פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה" כך אמר סקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט" מפרי עטו של המחזאי, ג'ון פאטריק. אילו היה פטריק כותב היום אני מניח כי היה מוסיף שגם אמירות תקשורתיות הן עניין לגאוגרפיה.
ההתייחסות לדברי
מרטין אינדיק בסרט התיעודי בו הוא מרואיין ראשי היא דוגמה בולטת להתייחסות תקשורתית שונה התלויה בנקודת המוצא של הדובר. יריבי נתניהו מאמינים לכל מילה של אינדיק בצטטו את נתניהו בהקשר לרבין בטקס האשכבה ל
יצחק רבין. כל מילה של אינדיק היא אמת מבחינתם. לדבריהם דברי אינדיק לפיהם נתניהו אמר לו בטקס שרבין הפך לגבור לאומי כיוון שנרצח ואילו גלגלי ההיסטוריה היו שונים רבין היה מובס על ידו (נתניהו) בבחירות ומצטייר ככישלון. תומכי נתניהו דוחים מכל וכל דברים אלו וטוענים בפשטות: אינדיק שקרן ואי-אפשר להאמין למילה שלו.
בתוכנית גם מטיל אינדיק את האשמה על הקלקול ביחסים בין ישראל לארצות הברית על הנשיא אובמה. כאן מתהפכות היוצרות. מי שהאמין לכל מילה של אינדיק בעניין רבין-ביבי טוען שאינו מקבל את דבריו ואילו אלו שקראו לו שקרן לפתע פתאום מצטטים אותו בהקשר ליחסים ולביקורו של אובמה במצרים כאילו היו אלו דברי אלוהים חיים.
גם הרציחות המזוויעות של בני משפחת דוואבשה בכפר דומא ושל אמין שעבאן, אלון בקל ושימי רוימי על-ידי נשאת מלחם מעידות על כי שאלת המיקום רלוונטית להתייחסות. ראשי ציבור חובשי הכיפות הסרוגות ואנשי ימין קובלים על ההכללות הנעשות ממעשי בודדים (מעורערים בנפשם) על צבור שלם. לדבריהם הרוב המכריע (כמעט 100%) של המתנחלים אינו עוסק בטרור נגד פלשתינים ועל כן ההכללה מקוממת. רובם של אלו הדוגלים בעמדה זו מתייצבים מול המצלמות ובעיקר מקשקשים ברשתות החברתיות וטוענים כי מעשהו הנפשע של נשאת מלחם מעיד על יחס האוכלוסייה הערבית בישראל ליהודים. מתברר כי כאשר מדובר בערבים ההכללה היא שם המשחק.
גם בקרב השמאל הישראלי מותר ורצוי להכליל לגבי יריבים אידאולוגיים ואילו הבידול מחויב המציאות ופוליטקלי קורקט לגבי קרובים. כך אסור להטיל האשמה קולקטיבית על ערביי ישראל בגלל מעשהו של פסיכופט אחד מערערה אבל ברור שהרוצח מגבעות השומרון הוא מייצג נאמנה את כלל ציבור המתנחלים. ברור שלא אלו צודקים ולא אלו צודקים ולעולם אין הפרט מעיד על הכלל.
אם בענייני תקשורת עסקינן אזי מעניין כיצד נופלים דוברי השמאל הישראלי, פעם אחר פעם, למלכודת הפתאים שמכינים להם ראש הממשלה וחבריו בימין. זה שלושה חודשים יש התערערות מוחלטת של הביטחון האישי של אזרחי ישראל. הפחד שולט ברחובות וכדור השלג של האשמת הממשלה ונתניהו במצב הולך ומדרדר. וגישה זו של הטלת האחריות על ראש הממשלה והממשלה הופכת "לבון טון" בצבור. לא רק בקרב תומכי
המחנה הציוני ובני בריתו, אלא גם בקרב תומכי הימין הישראלי (תומכי נתניהו). לנתניהו תרופת פלא לשינוי השיח הציבורי. הוא מעלה נושא מהעבר ומיד קופצים יריביו ומקשקשים עצמם לדעת מול כל מיקרופון וכל מקלדת. הידרדרות הביטחון - אאוט ודברי אינדיק - אין. כאילו לדברים שאמר או לא אמר נתניהו לפני עשרים שנים יש איזושהי משמעות אלקטורלית היום. לפתע הנושא אינו יותר הפחד להסתובב ברחוב מאימת הסכינאים, הדורסים והיורים אלא סיכוייו התיאורטיים של רבין לנצח בבחירות אלמלא היה נרצח. ממש ויכוח רציני בשאלה -אם לסבתא היו גלגלים האם הייתה אוטובוס או מונית.
לסיום שתי הערות קצרות בהקשר לדיווחים כתבי המשטרה על איתור הרוצח נשאת מלחם והריגתו: אחת עניינה, גיא פלג, הכתב לענייני משטרה המאוד רהוט ומוכשר של ערוץ 2. זה, בכעסו, על הנחיות המפכ"ל החדש האוסרות על קציני משטרה לדברר עצמם לדעת במהלך חקירות מכנה את רב-ניצב אלשיך שוב ושוב בשידור "אדון אלשיך". סוג של הקנטה שאינה במקומה. (גילוי נאות - רב-ניצב אלשיך גר בסמוך למקום מגורי).
השנייה גם היא בעניין כתבי משטרה. דורון הרמן מ
ערוץ 10 הסביר לצופים במהלך פריצה לשידור בעקבות הריגתו של נשאת מלחם כי המשטרה הגיעה אליו בעקבות חשיפה שלנו כאן בערוץ 10 לפיה המחבל נמצא בוואדי ערה. קצת התבלבל הבחור בין הדלפה שהגיעה אליו לבין חשיפה. לרגע ניתן היה לחשוב שצוות מז"פ יחד עם אנשי יחידת 8200 של ערוץ 10 הם שאיתרו את מיקום המחבל.
לזכותם של השניים יאמר שתיקנו עצמם במהלך המהדורות. האחד, פלג, קרא לאלשיך רב-ניצב אלשיך והשני, הרמן, ציין כי השב"כ והמשטרה הם שאספו מודיעין, העריכו אותו ואיתרו את מלחם.
