X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
אין צורך להיתמם: אין חדש בגידופים כמו "חלאה ניאו-נאצית", כפי שהטיח מרצה מהאוניברסיטה העברית בשרת המשפטים איילת שקד. התפרצויות כאלו של ארס מצד השמאל הקיצוני, הפכו לתופעה קבועה של מיעוט מתוסכל, המונע ע"י מצבור עצום של שנאה ישנה. כדאי רק לשים לב כיצד להקת משגיחי הכשרות הפוליטית ירדה פתאום למחתרת
▪  ▪  ▪
לא הפתיע. ד"ר עופר כסיף [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

רק מיתממים מקצועיים מיומנים ובעלי ותק, עוד מסוגלים לומר כי הופתעו נוכח פרץ הארס התורני שבקע זה עתה מן השמאל הקיצוני. "טינופת, חלאה ניאו-נאצית" - היו רק חלק מהכינויים שהעתיר אחד בשם ד"ר עופר כסיף, מרצה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, על שרת המשפטים איילת שקד, בדף הפייסבוק שלו, בתגובה ליוזמתה בנושא "חוק השקיפות" של עמותות השמאל (שם הקוד ל"ארגונים לזכויות האדם") שהשבוע אושרה על-ידי ועדת השרים לחקיקה.
כבר למדנו שני כללי יסוד בשיח הפוליטי בישראל, התקפים כמובן גם לגבי ההתפרצות הנוכחית, שכמובן אין לה שום קשר, כפי שיש הסבורים ל"שפעת החזירים":
ראשית, השמאל הקיצוני מאוהב בהשוואת המצב הנוכחי בישראל לתקופת המשטר הנאצי בגרמניה. חלק מדובריו - אלה שהצליחו להימלט ממחנות הריכוז שהקימה ממשלת הימין ובהם נכלאו כל שוחרי החופש והדמוקרטיה - מרבים להיזקק דווקא לאותם סמלים היסטוריים אפלים, שבדרך כלל הם עצמם הרבו לתקוף בשצף קצף, כאשר מישהו מהימין העז להשתמש בהם.
אין צורך להתאמץ כדי להיזכר בהתנפלות שנחתה על ראשו של נתניהו, כאשר באחד מנאומיו בעצרת האו"ם, שבהם התריע על הסכנה שתהווה אירן גרעינית על ישראל, הרשה לעצמו להזכיר לקהיליית הצבועים את השואה.
"זילות השואה" ייללו שומרי המוסר (בזכות עצמם) המזועזעים, כשהם עצמם התאהבו בהשוואת אימי המשטר הנאצי לסכנת הפשיזם המרחפת על ישראל המסכנה. הרי רק לפני חודשיים, נזקקה להשוואה הזו במאית הקולנוע אורנה בן-דור ("לא השוויתי בין נתניהו להיטלר", הבהירה); רק בשבוע שעבר זימן לאולפנו ירון לונדון את שחקן החיזוק, פרופ' משה צימרמן, המומחה לגרמניה, כדי שיסייע לו לסיים את הדיון באולפן, ברימוז בו חפץ: ההקשר האקטואלי, הדמיון בין אובדן הדמוקרטיה בגרמניה של היטלר לבין מצבה של החברה הישראלית כיום, חברה אלימה וגזענית המתנכלת לכל מי שנמצא מחוץ למיינסטרים (כלומר, לערבים).
הכלל השני: גם כאשר הופיעו ברשתות החברתיות תמונות התועבה של הנשיא ריבלין וראש הממשלה נתניהו, במדים נאציים, התברר כי כרגיל, יש פסול ויש מותר. הנשיא ריבלין במדי קצין נאצי - זו הסתה שאין גרועה ממנה, הראויה לכל גינוי; ראש הממשלה נתניהו באותם מדים ממש? נו, כאן כבר יש בעיה, והורגשה ירידה הן ברמת הגינויים והן בהיקף המגנים. במילים פשוטות: יש גינוי סלקטיבי! אמור לי מי המושמץ ואומר לך האם הוא ראוי להגנה, או שמותר להתעלם מכל הפרשה...
הכלל הזה נשמר גם במקרה של ד"ר כסיף - ששיתף בעמודו פוסט שכתב עמיתו, פרופ' עמירם גולדבלום (לשעבר מראשי "שלום עכשיו"), ובו התקפה חריפה על איילת שקד. בעוד שגולדבלום הסיר את דבריו בעקבות הסערה העזה שקמה, כסיף לא חזר בו. הוא אף עמד על כך שדבריו נאמרו במסגרת חופש הדיבור (השיסוי וההסתה).
אלא שלא פחות בזויים מדברי הנאצה של המרצה(!) כסיף, הייתה תגובתה העלובה והמבישה של האוניברסיטה העברית. ממנה נמסר כי "האוניברסיטה העברית איננה אחראית להתבטאויות של מרציה, ואין זה מתפקידה לטפל בהן כל עוד אין מדובר בניצול של הבמה האקדמית להפצתן".
