כיום משרתות בארץ כ-250 בנות שירות בודדות מארה"ב, צרפת, קנדה, אוסטרליה, איטליה, בלגיה ועוד, בעוד מספר הבנות רק הולך וגדל משנה לשנה.
הבנות משרתות במגוון רחב של תחומים: חינוך, הדרכה ובריאות. כמו-כן, הן משתלבות במשרדי עמותות וארגונים. תפקידיהן פעמים רבות אינם נופלים מחבריהם החיילים.
אך שלא כמו החיילים הבודדים, הן מוצאות עצמן לבד. צרכיהן והקשיים שהן חוות במהלך השירות, נותרים ללא מענה הולם. גורמים המטפלים בהן טוענים, כי החוק הישראלי פשוט לא מכיר דיו בצרכיהן הייחודיים, וכך הן נותרות עם רצון טוב, והרבה מאוד אלתורים.
בנות השירות הלאומי שבאות להתנדב מבלי לעלות לארץ בצורה רשמית, רשומות על תקן מתנדבת וזאת משום שהמדינה אינה מכירה בשירות לאומי של בנות שאינן אזרחיות ישראל.
בנות השירות הבודדות נשארות לבד בדירותיהם בסופי-השבוע, בעוד שאר בנות הדירה חוזרות הביתה. הן צריכות לבשל לעצמן גם לשבת, הן צריכות למצוא מכונת כביסה אצל משפחה נדיבה או מכבסה על-מנת לכבס את בגדיהן, הן צריכות לדאוג להמון ניירות וביורוקרטיה ללא כל עזרה.
בשנים האחרונות המודעות לתופעה הולכת וגדלה. עמותות השירות החלו להכיר בבנות אלו והחלה הבנה למורכבויות אותן הן חוות. בעקבות כך חלק מעמותות השירות נתנו הקצאות לרכזות לבנות אלו והוקמה עמותת בשבי"ל, עמותה שפועלת על-מנת לתת תמיכה לכל צרכיהם של הבנות, תוך ליווי אישי והכוונה מקצועית.
עמותת בשבי"ל מסייעת לבנות החל מהרגע בו הן חושבות על שירות לאומי - ליווי במציאת מקום שירות מתאים, אסיפה משדה התעופה, פתיחת חשבון בנק. במהלך שנת השירות, שבתות משותפות לכל הבנות הבודדות, מפגשים מגבשים, ליווי של "אחיות בוגרות", מציאת משפחות מאמצות, עזרה בציוד לדירה והכוונה לשנים שלאחר השירות: הכוונה מקצועית, עזרה במציאת דירה ועוד.
הדרך אומנם עוד ארוכה ויש עוד מה לקדם מבחינת תנאים והטבות, אך בנתיים בעזרת אנשים טובים ורצון טוב, נוכל להנעים את החוויה פה בישראל של בנות אלו.
