יש משהו מזוהה ומוגדר שנקרא על-ידינו חוכמת הטבע. המאמינים, ואני בתוכם קוראים לזה השגחה אלוקית. ישנם הרבה מאוד דברים שאנו עומדים מולם ולא יודעים איך לפתור אותם, ישנם גם דברים כאלה בגופנו שאיננו יודעים לעמוד על פתרונם. לא לכל המחלות ישנן תרופות ואף הרפואה עדיין לא זיהתה את כל המחלות, במיוחד הנפשיות. אתה לבוש מוכן ומזומן לחתונה של ידיד "רחוק" ופיתאום משתלטת עליך תחושה זרה מה שנקרא אין מצב רוח, אז מה הפתרון הולכים או לא? שאלות בלתי פתירות יכולות להיות גם בתחום הפיננסי, אתה מת לקנות טלוויזיה פלזמה אבל המשכורת מספיקה בקושי לדברים השוטפים, מה הפתרון? קונים וסומכים על סמוך או לא? הולכים לחתונה ויהיה בסדר או נשארים בבית?
בד"כ אנחנו קונים טלוויזיה ובסופו של דבר הכל מסתדר וגם הולכים לחתונה וחוזרים מבסוטים עם בטן מרוצה, הנפש האנושית בוחרת תדיר במצב הטוב לא במצב המצוי, ובדרך כלל הטבע מספק לנו את האיזון הדרוש כך שהבחירה שלנו תשתלב במציאות ללא חריקות. לזאת קראתי חוכמת הטבע או השגחת השם יתברך.
וכמובן החיים מזמינים מצבים הרבה יותר משמעותיים ובלתי פתירים, כאשר הפתרון החד-משמעי למצבים האלה רחוק מלהיות בהישג יד: אני רוצה להתקדם ולהתפתח אבל לא יודע, ללכת על העסקה הזאת או לא? להשאר באותו בית ואותה שכונה או להכנס למשכנתת רצח ארוכת טווח ויהי מה! מה הפתרון? להכנס למלחמת חורמה נגד נסראללה או לא, לעשות שלום עם הסורים ולמסור להם את הגולן או אף-שעל? להכנס להרפתקה בינלאומית ולפוצץ את הכור בטהרן ויהי מה!?
כפי שאתם רואים עליתי כיתה בבת אחת אל החטיבה הלאומית ואל שאלותיה הבלתי פתירות, ובעצם ניתן לטעון כי כל השאלות האלה למעשה הינן פתירות בהחלט באמצעות המעגלים המקצועיים האמונים על פתרונן, כמו הקבינט הביטחוני שאמור להעזר בכליו המקצועיים ולתת את הפתרון ההולם לשאלות המלחמה והשלום, ואף השאלות האישיות ניתנות לפתרון על-ידי היועצים המקצועיים בתחומיהם, כמו יועץ פיננסי שייעץ לך אם לקנות את הטלוויזיה או אם לקחת על עצמך משכנתה לטווח ארוך.
סוף מעשה במחשבה תחילה ובכל זאת החיים מלמדים כי אפיקי המחשבה העומדים לרשותנו עד כמה שיהיו מגוונים ומקצועיים, לא תמיד מכסים את מלוא ההסתברויות להכרעת המעשה שבנידון וזאת מהסיבה הפשוטה: אין להסתברויות סוף, אין בכל תחומי החיים סוף להסתברויות. כולנו יודעים ומפנימים לעומק את מכשול האין-סוף של ההסתברויות והאפשרויות והסיכויים... שום מחשבה לא תכסה אותם, אבל בכל זאת ובסופו של דבר כולנו סומכים את ידינו על אימרת החיים "סוף מעשה במחשבה תחילה", זו התולדה המקורית של השכל הישר. כלומר למרות המודעות שלנו לעקומה ההסתברותית שמציבה בדרכנו אינסוף מיכשולים, אנו משקיעים את המחשבה המתאימה ובד בבד סומכים את ידינו על האינטואיציה של נפשינו ודוהרים קדימה.
אני רוצה להתקדם ולהתפתח לכן אלך על העסקה הזאת בזהירות המרבית ויהיה בסדר. ברצוני לעבור לדירה יותר טובה ומרווחת למשפחתי ויהיה קשה לעמוד בתשלומי המשכנתא, אך כולי תקווה שהעסק החדש יתן את התפוקה הרצויה והתשלום יעבור בשלום. וחרף מצב הרוח הירוד אלך לחתונה ואחליף אווירה, זה יעזור ויהיה בסדר.