מותר לנחש, כי אילו היה מישהו מן המרצים של המוסד הזה אבל מהצד הימני של המפה, משמיע דברי הסתה בסגנון דומה, הייתה תגובתה הרשמית של האוניברסיטה העברית, שונה לחלוטין. בפרפראזה על דברי האלמות של ג'ורג' אורוול: "כל המסיתים פסולים, אבל יש מסיתים פסולים פחות".
גם להקת משגיחי הכשרות הפוליטית, המזדעקת תמיד אוטומטית לפעולה, כל אימת שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה חמורה, ירדה פתאום למחתרת. הפרשן המשפטי המהולל משה נגבי, ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שומרי החומות של הפלורליזם (בתנאי שהוא משתרע בין חד"ש לבל"ד) מול הפשיזם המשתולל ממרצ, מערכת הארץ - היושבת "שבעה" באופן קבוע על מותה של הדמוקרטיה בישראל הכובשת - לכל אלה דבק לשונם לחיכם, או שאולי אזלה האנרגיה בסוללות.
מי שעוקב אחר התפרצויות הארס הללו, שם לב לעיתוין ובעיקר לכוח המניע אותן. הכל צפוי ושום דבר כבר לא צריך להפתיע. בדיוק שכאשר מתרחשת תופעת "אל ניניו" ("הילד" בספרדית, עלייה בהתחממות מימי האוקיינוס השקט - י.ר.), יודעים הקלימטולוגים שאזורים שונים בכדור-הארץ ישלמו על כך ביוקר רב.
כאשר הימין מנצח בבחירות, זו סיבה מצוינת עבור השמאל הקיצוני המתוסכל, להפעיל את בלוטות הארס שלו. חלק מהאנשים הנאורים הללו, כולם בעלי חברות קבועה (לכל החיים) במשטרת המחשבות, נסוגים אחרי שהסערה הציבורית פורצת, ומתחילים לשפץ, לתקן, להסביר ולתרץ את מה שאמרו - אבל אחרים נותרים בדעתם, ואחרים ימשיכו באותו קו בהזדמנות הבאה.
אלונה קמחי למשל, ביקרה באחד מביבי השופכין הללו, אחרי הבחירות האחרונות לכנסת שנערכו השנה, וחזרה עם גידוף מנצח: "ניאנדרטלים מזויינים, שתו ציאניד". רענן שקד (ידיעות אחרונות), גילה חוש רפואי מפותח כאשר קבע למחרת נצחון הליכוד: "נתניהו הוא הדבר שמסרב ללכת. הווירוס המחליש את הגוף מבפנים עד להתמוטטות".
מבחינת הגידופים יש להודות, חלה התקדמות עצומה בקרב ציבור מצביעי הימין המטומטמים. חוקרים רבים מעריכים כי האדם הניאנדרטלי חי לפני כ-130 אלף שנה. לעומת זאת, הניאו-נאצים הם בני המאה ה-20!
כך או כך, מה שצריך לזכור הוא מהו הכוח המניע מאחורי התפרצויות אלו. למעשה אין צורך להסתייע בפסיכופתולוגים כדי להבין שהפרעות נפשיות כאלו יכולות להיגרם בעיקר על-ידי מצבורים בלתי נשלטים של שנאה. המון שנאה, שגם איננה חדשה.
מי שקורא היום את "ידיעות", ynet, הארץ או צופה בערוץ 10, יכול אולי לנוד לגורלו של ביבי, גם אם אינו נמנה בהכרח עם תומכיו. מומלץ לו לטרוח ולהציץ בארכיוני העיתונים. הוא יגלה שם כיצד שפכו את דמו של מנחם בגין.
ההיסטוריון הצבאי המבריק והשנוי במחלוקת ד"ר אורי מילשטיין, סיפר פעם באתר זה (News1), כיצד ראיין בשנת 1972 את שמעון אבידן (מי שהיה מח"ט "גבעתי" במלחמת השחרור), בקיבוצו עין-השופט (הקיבוץ הארצי). מכיוון שאבידן עמד בתקופת המנדט בראש מבצע ה"סזון" (המבצע שבמהלכו הסגירו יחידות "ההגנה" והפלמ"ח בהוראת הנהגת היישוב את אנשי אצ"ל לבריטים - י.ר.), הקניט אותו מילשטיין על שלא הצליח ללכוד את בגין, שהיה מפקד האצ"ל. תגובתו של אבידן: "אני מצטער שלא תפסנו והרגנו אותו".
להזכירכם, דברים שנאמרו 24 שנים ל-א-ח-ר שהבריטים עזבו את הארץ, 5 שנים לפני שאותו מנחם בגין נבחר לראש ממשלת ישראל. מאז נותרה השנאה בעינה ונותרה גם החסינות של מחולליה. רק זהות יעדיה השתנתה.

