א. הזוי לפני שבע שנים נחשב אובמה משום מה להבטחה מרעננת. עכשיו הוא סתם נשיא כושל, שהרס כל חלקה טובה בארצות-הברית ובעולם, והפך לברווז צולע, ומשתמש בזדון בסמכויותיו הנשיאותיות, כדי לכפות את גחמותיו על ארצו, על-מנת להשלים את הכרעתה.
הנאום לאומה של אובמה הראה עד כמה מנותק האיש בבית הלבן מהמציאות. כאזרח בעולם החופשי, שרבים מחבריו ומקרוביו אמריקניים - אני חרד: מה עוד יעולל הכישלון המהדהד בשנה, שנותרה לו להזיק.
ב. בול-פגיעה שוב מנופף השמאל בתמונות רבין במדי ס"ס, ומייחסן לימין. השקר הגדול של תלמידי גבלס ממשיך לעבוד, והרי התמונות הוצגו ברשות ובסמכות על-ידי עובד מתועב בשב"כ, שזכה להגנה ולחסינות מלאה על כל תעלוליו.
הסרטון החדש של הקרן לישראל חד"שה מלמד, כי צדקו "אם תרצו" בסרטונם, "השתולים", שהיה בול-פגיעה.
ג. חלבו מסכנים עובדי מגה. לא תמיד אהבתי את יחסם, אך הם משלמים - כמו עובדים רבים - את המחיר על הנהלה גרועה, שהוליכה את החברה אל התפוררותה, תוך שחלבה את לשד החברה.
כרגיל, מולקת הנהלת חברה מצליחה רווחים, אך כשחברה מפסידה מחפשת הנהלתה אשמים. ראשונים, כמובן, העובדים.
חברות אחרות למסחר קמעונאי הוכיחו, שניתן לנהל אחרת עסקים, וגם להרוויח היטב. לעניות דעתי, אם הן ירכשו את מגה, יתבררו מהר מאוד הטעויות הגסות של הנהלת מגה.
ד. מביש ההסדרים המבישים בין הפרקליטות לבין
אהוד אולמרט מצביעים יותר מכל על שאין שוויון בפני החוק בארצנו, ומערכת המשפט נותנת הקלות בלתי-סבירות לשועים ולעשירים, שיכולים לשכור סוללה מנצנצת של עורכי-דין. "הנחת סלב", זה שם הקוד לזוועה.
גם אם יידחו ההסדרים הללו על-ידי בית המשפט העליון - ואני מפקפק בכך - הנזק נעשה והנו בלתי הפיך. האמון הציבורי במערכת האכיפה, בפרקליטות ובבתי-המשפט חטף עוד סנוקרת אדירה.