ואף כאן אעבור מייד אל החטיבה הלאומית עם אותה הנפש ואותה האינטואיציה: אחמם את הצפון ואכנס למלחמת חורמה עם נסראללה; זה הפתרון הרצוי. אפוצץ את כורי טהרן ויהי מה, הגם והמידע המדיני והמודיעיני שבידי אינו מספק את מלוא ההסתברויות וההתרחשויות שיבואו בעקבות החלטתי. בגין החליט: אפוצץ את עירק ויהי מה! ואותו בגין: אעשה שלום עם מצרים ואמסור את כל סיני.
השאלה שאני ואתם וכל מי שנמצא בקרבת מקום נדרש אליה: האם בסופו של דבר בגין טעה? ובעצם למה לחקור ולשאול אם ניתן לקרוא את ההיסטוריה המלמדת כי בגין הלכה למעשה לא טעה בשתי החלטותיו, מעמדה המדיני של ישראל אף בטווח המיידי השתפר בעקבות ההפצצה בבגדד, וההימור על שלום עם מצרים עמד במבחן התוצאה כאשר נדנדת יציבות השלום הזה מתאפסת בפועל על-פני השנים לטובתנו.
האיזון הדרוש ואף אני לא טעיתי כשהלכתי לחתונה, ואילולא המשכנתה שאיכשהו עמדתי בה לעולם לא הייתי מגיע לבית טוב ומרווח, ואחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי הייתה קניית טלוויזית הפלזמה שבלעדיה לעולם לא הייתי מזהה את השמאל ואת ערוציו.
שוב ושוב, לזאת אני קורא חוכמת הטבע ולחלופין השגחת השם יתברך. "לזאת" – הכוונה לרצון האנושי אשר מתמזג עם המחשבה, או אז השם יתברך ידאג שהרצון הזה יתממש ושום אפשרות ממכלול הסתברויות האינסוף לא תצוץ כמכשול לעשייתנו. או לחלופין הטבע יספק לבחירתנו את האיזון הדרוש כך שאותה הבחירה תשתלב במציאות ללא חריקות, וכאילו אין זכר למכשולים ולתורת ההסתברות והסיכויים.
כן זה הסופט-וויר של הטבע. זה הסופט-וויר שאותו מנהיג אלוקים לתיאום בין רצונות האדם והטבע. אם תרצו זה טבע הדברים ואין מי שלא יחתום על המציאות הזאת, אין אדם שלא התנסה בחוויה הזו של לרצות עד מאוד, לפסוח על כל המכשולים כאינם ולהגיע למימוש הרצון בפועל.
אבל שכחתי לציין תנאי אחד שבלעדיו הסופט-וויר הזה לא יעבוד, כי בלעדי התנאי הזה - גם אלוהים וגם הטבע יתעלמו מהרצון, יהא כנה אשר יהא ושיתמזג עם כל מחשבה תחילה.
שולחן עגול התנאי הוא כי הרצון שלמענו התאספנו כאן יהא לאורך כל הדרך עקבי, בעל רצף הגיוני, קונסיסטנטי. שבאופן זה או אחר לא אסתור את הרצון שהצבעתי עליו וחפץ אני בו. שלא אסתור את עצמי. שלא ארצה משהו ואשדר בו בזמן הסתייגות ממנו. שלא ארצה משהו ואשדר לסביבה מסר שבכוחו לערער את הרצון המקורי שלי ו/או שיפריך אותו או שיבטל אותו.
התנאי הטבעי הוא שאבנה במה ברורה ומסודרת עליה יתקיים הרצון שלי. שהבית האמור לארח את הרצון שלי יהא מוגדר ומגודר על-ידי, ומעל לכל שיתאים לערך הרצון שלי ולממדיו. אם ברצוני במדינה אני לא יכול להצביע על שכונה. ואם רצוני במשפחה אני לא יכול להמשיך בדרכי רווק ערירי. אם רצוני בצדק אני חייב להיות הגון, ואם רצוני בכנות אני לא יכול להתפתל בציניות.
