המגעילים

הנה כמה מן השאלות שהוצגו בידי חוקרי המשטרה לשרה נתניהו. האם קופת משרד ראש הממשלה מימנה רכישת תרופות לאביה המנוח, שהתגורר בבית ראש הממשלה תקופה קצרה? (היא ענתה בשלילה והציגה קבלות). מדוע היא העבירה באחד מימי שישי ארוחות מוכנות מהמעון בירושלים לבית בקיסריה? (היא הסבירה שהמשפחה שהתה באותו סוף שבוע בקיסריה). מדוע הוזמן חשמלאי לתיקון תקלה בבית בקיסריה שלא באמצעות משרד ראש הממשלה? (התשובה: היה זה ליל חורף ואחרי שעתיים הוזמן חשמלאי זמין). אני לא אוהב את ההתנהלות האישית של בני הזוג נתניהו. יש בה לא מעט נהנתנות, או לפחות מראית עין שלה. אני גם חושב ששרה נתניהו היא אישה בעייתית, אולי מסיבות רפואיות, ושהשפעתה על ענייני המדינה גדולה מן הראוי. זה לא מצדיק כזו חקירה מגעילה, זה לא מצדיק את בזבוז משאביה של המשטרה על כאלו רזולוציות חסרות חשיבות – אפילו אם יש בהן ממש. למפכ"ל וליועץ המשפטי לממשלה צריך להיות אומץ תקשורתי ויושר אישי וציבורי לבוא ולומר: אם זה כל מה שיש – אנחנו מפסיקים את החקירה. ואם יש דברים יותר רציניים – החקירה תתמקד רק בהם. לא בשאלה מי שילם תמורת כמה כדורים לקשיש חולה או בקושיה מדוע כמה מאות שקלים הוצאו בלי כל הניירת הנחוצה.

"קצין משטרה בכיר", ששמו כמובן לא נמסר, החליט שלא מספיק שהמשטרה רוויה בשקרנים, חדלי אישים ועבריינים, והגיע למסקנה שהיא צריכה גם כמה מגעילים. 48 שעות אחרי הפיגוע ברחוב דיזנגוף, הוא דיבר (3.11.16) עם וואלה ומתח ביקורת על רוני אלשיך: למה הוא לא שחרר יותר מידע לציבור, למה הוא מנע מבנצי סאו למסור מידע, למה הוא לא מבצע מינויים כאשר הקיפאון פוגע במשטרה וכן הלאה. היה צפוי ש"קציני משטרה בכירים" ישימו רגליים למפכ"ל שבא מבחוץ, אבל אפילו אני לא צפיתי שמידת הגועל תהיה כזאת. ש"קצין משטרה בכיר" ירקוד על דמם של הרוגים בפיגוע כדי לתקוף את המפכ"ל, שנמצא בתפקיד פחות מחודש. ש"קצין משטרה בכיר" יתלה באלשיך את אי-ביצוע סבב המינויים, שנעצרו בתקופה שהלה בכלל היה בשב"כ, משום שהתברר שצמרת המשטרה עמוסה בעברייני מין. ש"קצין משטרה בכיר" יהלל את מי שלא נמצא ראוי להיות מפכ"ל, כדרך לבזות את מי שכן נמצא ראוי. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה מדוע המשטרה הייתה חייבת מפכ"ל מבחוץ, ומדוע רצוי מאוד שאלשיך יביא איתו עוד כמה קצינים בכירים מבחוץ, כפי שעשה השבוע – "הקצין הבכיר" נתן אותה. הרפש מעורר הבחילה הזה מלמד יותר מכל על הארגון, ועל החלחלה שאחזה בבכיריו לנוכח מינויו של אלשיך. המשוואה פשוטה: ככל שהם ילכלכו יותר על אלשיך – תדעו שהוא עושה יותר את הדברים הנכונים.

התופעה של רבנים שמתעסקים בכסף מגעילה אותי. היא נוגדת לא רק את ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, של רבנים שחיים בצניעות, אלא גם מביאה לעיתים קרובות לעבירות פליליות קשות ולחילול השם. ראו למשל את ענייניהם של הרב יאשיהו פינטו והרב יונה מצגר, עם כל ההבדלים בין שתי הפרשות. מצד שני, מה אמור לעשות רב שמקבל ממקורביו/חסידיו כספים לצורכי צדקה, משום שהם סומכים עליו ורק עליו? הרי הוא אינו יכול לוותר על כך ולפגוע בנזקקים. הפתרון: למעט מקרים ממש יוצאי דופן שכנראה כבר לא קיימים בדורנו (ר' אריה לוין, הרב שלמה זלמן אויערבך), ראוי שהרבנים יעבירו את כל הטיפול לאנשים מקצועיים הנאמנים עליהם. הרבנים יכולים להיות נשיאים של עמותות צדקה, ומן הראוי שידאגו שייערכו בהן ביקורות רציניות בידי גורמים אוביקטיביים. אבל אסור להם לגעת בכסף בעצמם – לא לקבל אותו, לא לשמור אותו, לא לחלק אותו. כך יימנעו פיתויים, כך יימנעו מצבים ששמו של הרב ישמש אנשים לא-ישרים, כך יימנע שכבודו ויוקרתו – שהם כבודה ויוקרתה של התורה – ייגררו למחוזות אפלים.

