איך אפשר שלא לומר את האמת על כך שהרכיב העונשי הקשה בתיק האדמו"ר הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א, היווה מסה קריטית בשיקוליה המתוחכמים של מערכת האכיפה בתהליך קבלת ההחלטות. ככל שפוקחים את העיניים ועוברים על חומר הראיות, ולו רק על המעט ששחררה הפרקליטות, מתקבל רושם חד-משמעי, שלבסוף ה"ראיה" היחידה והחידה שבתיק היא העונש בלבד.
אי-אפשר שלא לחשוד שקביעת המטרה העונשית הגבוהה באה לשמש כחלופה לראיות. ככל שלא פורסמו הראיות, כך ניתן להסיק שאינן קיימות כאלה מלכתחילה, ולכן בסיכומו של דבר אין ראיות בתיק שאותן תוכל מערכת האכיפה להדליף, וכך להיענות לבקשות חוזרות ונשנות מצד כתבים בכירים בתקשורת, אשר שיוועו להדלפות וחומרים מהתיק הכל כך מפורסם. הרי שכל הבקשות נדחו כליל מצד אנשי הפרקליטות, בטענות כזב כאלו ואחרות כגון רגישות התיק וכדומה.
העונש היווה חיפוי על הכלום הראייתי. מערכת האכיפה זקוקה הייתה להרשעה בכל מחיר, להגן על כבודה, שבשעתו, עדיין לא נשחק עד דק. המערכת ביקשה להגן על עמיתיה שמנעו מהם ואסרו אפילו בירור או עימות עם עובדות. האדמו״ר באופן חד-משמעי אוים שאם לא תיחתם עסקת הטיעון, תועמד הרבנית לדין. זה היה ברור שמשפטים ארוכים מעין אלו עלולים לעיתים להתארך שנים רבות, והרבנית לא תוכל לעמוד בכך. נוסף על מצבה הבריאותי הקשה, ופועלם והקרבתם לכלל עם ישראל, האדמו"ר והרבנית הינם הורים לילדים קטנים. לפיכך, לא נותרה לאדמו״ר שליט"א ברירה אלא לחתום על עסקת טיעון שהובילה לכתב אישום הזוי שאין בינו לבין חומרי החקירה מאומה.
מעסקת הטיעון עולה עובדה מטרידה, לפיה, הפרקליטות העמידה תנאי ברזל כחלק מהעסקה, והוא איסור חמור להתראיין או לשתף עיתונאים במישרין או בעקיפין, מצד עורכי הדין או המשפחה. בנוסף, פעלה הפרקליטות באופן מתוחכם והזוי, על-מנת שחומרי החקירה לא יועברו ולא יוצגו בשום פנים לאדמו״ר, ויותרו בחלקם לעיון, אך ורק לעורכי דינו.
במקביל להליך ההחשכה וההשתקה שיצרו, החלו לייצר דמות דמונית דתית בתקשורת ובקרב דרגים בכירים, באמצעות פרסום מיני סיפורי אלף לילה ולילה הזויים, על-מנת לחתור להענשה כבדה כפי שנכתב לעיל, שהיא לבסוף, היא ולא זולתה, תיצור את הראיה הקריטית כתחליף לחומרי הראיות שאינם. על-ידי כך ייווצר הרושם שאכן התבצעה פה עבירה.
התנהלות דורסנית זו הובילה לגזר דין הזוי וקשה מאוד שגורם לחלק עצום מעם ישראל להרכין ראש ולהתמודד עם גלולה קשה ומזיקה למערכת, אבל הנורא מכל הוא שמאז 1948 לא היה רב בקנה מידה גדול כל כך הנערץ ומקודש אצל רבבות מעם ישראל על תורתו גדולתו הרוחנית וייחוסו הגדול, שעומד בפני מצב בלתי סביר כל כך, בהיותו ערב התחלת טיפולים קשים במחלת הסרטן.
רבבות בעם ישראל שואלים עצמם איך בשונה ממצבים אחרים בהם רק לאחרונה הומתק דינו של חולה משש שנות מאסר שנפסקו לו, לששה חודשי עבודות שירות. שם, על-פי הדיאגנוזה המחלה לא פעילה ורדומה, בעוד שמצב המחלה אצל האדמו״ר מחייבת טיפולים עכשוויים. דבר זה מעורר חלחלה, עד איפה הרחיקה לכת מערכת המשפט בישראל, האם זהו אובדן הצלם האנושי, להיכן פונים מנקודת שפל זאת, האם ישנה עוד אפשרות להידרדר או שאנו בתחתית. מצב זה גורם לתחושה קשה של אפליה וחוסר צדק, ומעוררת בדין תחושות קשות של אפליה גזענית עם כל הרצון להדחקה.
