תא"ל במיל' יוסי קופרווסר כיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן, וברבות הימים שימש גם כמנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים תחת השר משה יעלון. כיום הוא מנהל פרויקט במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
פרופ' מתי שטיינברג מתמחה במחשבה הלאומית הפלשתינית ובסוגיות הפונדמנטליזם האיסלאמי. הוא לימד באוניברסיטה העברית בירושלים, במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת חיפה, וכיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות בחו"ל. בעברו מילא תפקידים בתחום המחקר המודיעיני ושימש כיועץ לראשי שירות הביטחון, וכיום הוא חוקר בתוכנית ע"ש
אמנון ליפקין-שחק במכון הישראלי לדמוקרטיה.
יוסי קופרווסר מפרסם בקביעות מאמרים בנושא הפלשתיני. הוא כותב טוב, ובצורה מרשימה, ומטבע הדברים למאמריו יש משקל ציבורי רב, בעיקר לאור נסיונו בעבר כראש חטיבת המחקר באמ"ן. מי שכיהן בתפקיד הבכיר הזה ודאי אמור להבין חומרים ולהסיק מהם אינפורמציה נכונה.
חד-משמעיים החודש פרסם קופרווסר מאמר המציג את אבו מאזן כמי שאינו מעוניין בשלום וכמי שאינו מעוניין בפתרון של שתי מדינות. קופרסווסר טען במאמרו ("אבו מאזן האמיתי") שהמנהיג הפלשתיני הקשיש משקר לנו כל הזמן, שעה שהוא נותן עידוד ואור ירוק לאינתיפאדת הסכינים ומתנגד לכל אפשרות שיהיה שלום עם הישראלים.
את דבריו ומאמרו ביסס קופרווסר על ציטוטים מנאום שנשא אבו מאזן בבית לחם לכבוד השנה האזרחית החדשה. הציטוטים שהביא קופרסוור מהנאום היו אכן מרשימים וחד-משמעיים, ואי-אפשר היה שלא לקרוא בהם שהמנהיג הפלשתיני אכן מתנגד לתהלכי השלום ולפתרון שתי מדינות ואינו מוכן להכיר במדינת ישראל.
במצב רגיל ייתכן שמאמרו של קופרסוור היה מצטרף בכבוד לסדרת פרסומיו בהם הוא מוקיע בקביעות את המירמה הפלשתינית, אילמלא קם פרופ' מתי שטיינברג ופרסם מאמר בשם "ילקוט הכזבים", שאין דרך אחרת אלא להגדירו ככזה שמעלה צל כבד על כל אמינותו האקדמית ועל יושרו האינטלקטואלי של קופרווסר. והצל אכן כבד מאוד.
הונאה חמורה פרופ' שטיינברג מאשים את קופרסוור כמי שהונה את קוראיו וכיזב להם, כיוון שהביא בפניהם ציטוטים מזויפים, כאלה שלא היו ולא נבראו ולא קיימים כלל בנאומו של אבו מאזן. שטיינברג טוען כי נאומו של אבו מאזן התפרסם בגלוי בכל כלי התקשורת הפלשתינים, וכל עיון בו מעלה שאין בכל הנאום דבר וחצי דבר מכל מה שקופרסוור ציטט ממנו לקוראיו. זאת ויותר: שטיינברג אף מביא את הציטוטים האמיתיים הקיימים בנאומו של אבו מאזן, ובהם יש אישור ברור לכך שאבו מאזן שואף ומוכן לפתרון של שתי מדינות בקווי 67', שהוא רואה במסלול המדיני את הדרך הנכונה להגיע להסכם ושאפילו לא הזכיר בנאומו דרישה להשבת פליטים ערבים לתחום מדינת ישראל. הכל בניגוד לטענתו של קופרווסר ולציטוטים שהביא.
