הצורך בעיגון נושא ה"בדיקה המקדימה" על-ידי רשויות החקירה היה ברור, יותר מידי פעמים שמענו את המושג "בדיקה המקדימה" כאשר תוכנו לא היה די ברור. על-פי נוהל היועמ"ש יש לנושא ה"בדיקה המקדמית" התייחסות בפסקי דין של בית המשפט העליון, יש לנו גם הבנה כללית שכאשר פיתוח "מוצר" (וחקירה או האשמה היא ודאי סוג של מוצר) עולה הרבה מאוד כסף (או שווה כסף) רצוי לבדוק אותו בפיילוט על-מנת להעלות את סיכויי היתכנות ההצלחה, ולכן לא ניתן לשלול על הסף את הצורך בפיילוט חקירתי אשר לצורך העניין נקרא "בדיקה המקדמית" ואשר עוגן בימים אלה בנוהל יועמ"ש. אך אליה וקוץ בה, לטעמי יש מגרעות משמעותיות בנוהל: - נושא כל כך מרכזי, אשר יש לו השלכות משמעותיות על תפקוד גופי החקירה (בין אם בפועל כבר השתמשו בפרקטיקה של "בדיקה מקדמית" ובין אם לאו) לא רצוי שיוולד בנוהל יועמ"ש אלא מאוד רצוי שייולד בחקיקה ראשית, ואף אם נוהל היועמ"ש הוא פתרון זמני, מן הראוי היה שהנוהל עצמו יבהיר את כוונת היועמ"ש ליזום עיגון של הנוהל בחקיקה.
- כבר מהנוהל עצמו, בסעיף 10 אנו רואים סתירה לכאורה של החוק בכל הנוגע להתיישנות, ועל-פי הנוהל, ככל שאני מבין נכון, היועמ"ש מבטל את החוק מפני הנוהל (סמכות?) ושוב, אם אני מבין את הנוהל נכון אזי לעניין ההתיישנות מתייחסים לבדיקה כחקירה לכל דבר (עוצרת התיישנות) וזאת בניגוד לדבר חוק מפורש האומר כי רק חקירה על-פי חיקוק עוצרת התיישנות, וכל המטרה של הנוהל היא להגדיר הליך שהוא חקירה ב"כאילו", חקירה מוגבלת שלא על-פי חיקוק קיים.
- הרושם הנוצר הוא כאילו הנוהל נתפר לאנשי לטובת אנשי ציבור וזאת בניגוד בולט לטעמי ל"מבחן בוזגלו". חקירה פלילית מזיקה לא רק לעובדי ציבור, גם מי שעובד בתעשיה האוירית, או שהוא עורך דין פרטי, ואף אם הוא מהנדס גשרים (נהג מונית, נהג אוטו זבל ועוד) ונפתחת נגדו חקירה על אונס ואפילו די בחקירה על הטרדה מינית ודאי זקוק לאותה מידת הגנה לה זקוקים אנשי ציבור ונראה כאמור על-פי הנוהל שהוא תפור במידה רבה לאנשי ציבור.
- הנוהל נכנס לכאורה לתוקף מיידית, אין כל הוראות שעה בנוהל על-מנת לתת לרשויות החקירה זמן להתארגן לביצוע בדיקות מקדמיות על-פי הנוהל, והרי איך יבוצעו כאלה בדיקות?, איך יתעדו אותן?, איזה מספרים יתנו להן? האם מערכות המחשב של גופי החקירה תומכות בביצוע בדיקות מקדימות אשר בינן לבין החקירות אמור להיות קיר פלדה? איך ישמרו על סודיותן? איך לא יתבלבלו בין "בדיקות מקדימות" ובין חקירות? ולטעמי המצב המוגדר בנוהל הוא מצב כאוטי המנציח ככל הנראה שיטות עבודה פרטיזניות, במקום לעשות סדר הנושא כל כך קריטי וחשוב.
- מרוב רצון לשמור על זכויות ה"נחקר" / ה"נבדק" הנוהל חושף אותו גם לסיכונים מיותרים. הנוהל מאפשר כמעט ביצוע כל פעולה המותרת בחקירה, בחלק מהנושאים נדרשת גם הסכמת נשוא החקירה, אך נושא אחד הוא בל יעבור, אין לחקור בבדיקה מקדמית את נשוא החקירה/בדיקה בחקירה באזהרה, לעומת זאת מותר לזמנו לתשאול אפילו ללא הסכמתו, וודאי ללא אזהרתו, אבל האזהרה לא באה לעשות רע לנחקר היא באה להזהיר אותו מסיכוניה של החקירה (הפללה עצמית), ובהעדר אזהרה הסיכונים האלה לא פוחתים אלא אף גוברים.
מכל האמור לעיל אני מסיק שהעבודה שנעשתה בעניין זה בלשכת היועמ"ש הייתה חפוזה, נעשתה לצורך הפרוטוקול ולצורך הכסת"ח ולא לצורך אמיתי ומובן של הרצת פיילוט לבדיקת היתכנות של הצלחת החקירה. הנוהל הזה ינציח לטעמי מצב מאוד פרובלמטי של סלט ירקות בין חקירות ובדיקות מקדימות, ממש כאילו תהליכי הפיילוט של טיל החץ היו מתערבבים עם השימוש הסדרתי בו ובמקום להפוך את טיל החץ מפיילוט למוצר סדרתי, היו מביאים את המוצר הסדרתי לרמה של פיילוט.
|