מעגל סגור של טרור

- "ממשלת ישראל היא ארגון טרור וצריך להוציא אותה מחוץ לחוק, לא אותנו, אחרי כל מכה שנקבל נתחזק עוד יותר". - ( שייח ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית). בשנת 1987, יצא לאור ספרו הראשון של בנימין נתניהו (לימים ראש ממשלת ישראל) - "הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח". לאחר מכן בשנת 1995, התפרסם גם הספר השני (והאחרון עד כה) "מקום תחת השמש". שניהם ספרים כאמור העוסקים בטרור, במלחמה בטרור ובמציאת פתרונות לטרור. שני הספרים נכתבו ויצאו לאור עוד לפני כהונותיו של נתניהו כראש ממשלה. לכאורה ההבדל בין הכתוב בספרים לבין המציאות, היה אמור להיות מיושם על-ידי נתניהו כמנהיג המנהל את מדינת ישראל על-פי משנתו בצורה הפשוטה ביותר. אבל זה העניין, שמצב זה נשאר בגדר 'לכאורה' בלבד, והמלחמה בטרור היא לגמרי לא עניין פשוט. מדוע אם כך לא הצליח נתניהו למגר את הטרור, ולמצוא לו פתרון יעיל בשנות כהונותיו הלא מעטות? ובכן, דווקא הסיבה המרכזית לכך מצערת בפשטותה, מכיוון שעד כה אין פתרון שמוגדר לחיסול הטרור באופן הדוק. ההבדל העיקרי, שבין התאוריות השונות שאותן הציג נתניהו בספריו לבין המציאות בפועל הוא שברמה המעשית, דברים משתנים בצורה כרונולוגית והממצאים הגיאו-פוליטיים שהיו בעבר השתנו לכדי מציאות חדשה, קצת שונה, קצת יותר תובענית.

בעיה קיימת

מבלי לזלזל במה שכתב נתניהו בעברו, ניתן להסיק את מה שככל הנראה הוא הבין כראש ממשלה לעת זו, אם כי לא עד תום. בכדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים בצורה שכלתנית, יש לקבל החלטות בצורה כזו שמחייבת שחרור מאידיאולוגיה, להניח בצד את התיאוריה ולהשתמש במחשבה רציונלית. כלומר, לפני שמציגים תפיסת עולם מסוימת, רעיון מהפכני, או חזון ערכי, יש צורך בראש ובראשונה להתמודד עם הבעיה הקיימת בפתח, ולהשיב עד כמה שניתן את הביטחון לרחובות בישראל. בעיות הביטחון של מדינת ישראל, שונות בתכליתן ממה שהוכר בעבר. בשתי האינתיפאדות שהיו, נלחמו גורמי הביטחון של ישראל מול ארגונים ממוסדים ולכן השליטה המודיעינית-ישראלית הייתה טובה יותר ובצורה ניכרת. כעת מתרחש גל של "טרור עממי", כלומר מרבית האירועים החבלניים שמגיעים בעקבותיו נוצרים באופן ספונטני. המצב הוא כזה שעד כמה שמערכות המודיעין של ישראל ינתחו את סוג הטרור הזה, כך יובן יותר עומק הבעיה. כמובן שלא כל האוכלוסייה הערבית בישראל, ובפרט בשטחי איו"ש, הם עוינים, ולכן כשרמת החיכוך עם החברה היהודית בישראל היא גבוהה מאוד, ישנו צורך חיוני לשיתוף פעולה מודיעיני של גורמים בשתי האוכלוסיות ללא קשר של מהות, אידיאולוגיה או ויכוח של יש כיבוש או אין כיבוש.