שטיינברג גם מוסיף שמן למדורה ומגלה מהיכן הביא קופרסוור את הציטוטים הללו. מסתבר שעיתונאי פלשתיני (שהוא מנהל של סוכנות ידיעות) כתב מאמר ובו יש לו, לאותו עיתונאי, מסקנות ודעות על מה שמשתמע מנאום אבו מאזן. מסקנות זה לגיטימי. אבל מאוד לא לגיטימי לצטט משפטים שכתב עיתונאי כלשהו בערבית ולפרסם אותם בעברית כאילו שזה ציטוט מדברי אבו מאזן עצמו. כי זה מה שעשה קופרווסר, לפי החשיפה של שטיינברג. במילים פשוטות: שטיינברג מאשים את קופרווסר בהונאה חמורה של הקורא הישראלי שאינו יודע ערבית ולא יכול לקרוא בעצמו את נאומו של אבו מאזן, ולגלות שאין שם את המשפטים שקופרסוור "מצטט" ומביאם כהוכחה לכך שאבו מאזן לא רוצה שלום.
נדירים המקרים בהם מוטחת בפומבי האשמה כזו, שאומרת למעשה שמי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן מכזב ומסלף ציטוטים. דבר אחד הוא מחלוקת אקדמית על מסקנות, מחלוקת שהיא לגיטימית בכל מצב, ודבר אחר הוא פיברוק ציטוטים. אפשר להביא ציטוטים מנאום ולהסתמך עליהם לצורך ארגומנציה, אפילו אם דברים מוצאים מהקשרם או המסקנות נראות אבסורדיות. אבל להביא ציטוטים שלא היו ולא נבראו, ומשפטים שכלל אינם מצויים בנאום שממנו מצטטים, זו הונאה ומרמה ברמה הנמוכה ביותר.
עניין של פרשנות אינני קורא ערבית ואינני יכול לבדוק את העובדות. כך גם חלקים רחבים בציבור הישראלי הנותן תמיד מבטחו באנשי המודיעין שלנו באמונה שהם שולטים לחלוטין בשפה הערבית ומבאים בפנינו בשקיפות ובאמת ובדיוק את מה שכתוב בה. מאמרו של פרופ' שטיינברג מנפץ עכשיו במכת גרזן את הזכוכית הזו. שטיינברג מציג את המלך כעירום ואת אחד מבכירי מערכות המודיעין הצבאי כשקרן וכזייפן מקורות. זה בכלל לא ענין של פרשנות, זה עניין של עובדות. קופרסוור ציטט מנאומו של אבו מאזן ושטיינברג כותב שאין שם דבר ממה שצוטט. שטיינברג מציג למעשה את קופרסוור כרמאי.
אין דרך להחזיר לקופרווסר את אמינותו הציבורית, או את האמון שנתנו בו, אלא אם יוכיח שמאמרו של שטיינבג הוא כולו כזב ויראה כי כל מה שהוא, קופרווסר, ציטט ופרסם אכן מופיע וקיים בנאום המקורי של אבו מאזן. ספק רב בסיכוייו לעשות זאת, כי שטיינברג גם חשף מהיכן בדיוק לקח קופרסוור את המשפטים הללו (ממאמר פרשנות של עיתונאי ערבי). אם אלה הם הדברים, ספק אם אפשר יהיה להתייחס אי-פעם ברצינות לאיזה ממאמריו של קופרווסר או לניתוחיו. מי שמסלף ציטוטים רק כדי לתמוך במסקנותיו, יכול אולי לכתוב ספר המשך לאליס בארץ הפלאות, או סדרה לפו הדב. אבל לא מאמרים בנושאי ביטחון.
וכל זה מעלה עכשיו שאלה חרישית ונוקבת על רמת ואיכות החומר האנושי שמאייש את מחלקות המחקר המודיעיני בצבא. פעם כבר עסקנו בזה, אחרי ששילמנו ב-73 את מחיר הכשלון של אגף המודיעין, אבל אז קבעה ועדת החקירה של אגרנט שזו הייתה סתם קונספציה עיוורת ורשלנות. אח"כ, בפרשת קו 300 גילינו שגם מערכות הביטחון הרגישות ביותר נוהגות לשקר, וברמות כאלה עד שנדרשה חנינה נשיאותית כדי למנוע מראשי ובכירי השב"כ לגמור בכלא. אז עכשיו, כשאנו מגלים שגם מי שהיה ראש מחלקת מחקר באמ"ן מפרסם סילופים ומצטט דברים שלא היו ואינם קיימים, מה בדיוק נגלה בפעם הבאה שהמערכת הזו תיאלץ לעמוד במבחן האמת?
