זה קרה לאט-לאט. בהדרגה שמתי לב, שהפכתי להיות אנין טעם. כבר לא הספיק לי נס קפה אבקתי של עלית, וסתם קפה שחור טורקי. הטורקים גם ככה כבר לא חברים שלנו. עברתי לקפה מגורען בוואקום. אחר כך זה היה קפה בחוזק פראי, ואז קפה בקצב ברזילאי. את ציוריו של ג'קי מעיתון סוף השבוע, החלפתי בלמצוא את ההבדלים בין קפוצ'ינו לקפה הפוך. התחלתי לדבר במונחים של כזה שמבין. אספרסו קצר, שזה קצת קפה בכוס קטנה, אספרסו כפול שזה קצת יותר מים ואותו קפה, ועדיין בכוס קטנה, ומקיאטו שזה טיפה של מים בכוס וכפית גדושה של קפה. זה כבר חלק מחיינו "תרבות הקפה". התחלתי להתעניין עם אנשים שמבינים בקלייה וטחינה במקום, ואפילו עצרתי באבו גוש כדי לראות איך עושים קפה ג'חלה או נחלה אמיתי. פתאום תימנים התחילו להיות חברים שלי, כי אמרתי חוויג', וקולומביה הפכה להיות יעד אטרקטיבי עבורי לטיול של אחרי הפנסיה. מטעי קפה ענקיים לצד מטעי סמים נמצאים שמה בכמויות, ולא ברור מי נחשב יותר מכובד שם.
אנשים התחילו להזמין אותי לקפה, מה שלא עשו עם התה, והתחלתי להיות סוג של קורא בקפה. אני מסתכל על שם הקפה, ואני אומר כמה זה אמור לעלות לך. זה לא מסובך מידי. ככל שהשם ארוך יותר והכוס קטנה יותר, ככה הקפה יקר יותר. שקלתי שיתוף פעולה בין הקפה שלי לנרגילה של השכנים שלי, עם רוח קלילה נושבת במרפסת שלהם. אבל אז הסתבר שריח הנרגילה פוגעת בארומה של הקפה, ולזה לא הייתי מוכן.
לקראת החגים החלטתי להפתיע את עצמי במתנה - מכונת קפה ומקציף חלב. פתחתי תוכנית חיסכון, רכשתי ומכונת הקפה עמדה אחר כבוד על השיש במטבח. לידה הוצב מקציף החלב שתפקידו זה לקחת את כוס החלב שלך לעשות ממנה קצף, שחציו גולש החוצה, ואת החצי השני אתה מוציא עם הכפית מהכוס שלך, כדי להגיע לקפה עצמו. חוברת מהודרת שנשלחה אליי הסבירה לי מה המיוחד במועדון שאליו הצטרפתי. הם כתבו לי כך: "ברכישת המכונה אתם הופכים לחברים במועדון היוקרתי של... ותוכלו להזמין ממגוון תערובות הקפה בנוחות המירבית". כבר לא סתם הזמנה אלא הזמנה בנוחות מירבית! אולי זה המקור לשם החנויות שצמודות לתחנות הדלק- חנות נוחות. מרגש לא פחות היה המשפט האחרון שגרם לי צמרמורת של ממש.
"אתם מוזמנים להצטרף לעולם המופלא של אניני הטעם המיוחסים". אני שכבר סיפרתי לכם על אי-התקבלותי למועדונים מילדותי, הופך בשבע מאות שקלים למיוחס ואנין טעם! הקפסולות שנדמות לי תמיד כדבר הכי מיוחד מאז המצאת המותג
בר רפאלי, הן לא סתם קפסולות. ככה כתבו לי עליהן: "קפסולות האלומיניום חתומות הרמטית ומספקות תנאים אופטימליים מפני התחמצנותן של 900 הארומות הרגישות והנדיפות בקפסולה". אתם קולטים- 900 ארומות רגישות! אני חשבתי שקפה זה אבקה עם טעם אחד, וכאן מדברים איתי על 900 ארומות! צריך שנתיים וחצי שלמות, כדי להרגיש כל יום ארומה אחרת.
עוד הם מבטיחים לי, שהקפסולה שנראית פשוטה למדיי היא למעשה התגלמות החכמה האנושית. תוכן העניינים הראה כי החוברת שבידי דנה "במסע הבלתי פוסק אחרי הקפה המושלם, התערובות המופלאות והמחויבות של החברה לשמירה על העולם".
מתישהו באמצע, עצרתי את הקריאה כי הדמעות בעיניי הפריעו לי לקרוא. כמה מאות שקלים בתשלום חד-פעמי ועוד כמה מדי חודש, ויש לי את מה שרבים היו רוצים. אושר. למכונה שלי צורפו עשרים ושלושה!! טעמים של קפסולות. הנה שמות הטעמים: סגול זה ארפג'יו, כחול זה ויאלטו, ובוקילה מאתיופיה. עובדים על הטעם הבא- בוסקילה מקמבודיה. יש רוסאבאיה, פרטיסיו וליניציו. לם נשמעים כמו סוגים שונים של פסטה, אבל הם קפה. התחלתי לקרוא על קפה ועל פולי קפה, שזה מסתבר יותר יקר מפולי סויה או זהב. התחלתי להרגיש כמעט כמו ההרגשה שלי כשאני מחזיק שקית עגבניות ירוקות, שיהיו פעם אדומות. עשיר עם קשרים במקומות הנכונים.
התחלתי להתמכר לרעש המכונה מידי בוקר, ושכנעתי את עצמי שכמו בפרסומות, ריח הקפה ממלא את חלל המטבח שלי.
עם הזמן הסתבר שמכונות קפה זה כמו מדפסות דיו. הסיפור הוא לא המדפסת אלא הדיו, והסיפור הוא לא המכונת הקפה אלא הקפסולות. מיילים עלומים ומשלוחים ברגע החלו להיות מנת חלקי. קפסולות מקוריות ותואמות מקוריות החלו להתערבב בחיי. מכונות הקפה דרשה רק מים מינרליים, כשאני בעצמי שותה מי ברז, מה שדרש הצבת תמי בר, והטיפול באבנית דרש טיפול יותר מסובך מטיפול שנתי לאוטו. פורומים באינטרנט מלאו ייעוץ והכוונה בטיפול המכונה, ומועדוני קפה חדשים נפתחו מה שהפך אותי לפחות "מקובל". התחלתי להתגעגע לקפה הרגיל שלי מלא בוץ. בלי שמות ובלי תארים מיוחדים. סתם קפה. אני פתאום רוצה להיות אדם נטול מועדון. נטול מועדון, נטול דאגות ונטול קפאין. לבקש פשוט קפה ולקבל קפה פשוט. אני מציע למכירה את מכונת הקפה שלי מישהו מעוניין?