קראתי אתמול מאמר קצר על השנאה העצמית של היהודים. מחברת המאמר אבחנה את מחלת השנאה בעם הקדמון מאז שידע את עצמו,אך לא התעמקה בשורשי המחלה; מהו מקור השינאה העצמית? מדוע קיימת המחלה הזו כמאפיין יהודי לכל דבר ועיקר. לצערי, המחברת הסתפקה בדיאגנוזה אך לא העמיקה אל צופן המחלה.
קיימת, מאידך-גיסא, עוד תופעה השייכת אף היא לענף השנאה אך עדיין לא החלטתי אם יש לה קשר לתופעה של השנאה העצמית, ובניסוח ישיר היא: מדוע היהודים שנואים? למה היהודי שנוא? למה העולם אוהב לשנוא אותנו? מה הסיבה?
קיימת לעניות דעתי תמימות דעים לגבי הסיבה: היהודים שונים ובדרך כלל שונים לטובה; הם יותר עשירים, יותר פיקחים יותר מוצלחים, יותר "ממזרים", וזה יוצר קינאה שמתפתחת עד לכדי פחד; לא פחד מהאדם שאני מקנא בו, אלא פחד עצמי שאיני יכול להגיע להשגיות האדם שעומד מולי. זו תחושה תקנית של איום ואנחנו איימנו על הגויים, לכן ובכל דור ודור הגויים ביקשו להתמודד עם האיום הזה בלמגר את מקורו - את היהודי.
היהודי הוא מושא לשנאה, אוהבים לשנוא אותו כי זה מדחיק את ההתמודדות עם ההשגיות העצמית. מקובל בדרך-כלל לשנוא את הרע, לכן הישות המאיימת הזו הופכת בין רגע מאיום שהנפש מנסה להדחיק אותו ולהתכחש לקיומו, לאוביקט של ישות רעה שכבר משחקת את תפקיד "הרע" והאיום שלה שונה מהאיום המקורי, על-כן אין עוד צורך לעסוק בשאלת ההשגיות העצמית; זה מוריד משא כבד מעל הנפש ומקנה לה תחושת הקלה.
עמוקה ומושרשת התבונה הזאת נוסחה בלשון הקודש כהלכה: עשיו שונא את יעקב; זה פסק ההלכה. ובכל זאת אין דין שנאת עשיו כדין שנאת מוחמד. אם תרצו זה המשפט שאני הולך לשוטט להלן במרחבי נפתוליו.
מקור שינאת האיסלאם ליהדות הוא ללא כל ספק בקוראן. הערבית היא שפת האם שלי, גדלתי בחלב עד גיל 19, ומידי פעם יצא לי לעיין בקטעים אחדים מהקוראן. אין לכם מושג כמה הוזכרה היהדות בקוראן. מעניין לחקור את התכונה הזאת, כלומר מהו מקור מרכזיות היהדות בקוראן, ולמה כל כך התעניינו בעם היהודי. מחקר כזה לעניות דעתי יסלול את הדרך לעמוד על מקור שינאת היהדות התהומית, העמוקה והמושרשת עד מאוד בקוראן. אציע להלן סריקה תמציתית לשורש השינאה הזו כפי שצויינה בקוראן:
במספר פסוקים בקוראן מתועדת תכונת ההונאה המולדת אצל היהודים. היהודים מתוארים כמפרי אימון פתלוגים, כורתי בריתות על-מנת להפירם, ואלה שמוליכים שולל ובכוונה תחילה את עמיתם. תכונת הבוגדנות של היהודים מככבת ב-(סירת השולחן, 13).
עיוות האמת; המדובר באמת שמקורה בשמיים העליונים מאת השם יתברך. במספר מקומות בקוראן מתועדת התכונה היהודית המתועבת הזו. דוגמה מאפיינת לזאת ניתן לקרוא מתוך פסוק שלם ב-(סירת הפרה, 79) שמתואר בו היהודי, פשוטו כמשמעו, כאיש אשר כותב בכתב ידו דברים בטלים (זולים במקור) וטוען כי מקור דבריו הוא האלוהים שבשמיים ממעל, זאת כאשר כוונתו למכור את מרכולתו הזולה לאנשים כאילו נוצרה על-ידי אלוהים.
עובדה מוגמרת היהודים מתוארים בקוראן כרוצחים סדרתיים לנביאי האלוהים, ואף נרשמו שלושה נסיונות יהודיים לרצוח את מוחמד בכבודו ובעצמו. גם על-זאת קיים תיעוד במספר פרקים בקוראן - לא אלאה אתכם בנון-צדיק שלהם.
