לפני שלושה חודשים נטל חלאת האדם מוהנד שפיק מוחמד חלבי את סכינו ויצא לקיים את מצוות הקוראן הקדוש ונביאו מוחמד להרוג יהודים כופרים. הוא דקר למוות את הרב נחמיה לביא ואת החייל אהרון בנט. את אשתו של אהרון פצע קשות ואת תינוקם בן השנתיים פצע קל עד שחוסל על-ידי לוחמי מג"ב. לפני מספר ימים אישר בג"ץ את הריסת ביתו של הנבל וכך התבשר עם ישראל בשבוע שעבר כי נהרס ביתו של "המחבל".
יד הגורל ובאותו יום ממש אותר וחוסל בערערה נבל נוסף "ערבי ישראלי" שביצע שבוע קודם לכן את אותה מצווה מקודשת של הריגת יהודים בלב תל אביב. שלא כמוהנד שנזקק למסייע שיסיעו לשער האריות לא נזקק נשאת לכך וכאזרח ישראלי פשוט נסע לדיזנגוף לקיים מצווה קדושה זו. והכותרות שוב בישרו לעם ישראל כי "המחבל" נשאת מלחם אותר וגם חוסל. בניגוד לידיעה הראשונה כאן לא דווח אם בג"ץ נתן אישור לחיסולו.
אצילי נפש בעוד שאצלינו בכל הדיווחים הוקפד להצמיד את התואר "מחבל" לשמות חיות האדם, נשאת מלחם ומוהנד שפיק, פניתי לידידנו הטוב גוגל וביקשתי ממנו (ולשם שינוי בערבית) לספק את סקרנותי הטבעית לדעת כיצד מדווחות ידיעות אלה אצל מי ששמאלנינו אצילי הרוח מתעקשים כי "חייבים לדבר איתם שלום".
הואיל ובעל נסיון אני בעניינים כגון אלה ידעתי את הצפוי לי מחיפוש מגוגל שכזה. ולמרות זאת תשוקתי העזה לשינוי ולו קטן אצלם היא שגרמה לי לשוב ולחפש. אולי הפעם לאור אכזריותם של השניים אגלה סוף-סוף כי טועה אני וצודקים אצילי הנפש שלנו וכי יש עם מי לדבר שלום. וכגודל ציפיתי כך גודל אכזבתי. מפח נפש של ממש ואכזבה עמוקה מהאמת המרה והכואבת כי אלה שאיתם אנו רוצים וצריכים לדבר אינם מעוניינים לדבר איתנו אלא רק לחסל אותנו במובן המילולי ביותר של המילה.
בעוד שאצלנו, ולמעשה אצל כל מי ששמץ של אנושיות נותר בו, מי שללא היסום נועץ סכינו בעולל בן שנתיים או יורה לעבר עוברי אורח אקראיים, אכן ראוי לתואר "מחבל", לא כך אצל שותפינו ל"שלום". אצלם חלאת אדם כמו הנד שפיק לא רק שאינו "מחבל" אלא ההפך הגמור. זהו "שהיד קדוש" שעל סיפורי גבורתו יש לחנך את דורות העתיד. נבל זה חוסל לפני כחודש וגוגל חושף בפנינו מסכת של תהילה לגיבור הלאומי החדש הכוללת סרטונים ביוטיוב ותמונות המלוות בסיפורי גבורתו העילאית של "השאהיד הקדוש". מן הסתם כדי למנוע אפליה מול משפחות "שהידים" אחרות גם הוא יזכה להנצחת שמו באיזו כיכר או רחוב אצל שכנינו רודפי השלום. נשאת מלחם הוא "שהיד" טרי ומובטח לקורא כי ברגעים אלה ממש שוקדים גרפיקאים ומושכים בעט על האדרת שמו של הגיבור הלאומי החדש שבגבורתו ביצע את "עמליית תל אביב" (מבצע תל אביב).
בצר לי ובייאושי כי רב ביקשתי להתנחם בכך שלפחות אלו הנקראים בפינו "ערביי ישראל" למרות התעקשותם להקרא "ערביי 48", יגנו את פעולות הגבורה ואולי אף יקראו להם בשם הנכון "מחבל". שוב לצערי (ומי שאינו מאמין שבאמת לצערי שישתה קצת ממי הים בעזה וירגע ) ספגתי מפח נפש גדול.
הדיווח בעיתון ערבי "ישראלי" על הריסת ביתו של הצדיק מוהנד שפיק היה "העתק הדבק" של הדיווח אצל ערביי יהודה ושומרון. בתיחכום ילדותי אך מספיק להיכלל אצל שופטינו בגדר "ספק" אין הם מביאים את הדווח בעצמם אלא מוסיפים לו הקדמה של שתי מילים - "מקורות פלשתינים". הנה הם רק צטטו אחרים ו
חופש הביטוי הנאצל נשמר. מובן וברור כי לא היה זכר בדיווח על מעשיו של "האהיד הקדוש" שבגללם נהרס ביתו כמו שמובן שבעיתון "ערבי ישראלי" חיילי צה"ל הם "חיילי הכיבוש" ושאר כינויים כמיטב תעמולת הארס של האויב הערבי.
בייאושי הגובר ביקשתי נחמה בתגובות הקוראים שמא שם אמצא את ניצני דו הקיום עליו מלהגים ללא הרף שמאלנינו אוהבי האדם וגם שם לא מצאתי ולו גינוי אחד. כל המגיבים לדיווח על לכידתו וחיסולו של גדול הדור הנבל נשאת מלחם הביעו תנחומי "אללה ירחמו" ל"שאהיד" בתוספת "האל ישמור על נשמתו בגן עדן".
אחסוך מהקוראים את שאר הזוועות שהציג בפני ידידי גוגל שהופך לבדיחה עלובה את אמונתנו ב"שלום". כל זמן שאצלינו זה "מחבל" ואצלם זה "שאהיד קדוש" נמשיך לחלום על שלום. התשוקה הטבעית לשלום אין לה דבר עם המציאות כי הערבים המוסלמים אינם מעוניינים בשלום איתנו ומחנכים את הדורות הבאים לכך כי למרות תחנוני הציונים ל"
שלום עכשיו", כל פשרה שתהייה פחות מ"כל פלשתין" הינה בגידה ודינה מוות.
אכן מרה כלענה האמת אך לצערנו לעם ישראל בארץ ישראל אין עדיין אמת אחרת.