אייל גולן מגעיל אותי, משום שבמקום להיעלם מחיינו כפי שהיה ראוי לעבריין מורשע כמותו, הוא לא רק ממשיך להופיע ולעשות כסף, אלא שגם יש לו חוצפה לרדוף כל מי שאומר/כותב עליו משהו שאינו נראה לו. חוץ מזה, הוא שוב חשוד בעבירות מס, כאילו לא תלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי. גולן הודה והורשע בעבירות מס של מיליוני שקלים, אך קיבל מרשות המיסים את הנחת הסלב הגדולה ביותר בתולדות המדינה כאשר לא נשלח למאסר בפועל, אלא רק לארבעה חודשי עבודות שירות. התירוץ שהוא לא ניהל בפועל את חברת ליאם הפקות, שביצעה את העבירות, היה קלוש ביותר: החוק מטיל עליו את מלוא האחריות, שכן הוא היה הבעלים היחיד והמנהל הרשום היחיד שלה. גולן חזר מאז כמה וכמה פעמים לבית המשפט, בתביעות לשון הרע נגד מי שהוקיעו אותו על חלקו בפרשת הקטינות. השבוע פורסם, שהמכס חושד שהוא ייבא מכונית בלא לשלם עליה כדין; גולן כמובן מכחיש. ועוד פורסם, שנגב קרמיקה תובעת ממנו 500,000 שקל שלא שילם לטענתה, אחרי שקיבל הנחה של 100,000 שקל. אז מה יש לנו? עבריין מס מורשע, החשוד שחזר לסורו; מי שמנסה לסתום את פיותיהם של מבקריו בעקבות פרשת מין מגעילה בה היה מעורב; וחוצפן סדרתי שנראה כמי שתאוות הבצע מעוורת אותו.

הכדורגל הישראלי מגעיל, נקודה. זה רמת המשחקים, זה ההתנהגות ביציעים, זה השפה של המאמנים, זה ההתנהלות החובבנית, זה הכשלונות של הנבחרות, זה עבריינים ששולטים בקבוצות. חוץ מכמה אצטדיונים נהדרים, הספורט הפופולרי ביותר בעולם הולך אצלנו בצעדי ענק אחורה, וזה לא שקודם הוא היה באיזשהו מקום טוב באמצע. יש לי הצעה. למה להמשיך לשפוך כסף ציבורי – מאות מיליונים בשנה של הטוטו ורשויות מקומיות – על גועל הנפש הזה? למה לא להשקיע אותו בענפים שפויים, שמביאים לנו כבוד? למה לא לתמוך בספורטאים מצטיינים שבקושי גומרים את החודש, במקום בכדורגלנים גרועים שמקבלים מאות אלפים בשנה? וכל זה – במיוחד כאשר חברת צ'רלטון עומדת לשלם בשלוש השנים הקרובות 380 מיליון שקל תמורת זכויות השידור של הליגות הבכירות, כך שלקבוצות יהיה ים של כסף. זו ההזדמנות להגיד: עד כאן. תתנהלו בצורה כלכלית, כמו בעולם. תוציאו את הכסף שאתם מכניסים – ולא את הכסף שלנו. רוצים לשלם מיליון אירו תמורת כדורגלן בן 20? סבבה, על חשבונכם. רוצים להחליף מאמן? אין בעיה, אתם תממנו. רוצים לרכוש עשרה שחקנים? בכבוד, מקופת הקבוצה. הציבור יממן את הענפים שלא יכולים לממן את עצמו, את מי שמייצגים את המדינה ואת הספורט העממי.

אני לא אוהב את הקבוצה של שמעון מזרחי. זה לא סוד. אבל השבוע כבר קיבלתי ממנה תחושת גועל. במשחק ההפסד שלה מול הפועל ירושלים, ביצע שחקנה סטיבן לנדסברג תנועה של שיסוף גרון – כנראה לעבר השחקן היריב אי.ג'יי רולנד. התגובה של הקבוצה: "האירוע כלל לא יותר מהתגרויות הדדיות מצד שחקן מכבי (לנדסברג) ושחקן ירושלים (רולנד), כאשר שחקנים משתי הקבוצות דאגו מיד להפרדת כוחות והרוחות נרגעו מהר מאוד בלי שיתפתח אירוע כלשהו. לא בוצעה שום תנועה לעבר הקהל של ירושלים, ונראה כי ההתגרות היחידה הייתה בין שחקנים בלהט של סיום המשחק. מכבי כמובן מתנגדת לתנועות מאיימות, אם בוצעו, מכל סוג שהוא, ותבהיר זאת בצורה חד-משמעית לכל שחקניה, אך מכאן ועד לפרשנויות השונות ומרחיקות הלכת שניתנו לאירוע המרחק הוא גדול". צודקים. הרי תנועת שיסוף הגרון נועדה להבהיר לרולנד, שאם מישהו יתגרה בו – לנדסברג יעמוד מיד לצידו. בעצם, יש לי הסבר טוב יותר: לנדסברג פשוט סימן לחבריו ביציע שהוא רוצה עוף לארוחת הערב, ולא עשה תנועה של כנפיים כדי שלא יחשבו חלילה שהוא מכנה את יריבו "chicken". ובכלל זו לא הייתה תנועת שיסוף: לנדסברג ניגב זיעה ורק הפריים של התמונה נראה כך. זה מזכיר מיד את התגובה של מכבי בדצמבר 2012, כאשר גיא פניני חירף וגידף בצורה גסה ביותר את יונתן שולדרברנד. אחרי שבמשך יממה נמנעה מלגנות את הדברים, קנסה הקבוצה את פניני ב-100,000 שקל – סכום סמלי לשחקן המשתכר בסביבות 2.5 מיליון שקל בשנה. היא גם השעתה אותו ללא הגבלה – אבל הוא חזר כעבור 18 יום, למשחקים החשובים באמת. מה שאומר, שהצביעות המגעילה של מכבי היא חלק מדרך הניהול שלה.