דמיינתי לעצמי לרגע קט כי אינני יודע מיהו אולמרט ומעולם אף לא שמעתי את שמו. התבוננתי באיש שעמד מאחורי המיקרופונים ונשא את נאום ה"מודה מודה" שלו ולא הבנתי מדוע הוא אינו מחזיק בידו פסלון כלשהוא שהרי דבריו תאמו להפליא לנאומי זוכי פרס האוסקר היוקרתי. אני מודה לעורכי הדין ש... תודה מיוחדת לעורכת הדין שטיפלה בערעור.. ועוד תודות ותודות והחידה בעינה נותרה: במה זכה האיש הצנוע הזה שמחלק קרדיט לכל מי שעמלו איתו יחדיו ואפילו על נפנוף בפסלון הזכייה מוותר בצניעותו הרבה?
הוריתי לדמיוני להפסיק לשטות בי וזה ציית מיד לפקודתי והפך את זוכה האוסקר שמאחורי המיקרופונים ללא אחר מאשר המושחת המורשע
אהוד אולמרט. לאחר כל התודות שהרעיף לכל עבר הודיע מי שבעוד חודשיים יקבל מספר אסיר ייחודי ובלעדי משלו כי מעולם לא קיבל שוחד וכי כל מה שעשה כל חייו היה אך ורק "למען הציבור".
המושחת הודיע לאותו ציבור לו "הקדיש את חייו" כי הוא "מכבד את החלטתם" של העליונים שבהינף קולמוס השיבו לו ארבע וחצי שנות חרות שנשללה ממנו ע"י שופט פחות עליון אך יותר על הקרקע השופט רוזן. למרות "ה
כבוד" להחלטתם הודיע האסיר, כטבעו של כל אסיר בתבל כולה כי הוא "חף מפשע". בכך ומבלי לומר זאת מפורשות האשים המושחת את מציליו כי אף הם חוטאים בחטאו של רוזן ושוללים את חרותו למשך שנה וחצי על לא עוול בכפו. הם כמובן לא נכללו בדברי התודה שהרעיף לכל עבר.
אינני משפטן אך גם אינני צריך להיות כזה כדי להבין מקריאת נימוקי הוד מעלתם כי בפרשת
הולילנד הם לא רק זיכו את אולמרט, אלא בו-זמנית הרשיעו את השופט רוזן. זה ששמע את כל העדויות והתרשם באופן בלתי אמצעי מהנאשמים והעדים קבע נחרצות כי אולמרט ידע גם ידע כי אחיו קיבל חצי מיליון שקל ולא בשל עיניו היפות.
בעברית השמורה למשפטנים בלבד נוזפים עליונינו בשופט רוזן ששלח חף מפשע למאסר של ארבע וחצי שנים. הם מאשימים ומרשיעים את רוזן בלא פחות מהתעלמות מ"כללי יסוד " במשפט ושלילת חרותו של אדם ללא ראיות מספיקות. השאלה העיקרית שעמדה בפני עליונינו מבחינתם הייתה לא האם אולמרט ידע אלא האם בקביעה שהוא ידע עומד לזכותו פטנט "הספק הסביר" והם קובעים נחרצות כי רוזן היה צריך לדעת ולא ידע כי "אין ספק שהיה ספק".
האמנם לא היה ספק שהיה ספק? ספק רב.
השופט ג'ובראן כמו השופט רוזן בניגוד לארבעת עליונינו סבורים שלא היה ספק ולו קל כי המושחת ידע גם ידע .שניהם אינם האילן להתלות בו בעניין זה. האילן היחיד הוא השכל הישר שעם כל הכבוד לשופטינו ניתן באופן שווה לכל בני האדם ולא לשופטים בלבד.דרישתו של השופט הנדל במשל כוס המים השחוק שלו ( למי איכפת מה יאמר פילוסוף על כוס זו ומה זה רלוונטי?) כי על שופט במשפט פלילי לבחון את הכוס "מלמטה כלפי מעלה ואם איננה מליאה אפילו היא כמעט מליאה, לזכות את הנאשם מחמת הספק" מקומה טוב לספרות אך לא למשפט.
מי שאמור לקבוע אם "הכוס מליאה עד סופה" הוא השופט שבפניו התייצבו הנתבעים והעדים במשך חודשים ארוכים. הוא ורק הוא מוסמך ע"פ הראיות שבפניו אך גם ע"פ התרשמותו הבלתי אמצעית מהאנשים עצמם אם אכן הכוס מליאה ואם לא. עם כל הכבוד לעליונינו שדנו בערעור ע"ס ניירת בלבד אין להם כל דרך לדעת כיצד היגיע רוזן לקביעה החלטית שאולמרט ידע ולפיכך הכוס לא רק מליאה אלא שהמים גלשו ממנה החוצה.
פסק הדין המזכה הוא הרשעה ברורה לשופט רוזן שלא ראה את "הספק הסביר" שכל כך בלט לעיני עליונינו וששלח לכלא אדם "על סמך תחושות וחשדות אפילו אינם מבוטלים". בכישרונם הרב אין הם מאשימים את רוזן ישירות, אלא משתמשים בניסוח כללי של "בית המשפט חייב להזהיר את עצמו שלא לבסס הרשעה ע"ס תחושות או חשדות".
לו הייתי אני השופט רוזן הייתי מתקשה מאוד להשלים עם האשמה שכזו המאשימה אותי מפורשות בשלילת חרותו של אדם למשך ארבע וחצי שנים בהתבסס על "תחושות וחשדות" בלבד. למזלי אינני רוזן ולא הייתי רוצה להיות רוזן שבעיני הוא הדמות הטראגית במשפט זה.
רוזן הוקרב על מזבח "השיטה החוקתית שהעצימה את עקרון כבוד האדם וחירותו" כדברי עליונינו בהחלטתם ושבעיני כל מי ששכל ישר מנחה אותו בתיק אולמרט העצימה את כבוד המושחת וחירותו ופתחה פרצת ענק שמונעת כל הרתעה במלחמה בשחיתות.
בעיני פסק הדין המזכה היא מורה דרך והנחייה לכל מושחת: התעלם מהשחיתות עצמה והתרכז בספק הסביר. מלא בשחיתותך את הכוס כמעט עד סופה אך השאר טיפה ל"ספק סביר " שהוא ורק הוא יצילך.
המושחת המורשע הודיע כי "אבן נגולה מעל ליבי" ואותה אבן עצמה שזה עתה נגולה מליבו הונחתה ישירות על ליבי ועל ליבו של כל מי שמבין בשכלו הישר כי דין אולי היה כאן אך אין לו דבר וחצי דבר עם צדק.