ובכן כל מי שקורא לעבודת השם יתברך הוא מבחינת "המועמד" אשר ראוי להרצח על-ידי היהודים; עובדה מוגמרת זו מתועדת ב-(סירת אל-עמראן, 21).
פשוט איש חסר נימוס; כזה מתואר היהודי - אחד שיורק בצלחת שאוכל ממנה, כאשר המדובר לא פחות ולא יותר בצלחתו של האלוהים. ושוב במספר מקומות מתועד חוסר הנימוס המשווע של היהודים, והפסוק להלן ייטיב להדגיש ולהדגים את זאת: "אמרו למשה: אנו לא הולכים להכנס ארצה כל עוד והאויב בתוכה; לך אתה והאלוהים שלך להלחם בהם ואנו נמתין לכם כאן", זהו תרגום חופשי של פסוק מקורי בקוראן (סירת השולחן, 24).
פחדנים, מוגי לב... שני הפסוקים להלן יספרו את זאת: "לעולם לא ילחמו אלא מתוך כפריהם המבוצרים ומאחורי חומות-קיר" (סירת אל-חשר, 14). "... והם הם האנשים היותר להוטים לשמור על חייהם" (הפרה, 96).
שטן ושדים ועם זאת לב דרקון יש ליהודים, לב קשוח מאבן: "לבבותם התקשחו והפכו לאבן" (הפרה, 74). הם, היהודים, בעלי האיבה והשינאה התהומית למוסלמים, כך מעיד הקוראן: "היהודים הם העויינים ביותר כנגד כל מאמין" (השולחן, 82).
היהודים הם חסידי הקסם באשר הוא, הם הנעזרים בשטן ובשדים. וגם לזה יש תיעוד רשמי, האמינו לי.
היהודים, לדידי הקוראן, הם אנשים שמסלפים מטבעם את האמת ומקדמים שמועות כוזבות, ולאנשים שכמותם עונה הקוראן: "הם שאמרו כי הכניסה לגן-עדן שמורה אך ליהודי ולנוצרי, ואין זו כי-אם תיקוות שווא, אחרת - הציגו נא את ההוכחה אם דוברי אמת אתם" (פרה, 111).
"היהודים והנוצרים אמרו כי בני-אלוהים הם, העם האהוב והנבחר... אמור להם כי האל נושא עוון הוא - עוונכם אתם, יען בני-אדם בשר ודם אתם" (השולחן, 18).
אש מלחמה הפסוק להלן מעניין ביותר והוא בא לתעד את תכונת הסילוף שדבקה לדידי הקוראן ביהודים: "אמרו לנו - אנו היהודים אשר הרגנו את המשיח שליח אלוהים ישוע בן מרים; הם אמרו כי הרגנו וצלבנו - רק כי נדמה להם..." (סירת הנשים, 156,157) [צריך עיון].
הקוראן מעיד נאמנה כי היהודים להוטים מטבעם ללבות מלחמות ולהפיץ את השחיתות על פני האדמה. כך פשוטו כמשמעו בפסוק הבא:
"בכל פעם שהציתו (היהודים) אש מלחמה - בא האלוהים לכבותה, זוהי איפא בקשתם - כי השחיתות תתפשט על-פני האדמה" (סירת השולחן, 24).
על כל חטאי היהודים הבטיח האלוהים עונש, ובמנוע החיפוש של הקוראן ניתן לראות תוצאות אינספור לעונש המובטח. דוגמאות בודדות: "אמור זאת איפא אליהם (ליהודים): היש לבשר ודם סליחה וכפרה - לכאלה שאלוהים קיללם, שפך את חמתו עליהם, הפך אותם לקופים ולחזירים ועשה אותם לעבדי-מפלצות, הם כי מרומי הרשע מושבם, הם המתעתעים בכל דרך ישרה" (פרה, 65).
"ארורים הכופרים בני ישראל וקללתם תבוא עליהם מפיו של דוד (המלך) אשר קולו מיאנו לשמוע, ומפי ישוע בן מרים- אשר הותקף הוא על-ידם" (השולחן, 78).