תאריך:  29/12/2015   |   עודכן:  29/12/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
השנאה והחסינות נותרו בעינן
תגובות  [ 7 ] מוצגות  [ 7 ]  כתוב תגובה 
1
כל מילה של כסיף וגולדבלום בסלע
רייש לקיש  |  29/12/15 19:40
 
- רייש לקיש היה ליסטים ביריון- ל"ת
בטרם חזר בתשובה  |  29/12/15 23:43
 
- 'איומים' כחוק נגד בגידת השמאל
קורןנאוה טבריה  |  30/12/15 04:02
 
- לא זורקים
כבש 44  |  30/12/15 06:43
 
- שיעור קצר בהיסטוריה
שוחר-שלום  |  30/12/15 22:18
2
אדון רוזנבלט-
אתה מוזמן  |  30/12/15 04:09
3
קוראים לזה טקטיקה
באום  |  31/12/15 22:36
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
דביר מור
האם ברני סנדרס, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב מסוגל להגיע גם ליעדו האחרון, ולהחזיר לארה"ב את הגוון הסוציאל-דמוקרטי שאפיין אותה בעשורים המוקדמים של המאה ה-20?
אביטל חברוני
תארו לעצמכם מצב שבו אתם מבלים עם החברים, יוצאים לבר, סתם הולכים לבית הספר או מבקרים אצל חבר, כולם ביחד, כולם צוחקים שותים, אוכלים, שווים בינם לבין עצמם.. ורק לכם אסור לאכול או לשתות כי למעשה אסור לכם, לא כי סתם אתם לא רוצים אלא כי אתם רגישים לאוכל ואם תאכלו אפילו פירור קטן, ייעשה לכם נזק בלתי הפיך בגוף
מרדכי ליפמן
הנה מתברר כי ההיסטוריה זכתה למפנה שטוף דמים. דווקא כשבעים שנה אחרי חורבן כמעט טוטאלי שהתבסס אף הוא על צידוקים אידיאולוגיים
יצחק מאיר
הלשון המלוכלכת, המלווה את הביטוי האסור בתכלית -נאצי- והמצטרפת איתו למשהו שאי-אפשר לשאתו לא נפשית ולא אורגנית, היא לשון רעה המוכרחה להמריד את רוב רובו של הציבור יהא ליבו נוטה ימינה או שמאלה
נסים עוג'ר
נראה כי בג"ץ (בג"ץ 8749/13) אינו שש לתת צו מוחלט או צו על תנאי, ואף לא פסק דין כנגד המדינה ומשרד האוצר וכן ועדת הכספים, בגלל הרגישות ביחסי הכוחות בין הרשות המחוקק לרשות השופטת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il