לאחרונה פורסם כי חרב הקיצוצים בצה"ל מונף גם על הרבנות הצבאית. 'גזירה' זו יכולה להיות מוצדקת אם היא נעשית לטובת התייעלות, מודרניזציה וכד'. הרמטכ"ל מוביל מדיניות רב-שנתית לקיצוצי תקציב בחלק שאיננו קרבי במישרין, בצד הפחתת תקנים ושינויים בחוזי הקבע וכד'. ויישר חילו! ידיעה מלפני כחודשיים מפרטת: "הצבא מציע קיצוץ רוחבי של 6% בכלל המטות, זאת במסגרת התוכנית הרב-שנתית 'גדעון'. הקיצוץ ישפיע על הצנזורה, הרבנות הצבאית, הפרקליטות, חיל חינוך, המחלקה למדעי ההתנהגות, יחידת הגששים ועוד. בין השאר הביע עמדתו שאין צידוק לפרנס את '
גלי צה"ל' מתקציב משרד הביטחון, ויישר חילו! אכן, הסניגורים טוענים שמדינה הנמצאת במצור ומוקפת אויבים כישראל חייבת לקיים תחנת רדיו פעילה כ'ספאר' לשעת חרום, ואין זה מנידוננו כאן.
בגיזרת הרבנות הצבאית קלטתי שלוש גזירות, והערותיי בצידן; (א) ביטול/צמצום ענף 'תודעה יהודית' ו/או הכפפתו/שילובו בחיל חינוך. (ב) העברת מערך הכשרות בצה"ל לידים אזרחיות ולא עוד מכ"שים במדים (ג) הורדה בדרגה של קבוצה ניכרת מסגל הרבנות הצבאית.
רוח לחימה יהודית בעת יסוד ה'שירות הדתי' בצה"ל בתש"ח, אשר קדם לרבנות הצבאית (אגב, בראשו עמד חותני נתן גרדי ז"ל שהיה ממונה על נושאים אלו עוד ב'הגנה' בימי טרום המדינה. 'הרבנות הצבאית' נוסדה עם מינויו של הרב שלמה גורן ז"ל), לא נכללה בו משימת 'הפחת רוח יהדות' בשורות הלוחמים. ענף זה הוקם (בשם 'ערכי רוח לחימה') ע"י הרבצ"ר הרב ישראל וייס ושודרג מאוד על-ידי מחליפו הרב
אביחי רונצקי.
אני מזדהה מאוד עם משימה זו ברוח 'כהן משוח מלחמה' אשר תפקידו לעודד ולטפח את רוח הלוחמים בעין יהודית. הצלחתה המוכחת של משימה זו הייתה לצנינים בעיני חיל החינוך ה'חילוני'. לחשים רעשניים וטורדניים רבים נלחשו באזני הרמטכ"לים לדורותיהם משדה 'החינוך' אשר נתקנא בהצלחת 'צרתו'. ענף 'תודעה יהודית' מבטא את יציאת הרבנות 'מן הכלים', מן המטבח ומתפקיד 'כלי קודש' כספקי אביזרי דת ועריכת לוויות ל"ע בלבד (שאינני מזלזל בהם כל עיקר), ופריצתה לזירת הלוחמה. הענף משתלב עם מגמת ריבוי הכיפות הסרוגות בתפקידי פיקוד ו'אחרי', והמתנגדים לתפיסה זו המציאו מילת גנאי חדשה: 'הדתה'.
לדידי, מוטב לבטל כליל את ה'תודעה היהודית' בצה"ל ולא למסרה לידי חיל החינוך. עדות לאופיים של 'ערכי היהדות' המפעמים בחיל זה היא כהונתה של 'רבה רפורמית' בתפקיד מרכזי שם.
הפרטת מערכת הכשרות בסוגיא זו אינני מן המביעים 'תדהמה, הלם וזעזוע'. לא אחת הבעתי עמדה במדור זה לטובת הפרטה במכלול שירותי הדת, ובראש וראשונה בתחום הכשרות. הכוונה כמובן שהרבנות הצבאית תהיה ה'רגולטורית'; קובעת התקנים, ממנה ומפטרת, אבל מפקחי הכשרות לא יהיו במדים דווקא. ואדרבה, ב'זכרון רחוק' מימי שירותי הצבאי קשה לי להיזכר במוטיבציה של 'להצליח בתפקיד' בתחום אפרורי זה.
אכן, אינני בטוח כי הפרטת הכשרות במטבחי צה"ל תהיה זולה יותר, ואינני רואה גם את כוח האדם שירוץ למשימה זו, מ"מ - אם משילים מהצבא כיום את הכנת המזון, והטבח הצבאי האגדי הופך להיות יותר ויותר 'שירות הסעדה' חיצוני, אין סיבה שרק הכשרות תשאר ב'מדי ב' או ג'. רוצים מודרניזציה - קיבלתם, ובלבד שתשלמו על כך את המחיר. ו'המחיר' כולל גם מציאת תעסוקה צבאית הולמת למכ"שים ול'צאצאיהם' המנטאליים. והערת שוליים קטנה אך משמעותית בעיניי: אם מחפשים זירה צבאית מתאימה לחלק נכבד מצפי חרדים שיתגייסו, חבל לאבד את אפיק הכשרות הקלאסי התפור על אברכי משי, בעלי משפחות, החייבים בקל"ב (=קרוב לבית). מישהו חשב על זה?
'אל תגעו ברבניי!' גזירת ההורדה בדרגה זוממת לפחת את דרגת כל הדרגים; לדידם של המפחתים די לנו ברב פיקודי בדרגת רב-סרן, למשל, ולא סגן-אלוף, וכן על זו הדרך בקרב ראשי ענפים/אגפים ובכל קשת הקצונה של הרבנות הצבאית. למען האמת אינני מכיר את כל התפקידים ואת עץ-המבנה וקומותיו. אחת ידעתי, הרבנים בצה"ל נחשבים ומוערכים בסביבתם, בקהלם, בשל דרגותיהם. הירארכיה היא לב המערכת הצבאית והדרגה איננה רק מדליה; היא המעמד והסמכות, כמובן בצד תכונות אישיות של מנהיגות וכישורי השראה, פיקוד וכד'. אין לי עמדה ביחס לתפקידים שאינם רבניים, אך 'אל תגעו ברבניי!'
(נכתב במוצ"ש וארא)
