדה" אלא מציאות. שבועת דאעש לשחוט את כולנו אינם "הפחדה" אלא מציאות. יהודים הנרצחים רק משום יהדותם אינם "הפחדה" אלא מציאות.
כשם שצווייג היה "יהודי" משום שכך הוגדר על-ידי הנאצים כך גם היום מי שאף הדת היהודית זרה לו לחלוטין אך משתייך לעם היהודי הינו "יהודי" על אפו וחמתו. ככזה הוא כלול בתוכנית הפתרון הסופי של שונאי ישראל אך בניגוד גמור לסטפן צווייג אין הוא צריך למלט נפשו ולנדוד כיהודי מושפל חשוף לכל פגע רע. בודאי אין הוא צריך לומר נואש ולהתאבד.
למזלו של כל "שמאלן נאה" ליהודים היום יש מולדת. קיטורים על אופיה של המולדת בטלים בשישים לנוכח האמת המשמחת והכמעט דמיונית שלא הייתה לצווייג ולשישה מיליון יהודים אחרים, של מדינה יהודית עם צבא יהודי המוכן היטב למנוע את "הפתרון הסופי" שרוקמים לו אויביו. ה"כוחנות" של עם ישראל, מושא הלעג של המחנה המאמין ב"שוויון, צדק ושלום", היא ורק היא המבטיחה לכל יהודי את קיומו וכי מה שעולל העולם של אתמול ליהודים לעולם לא יהיה גם מחר.
ולו להסרת ספק בלבד אציין שאף אני, באמת ובתמים, כאותו "שמאלן נאה" מאמין בשוויון, צדק, שלום, שלווה, פריחה מלבבת של פרחים בשלל גוונים ושקיעות שמש מרהיבות.