פתחתי אתמול שולחן עגול לשאלת הטרור הפלשתיני, ומתוך השאלה הזו צץ נושא הנאמנות של ערביי ישראל, זאת בעקבות הפיגוע הקשה בדיזנגוף על-ידי אזרח ערבי-ישראלי - בריא הוא או פגוע בנפשו, והשאלה שנשאלה: מה הפתרון? מה עושים? ולעזאזל עד מתי 6 מיליון תושבים ייזהרו ברחוב הפרטי שלהם, בתוך שכונתם באמצע עירם, מכל דבר זז שלפניהם ומאחוריהם זאת כי ברצונם לחזור הביתה חיים ולא מתים. מה הפתרון, שאלתי אתמול ועניתי ללא היסוס: "אין פתרון". "ואתה יודע מה", הוספתי, "לאף אחד אין פתרון, גם לממשלה אין פתרון". "השאלה אם אנחנו כעם חפצים ומתאווים לפתרון הטוב ביותר שיזרום בצינורותנו ושיגיע אל מחוזנו, ולגבי השאלה הזאת אני בספק גדול".
אילו לפני חודש היינו מקלידים בגוגל את הערך "חתונת הדמים", היינו מקבלים מאות תוצאות שרובם ככולם מכוונים למערכון חתונת הדמים של הגשש החיוור. כך אמורה להיות המציאותית הישראלית ותוצאותיה. אם נקליד היום בגוגל את ערך "חתונת הדמים" – התוצאות יעמדו על 15,000 תוצאות שרובן ככולן פרי הצהרותיהם של המי ומי מכל הקשת הפוליטית, כאשר כל אחד בתורו חשש להשאר מחוץ למעגל התרבותי והביע את סלידתו המתורבתת מחתונת הדמים - אם תרצו מחתונת השינאה, בה איש אחד ויחיד הניף את תמונת הילדה הנרצחת, ספק אם התמונה של הילדה וספק אם מניפה שתול. כן שתי הספקות מעולם לא הובהרו או עמדו לרשות הציבור.
סיבה טובה אני לא יודע אם בימים כאלו הייתי משתתף בריקודי עם של חרבות וסכינים כאקט סמלי נגד הקמים עלינו, ואני גם לא בטוח אם אזרחי ישראל ייצאו במחולי חרבות בשביל להפחיד את הערבים ולפתור את בעיותנו איתם, אבל עם זאת, עם נורמלי ששואף לפתרון המצב ושרוי בשיא הטרור לא היה מכוון את זרקוריו אל החתונה בה הונפו חרבות ונשקים כאקט סמלי נגד הקמים עלינו. עם נורמלי לא היה דן דווקא בימים אלו בשאלת האתיקה במי צריך החובש לטפל קודם - במחבל פצוע קשה או בקליינט שלו הפצוע בינוני. עם שבניו זה 3 חודשים מתהלכים ברחובות בזהירות ובפחד לא היה יודע להכיל את הפיגועים, נהפוך, הידיעה להכיל את הפיגועים ולחזור לשיגרה היא סימן מובהק לשיגעון ולבילבול ולחולשה. עם שמנהיגיו כה רגועים וקרי רוח נוכח המתרחש ברחובות, עם שכזה הייתה לו סיבה טובה לדאוג לטווח הארוך לקצר והבינוני.
אנחנו עם שקורא תיגר על הסופט-וויר של הטבע, אנו דוחים את הסופט-וויר הזה אותו מנהיג אלוקים לתאם בין רצונות האדם והטבע. אנו עם שאין לו לא רצונות ולא אלוהים, וגם מהטבע וחוקיו אנו סולדים. אנו סולדים מהכל אף מעצמנו. אנו לאום עם רצון לא עקבי בעליל ללא שום רצף הגיוני או רצף קונסיסטנטי. אנו בונים במודע, לא בהסח הדעת, במה ברורה וברת קיימא עליה יתבטלו רצונותנו ויסתלקו מאוויינו. שאלתי את העם הזה וכי מדוע? ענה לי בתמיהה כי זהו רצוני; רצוני הוא להפר ולהתריס את רצוני ואם הבנת את זאת סימן שאתה משלנו. רצוני במדינה אך אני מצביע על פאתי מדינה. רצוני בצדק אך אני ומנהיגיי איננו הוגנים. רצוני בכנות אך אני נוהג בציניות ומתפתל באירוניות. אין טבעי מזאת כי אלוהים יתעלם מרצונותנו והטבע יפסח עליהם.
