כן הפרת אמונים, לא הפרת אמונים, כן פוטש, לא פוטש, אלה שאלות אשר לדעתי התשובות אליהן היו ידועות מראש. חבל על הכסף שהושקע בחקירות והאזנות, חבל על הזמן, סה"כ מדובר על אגו והרבה אגו, על סגידה לאגו, על פרנסה שמנה בתפקידים בכירים בצבא, בשמירה על מקורות עיתונאיים הנוגעים בצמרת הצבא, ובחימום הקנה של
יאיר לפיד לקראת יציאתו מהחושך הפוליטי לאור הפוליטי.
ועם כל הכסף שנשרף על חקירת נושאים חסרי סיכוי, הוזנחה לדעתי הנקודה המרכזית, והיא נקודת השימוש במסמך המזויף, והרי על-פי הנחת העבודה מזה מספר שנים, ברור שהמסמך זויף, ברור שהיה בו שימוש, המזייף יעמוד לדין, והשאלה היא מה יהיה על אלה שהשתמשו במסמך.
ומי השתמש (לפחות) ואינו חשוד בזיוף עצמו (על-פי הפירוט בדוח
מבקר המדינה):
- רב אלוף מיל אשכנזי, אשר מסר עותק שלו לאלוף באותה עת, איזנקוט (זמן רב לפני הפרסום) עם בקשה שלא יעשה בו שימוש.
- אלוף איזנקוט שהשאיל את העותק הנ"ל לאל"ם סיבוני (שבוע לפני הפרסום).
- אל"ם סיבוני שיחד עם תמיר פרדו הציגו את המסמך המושאל מאיזנקוט לאבי גוט (שבוע לפני הפרסום).
- אבי גוט שצפה במסמך המושאל מאיזנקוט שבוע לפני פרסומו וקיבל עותק לידיו (מוינר דרך סיבוני) כ-24 שעות לפני הפרסום ומסר אותו למחרת היום בשעות הבוקר לעיתונאים באולפן או מי מהם.
- אל"ם וינר שמסר עותק של המסמך לאל"ם סיבוני (כ-24 שעות לפני הפרסום).
- אל"ם סיבוני אשר מסר לאבי גוט עותק של המסמך כ-24 שעות לפני פרסומו.
אממה, מי אמר שהמשתמשים גם היו מודעים להיות המסמך מזויף? ובכן, היועמ"ש החליט לגבי אלה שהוא דן בהם בהחלטתו שהם לא היו מודעים, ואף אם עצמו עיניהם אין בהם אשמה כי לא חשבו שהמסמך מזויף.
כלל מוסכם עניין עצימת עיניים בכלל ובהקשר של שימוש במסמך מזויף בפרט נדון בבית המשפט העליון בעיקר בעניינו של אזולאי, ובעניינו של יחיעם אוחנה, ושם קבעה השופטת ביניש את הכלל שלדעתי הוא כלל מוסכם האומר כי: "התעלמות מודעת מאפשרות קיומה של נסיבה על-אף החשד שמא היא מתקיימת, והימנעות עובר למעשה מבדיקת המצב לאשורו".
אנו צריכים גם חשד וגם הימנעות מבדיקתו. וכיצד בודקים אם היה חשד? את זאת אני לא יודע, במקרה האמור שאלו ודאי את האנשים "האם היה לכם חשד"? הם אמרו ודאי "לא" וזהו.
אבל רגע, יש לנו עוד שלושה משתמשים אשר הם ודאי חשדו ואפילו לא צריך לשאול אותם,, היו אלה רוני דניאל, אמנון אברמוביץ' ויאיר לפיד, אשר במסגרת תוכנית הטלוויזיה בה נחשף המסמך המזויף אמר אחד מהם "וגם אם זה הפוך על הפוך...." כלומר באולפן הזה היה חשד שהמסמך הזה הוא הפוך על הפוך, היה חשד שהמסמך הזה מפוברק, והאולפן הזה ודאי עצם עיניו, ועשה שימוש המוני במסמך. אז היכן חקירת המשטרה? היכן העמדות לדין על שימוש מודע במסמך מזויף של השלישייה באולפן?
ואם שלושה עיתונאי האולפן העלו חשש שהמסמך הזה מפוברק האם ייתכן בכלל שהרמטכ"ל לא העלה חשש כזה? והאלוף איזנקוט? ואלופי המשנה וינר וסיבוני? ומדוע לא עשה אשכנזי כלום עם המסמך אם לא חשש שהוא מפוברק, ומדוע כולם חיכו אתו עד הרגע האחרון ממש, רגע בו הם סברו אולי "תמות נפשי עם הפלשתים", אם לא חששו שהמסמך מפוברק, הם הרי ידעו מי מסר את המסמך וידעו שיש לו רקע שנוי במחלוקת, אז הם לא חששו?
ומובן כי אין להתעלם מהמניעים האישיים האגואיסטיים של המרבית המכריעה של המשתמשים (כל אחד עם המניעים שלו) לסיכול רמטכלותו של גלנט, וליצירת חיץ בין שר הביטחון באותה עת וראש הממשלה באותה עת, על-מנת לשבור את הברית ביניהם, כך שיש לנו גם חציית הקו האסור (שימוש) וגם מניעים רבי עוצמה וחשיבות אגואיסטית בקרב מרביתם המכריעה של המשתמשים, גם חשש לזיוף ברור ומובהק שקינן בלב המשדרים או מי מהם ובכל זאת המסמך פורט בפני מאות אלפי אנשים, אז היכן כתבי האישום? מה זה פה הנחות סלב?
וכנראה עצימת עיניים היא מחלה יהודית, וכמו שעצמו עיניים בצבא ועצמו עינים באולפן, גם היועץ המשפטי והמשטרה עצמו עיניהם, הוציאו טונה של כסף לריק, על כלום, ולא השקיעו גרוש באפיקים שיש להם סיכוי להניב.
