הפקרות בשידור חי

"ראיתי את המחבל. הוא חייך כאשר ירה". "נסעתי וראיתי את המחבל לשמאלי ואז הוא ירה על האוטובוס שלי". שתיים מהעדויות שנשמעו (יום ו', 2.1.16) זמן קצר לאחר הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל אביב, במסגרת הפקרות שוברת שיאים של התקשורת הישראלית. התקשורת דורשת ומקבלת יחס מיוחד - הן מבחינה חוקית והן מבחינה ציבורית. בית המשפט העליון הכיר בחובתה המוסרית לפרסם נושאים בעל עניין ציבורי ובחיסיון העיתונאי המוקנה לה לשמירה על מקורותיה. לשכת העיתונות הממשלתית מנפיקה תעודות עיתונאי שנועדו להקל על הגישה למקומות ולאירועים. גופים כגון הנהלת בתי המשפט מנפיקים אישורי כניסה מיוחדים לעיתונאים. שלא לדבר על גדודים של דוברים ויחצ"נים, שכל מטרתם לשכנע את התקשורת להתייחס לתוצריהם, ועל יכולתה של התקשורת לרומם עד שמיים ולהשפיל עד עפר במחי מקלדת. היחס המיוחד מחייב גם אחריות מיוחדת. החובה המוסרית לפרסם נושאת בצידה חובה מוסרית לנהוג בצורה שקולה ומקצועית. מי שרוצה שיתייחסו אליו ברצינות, חייב להתייחס ברצינות אל עצמו. מי שמצפה שקוראיו וצופיו יאמינו לדבריו, חייב להיות בטוח שהוא מוסר להם מידע אמין ומדויק. את זה לא ראינו, לא שמענו ולא קראנו לאחר הפיגוע אתמול - כמו גם לאחר פיגועים אחרים. הרצון שלא לפספס שום פרט, מוביל לפרסום של פרטים בלתי בדוקים. החשש להישאר מאחור, מוביל לציטוטים חסרי ודאות. אין שום מבוגר אחראי שיקום ויאמר: עדיין אין לנו פרטים מבוססים, נשדר שירים עד שנדע יותר. התוצאה היא שכל אחד יכול לקבל את 15 שניות התהילה שלו, בלי שאיש טורח לבדוק לא רק אם יש ממש ב"עדות הראייה" שלו, אלא גם אם בכלל הוא היה בזירה. אני זוכר פיגוע אחד, לפני שנים רבות, בו עלה מישהו לשידור ובישר בקול היסטרי שהוא רואה "שורה של גופות על המדרכה ליד ביתו". באותו פיגוע היו שלושה הרוגים - איום ונורא, כמובן, אבל לא "שורה של גופות". תקשורת מופקרת שכזאת כורתת את הענף שעליו היא יושבת, משום שבני-דעת מבינים שהיא מקשקשת שטויות רק כדי למלא את הזמן. התוצאה המתבקשת תהיה חוסר אמון ופנייה לאפיקים אחרים. אם ערוצי טלוויזיה ואתרי אינטרנט מרשים לעצמם לראיין בשידור חי כל זב חוטם, הרי שאין להם שום יתרון על חרושת השמועות מבית מדרשם של ווטסאפ ופייסבוק. תקשורת מופקרת שכזאת חוטאת הן לאמת והן לציבור. לאמת - משום שדי מהר מתברר שחלק מה"עדויות" חסרות כל יסוד. לציבור - משום שהיא מגבירה את הפאניקה ואת הבלבול. ואם הציבור מקבל דיווחים שאינם אמת - זו לא תקשורת; זו רכילאות מהסוג הרדוד ביותר.