מה מבינים הארגונים ממר"צ ושמאלה בזכויות אדם? ובכן מסתבר שלאור הפרסומים האחרונים בעניין מסירת שמות של מוכרי קרקעות לביטחון הפלשתיני, הם, ארגוני השמאל בישראל אינם מבינים דבר וחצי דבר בזכויות אדם, אותן זכויות שהם נושאים על לשונם כאילו הם האב והאם של זכויות אלה.
מה יש להם לומר על תוכנית "עובדה"? הם אומרים שהתחקירנים "חיפפו" כי הרשות לא גזרה גזרי דין מוות כבר עשר שנים!! טיעון המשכנע רק את הטיפשים, הבורים והצבועים.
ומדוע? 1. כאשר מוסרים שם ומסמכים לביטחון המסכל הפלשתיני לא מוסרים אותם לרשות השלטונית, כי עד אשר הוא יועבר לרשויות ה
משפט, הוא יעבור שבעה מדורי גהנום עד שיודה, אחרי כן הוא עלול למצוא עצמו כגוף דומם בתוך יציקה של בניין, מבלי שהשאיר כל עקבות מאחוריו, וכאשר אומרים "קודם זובור ואחרי כן גזנגה" כמובן לא מתכוונים למשפט פומבי, הוגן על-פי החוק.
2. עד 2010 יכול היה בית המשפט הפלשתיני לגזור או מאסר עולם או עונש מוות למוכרי קרקעות. החל מ-2010 חלה חובה להוציא להורג מוכרי קרקעות, ואם מאז לא נידון אף פלשתיני למוות על מכירת קרקעות משמע שאף פלשתיני לא "נתפס" והורשע על מכירת קרקעות, מה שמאד לא סביר, או שנתפס ולא הגיע כלל לדיון משפטי, חיסכון במשאבים. למה לשפוט ולהרוג אם אפשר להרוג בלי משפט?
3. אין כל נפקה מינה אם הוציאו להורג או לא הוציאו להורג, המשמעות היא בחוק המקומי, בפסיקה המקומית בסיכוי לעינויים ולהוצאות להורג, ובסיכוי לאי העמדה למשפט פומבי והוגן. אני מבקש להזכיר ל
זהבה גלאון "אבירת זכויות האדם" את מקרהו של המחבל הנקלה ניזאר טרבלסי, אשר לאחר ריצוי עשר שנות מאסר ב
בלגיה על התארגנות טרוריסטית הקשורה באלקאידה, הוסגר על-ידי בלגיה לארה"ב.
4. בית המשפט האירופי לזכויות אדם פסק כי בלגיה הפרה במקרה זה זכויות אדם, בשל העובדה שהעונש של המפגע הרצחני הזה עלול היה להיות בארה"ב מאסר עולם ללא קיצוב, ובכזה מקרה מדובר בחשש להפרה של סעיף 3 לאמנה האירופית לזכויות אדם. ואם אסורה הסגרה למדינה ריבונית דמוקרטית, עם מערכת משפט מסודרת ופומבית, בשל העובדה שהחוק מאפשר (ולא מחייב) מאסר עולם ללא קיצוב, על אחת כמה וכמה העברת פרטים לכוחות פרטיזניים, רצחניים, בשטחים לא דמוקרטיים, כאשר הסיכוי למשפט פומבי והוגן הוא אפס בריבוע, העינויים הם ודאיים, וכאשר החוק והפסיקה הנוהגים הם מוות חובה!!!
קרתה להם תאונה בשמאל, לא סתם תאונה, תאונה חזיתית, נחשפה ערוותם, והם, גדולי המטיפים נגד מנהיגים פוליטיים ואידיאולוגיים מהימין אשר לטענתם מפיחים רוח גבית ב"נוער הגבעות", והנה מסתבר שבמקום להרים את הכפפה ולומר, סליחה, טעינו, אנחנו משקים את ערוגת השמאל והערוגה הזו מגדלת עשבי פרא, אנחנו הולכים הביתה לחשוב היכן טעינו, הם מוצאים תירוצי תירוצים, מאשימים את השליח במקום להביט בראי, מתרצים את ההפרות הבוטות לכאורה של זכויות אדם על-ידי שליחיהם ותלמידיהם בכל מיני הסברים חסרי כל בסיס הנוגדים את המרכז ומהות של תורת זכויות האדם.
ולסיכום, אם בורות וצביעות בתחום זכויות האדם הייתה דשא, השמאל הישראלי, כאמור מזהבה גלאון ושמאלה, היה בלומפילד.