פתיחה באש

מאפיין נוסף של "הטרור העממי" הוא שבניגוד לפעולות הטרור בעבר, כיום מדובר בדור של פלשתינים וערבים ישראלים (למרות שחלקן בישראל גם מזדהים כפלשתינים), שנולדו לאחר האינתיפאדה הראשונה, ונמצאו בתקופת ילדותם באינתיפאדה השנייה, ולכן כמו שניתן להבחין מרבית המחבלים מאופיינים בטווח גילאים, שאינו עובר את מחצית העשור השני לחייהם. דור זה לא חושש ולא ירא מסמכות, זה כנראה נכון גם עקב חקיקה ופקודות קבע המונעות שיקול דעת עצמאי להוראות הפתיחה באש. אך ההוראות עצמן לגיטימיות לחלוטין מכיוון שהן מיועדות לשמור על ישראל עד כמה שניתן כמדינת חוק, ועל החברה הישראלית כחברה מוסרית. מזוהה כאן מגמה של דור חדש של מחבלים, שברובם אינם פועלים בצורה המכוונת מגבוה, ויוצא מכך שהגדרתם של פעולות טרור כאינתיפאדה שלישית, אינה נכונה. פשוט יותר מצידם של כוחות הביטחון בישראל, להתמודד עם התקוממות פלשתינית ממוסדת.

ראש החנית

עם זאת בד"כ המנטליות הערבית הלאומנית ניצית היא כזו המועדת לפורענות על פני סובלנות, לא חסר כאלו הרואים וניזונים מהסתה פלשתינית קיצונית המעודדת בשם "שחרור פלשתין", רצח יהודים, ויציאה לפעולת טרור באופן ספונטני לחלוטין. בנוסף לכל אלו, קיימת התססה פלשתינית המגיעה מהפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. השיח' ראא'ד סלאח העומד בראשות הפלג הצפוני, לא פעם התבטא כמי שעומד בראש החנית לשחרור 'אל-אקצה' משטחי "הכיבוש הציוני", וישנן גורמי ביטחון בישראל הרואים את התנועה האיסלאמית כחלק מרכזי בהתקוממות העממית הנוכחית. לתנועה האיסלאמית, לא היה משקל כלשהו בשתי האינתיפאדות שקמו בעבר, ובכל זאת הסיסמה "אל-אקצה בסכנה" יצאה מבית מדרשם, כמו גם העלילה כי ישראל מתכננת "לעלות ולהרוס את המסגד" שהצליחה לשלהב את הציבור הערבי-לאומני דתי. למרות כל זאת, ההחלטה של הממשלה למצוא דרכים המוציאים את התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק עוררה התנגדות של בכירי השב"כ בטענה, שהוצאת התנועה מחוץ לחוק עלולה להביא לתסיסת השטח והסלמה מחודשת מקרב ערביי ישראל.

טרור עממי

הבכירים בשב"כ סבורים שנכון לעת זו, אין טעם לנקוט צעד המוציא את התנועה מחוץ לחוק, מכיוון שבמצב שהתנועה פועלת תחת הפיקוח של שלטון החוק, ניתנת האפשרות לשלוט עליהם בצורה חיונית ומבוקרת אף יותר. הוצאת התנועה מחוץ לחוק, תגרום לראשיה ופעיליה לפעול מתחת לפני השטח ובצורה מחתרתית, מה שיקשה על גורמי הביטחון של ישראל לעקוב מבחינה מודיעינית אחר פעולות התנועה. גורמי הביטחון של ישראל פועלים בצורה מצוינת, מה שלוקה בחסר היא מדיניות. נראה כי הממשלה אינה מוצאת את הדרך המעשית אשר משתפת מומחים לביטחון ומודיעין, על-מנת למצוא דרך המצמצמת למינימום הניתן של פעולות הטרור היוצאות לפועל בד"כ על-ידי מחבלים צעירים, שמחליטים באופן אקראי לקחת סכין או לדרוס עם רכב וזאת על-מנת לבצע את זממם לרצוח יהודים. הפעולות האפקטיביות ביותר לצמצום "הטרור העממי", הן בראש ובראשונה פעולות של מודיעין מסכל. הפעלה מוגברת של סוכני שב"כ נטרלה, ואף גם מנטרלת לא מעט מחבלים לפני יציאתם או ממש לפני ביצוע פעולות הטרור שעלולות היו לצאת לפועל. פעילות הסוכנים החסויים בלב ליבה של כל אוכלוסייה שבה קיים פוטנציאל לסיכון ביטחוני, היא חיונית מאוד למדינה בעלת מורכבות ביטחונית כישראל.