אלוהים ציווה כל אוסף האימרות והפסוקים שאספתי לעיל נועדו להשיג מסקנה אחת בלבד בה אסיים את המאמר: לא בהסתה מדובר אלא באמונה. הבדיחה היא שגם במסקנה הזאת אינני מחדש מאומה, כולנו יודעים את זאת, כולנו מכירים את הדת המוסלמית כולל הפוליטיקאים שלנו, שלמרבה האירוניה מדקלמים שוב ושוב את הדיסק השבור ודורשים בכל הרצינות מהשכנים הערבים להפסיק כבר עם ההסתה, להפסיק עם חינוך ילדיהם לשינאת היהודים, להוציא את מלוא החומר המסית מתוכנית הלימודים שלהם.
אבל, וכמנהגי בקודש אוסיף גם כאן "אבל" גדול, אבל מה עם האמונה הבסיסית ביותר שלהם? מה עם מצוות שינאת היהודים ולא משנה באיזה דור מדובר, המצווה הזו קיימת בכל דור ודור, אחד המפרשים הידועים עמד על המצווה הזאת וביאר כי נוסח הקוראן לא משאיר מקום לספק: יש לשנוא את היהודי באשר הוא יהודי, בכל מקום ובכל זמן, כי התכונות המאוסות של היהודי אשר עמד עליהן הקוראן - תכונות מולדות המה שאינן משתנות, ואלוהים ציווה בקוראן שלו כי מצווה עלינו לשנוא את היהודי מדור דור.
שוב, גם המצווה הבלתי פוסקת זו מוכרת לנו באיסלאם ואנו מודעים לקיומה, אך כל הסימנים מראים כי אנו מתכחשים למראה עינינו ולתבונת שיכלנו ולכל הידוע לנו. כל כך אנו נחרדים מהחינוך האנטי-יהודי אשר שכנינו הפלשתינים מקנים לילדיהם, כך שאנו דורשים בכל תוקף להפסיק מיד את ההסתה הפרועה הזאת כתנאי בל יעבור אם ברצונם לשבת איתנו סביב שולחן המשא-ומתן. הבדיחה היא כי השכנים מהנהנים לנו בראשם כאות הבנה לדרישתנו, אך כעבור זמן קצר אנו מופתעים מחדש כי שכנינו חזרו לסורם ולהסתה הפרועה! הם מסיתים שוב את עמם ואת ילדיהם באמצעי התקשורת בחומרי-תעמולה אנטי ישראלים מובהקים, ואף מזינים את ספרי הלימודים שלהם בסם הזה, ושומו שמיים! הם מפיקים סדרות טלוויזיה וסרטים אנטישמים! הכיצד תיתכן שנאה תהומית כזו! איך יכולה להווצר אטימות כזו?! - אנו נדהמים ומתחלחלים עמוקות מהשאלות הבלתי אפשריות אלה, ומי יודע - אולי גם מתמוגגים מהם.
מצווה דתית הבדיחה היא שוב, וכאמור, כולנו רבותי יודעים את התשובה לשאלותנו אבל ממאנים לראות אותה, מסיטים משום מה את עינינו מהתשובה ובעברית צחה: מתכחשים למציאות, ופשוט צריך מישהו שיקרא בקול רם שכולם ישמעו כי המלך הוא ערום! כי אין המדובר באטימות ולא בהסתה ולא בחומרי תעמולה ואפילו לא באנטישמיות - המדובר באמונה; במצווה דתית מפורשת.
הזדמן לכם פעם לשמוע על הספר "בגדי הקיצר החדשים" של הסופר הדני הנס אנדרסון? ובכן המאמר לעיל הוא תמצית הספר הזה, ואני מנסה באמצעותו לקרוא לכל מי שעדיין עיניו בראשו שנפסיק לעשות מעצמנו בדיחה מהלכת ונסתכל כבר למציאות בעיניים.
הם שונאים אותנו לא כי אנו שונאים את עצמנו, ולא כי הם מקנאים בנו, ולא כי היהודי מושא הוא לשנאה, ולא כי כבשנו את ארצם, הם שונאים אותנו כי מוחמד ציווה עליהם על-גב הקוראן לשנוא אותנו, ודבריו הברורים מתועדים הם ולא משאירים מקום לספק.
מי שלא שונא אותנו הוא מי שמתעלם במודע ממצוות השנאה בקוראן ובד בבד מבקש להשאר מנוי על הדת המוסלמית. אני היכרתי מוסלמים כאלה שכנותם העצמית עמדה בראש מעיינם וגברה על מצוות השנאה. היכרתי הרבה כאלה בחלב, חייתי איתם, למדתי איתם ושיחקתי איתם, הם היו ידידיי ואחיי, וכן בחלקם היו גם מוסלמים אדוקים וגאים; אותם אנחנו צריכים לחפש ואיתם רק איתם ניתן לסגור עסקים.