שני נערים רוכבים על קטנוע הם עומדים בצומת וממתינים לירוק, לא ברור אם הגיע ירוק אם לאו, האחד מאיץ קצת לפני חברו בצומת, הוא נפגע מרכב ונהרג כמעט במקום. בתום שבועיים של חקירה, התיק נסגר. לאחר 10 שנים, הרבה מעבר למועד המאפשר הגשת ערר על ההחלטה לסגור את התיק, ולאחר תחקיר בטלוויזיה של
אילה חסון (אז בערוץ הראשון), מבקשת המשפחה לפתוח את התיק מחדש, מתבצעת חקירה חוזרת המצליחה לעורר ספק כמעט בכל עדות התומכת באפשרות שהנהגת היא זו האחראית לתאונה, ודאי שעורכי דין מפולפלים, יצליחו לעורר ספק גדול יותר בחקירותיהם הנגדיות של העדים, והמסקנה היא שבחשד לעבירת ההריגה היחידי שעדין אין בו התיישנות, אין כל מקום להגשת כתב אישום.
נשמע הגיוני. לאחר 10 שנים, העדים הם כבר לא עדים, מה שזכרו שכחו, ומה ששכחו, הם ודאי למדו איש מרעהו ומתחקירי הטלוויזיה (אפילו אם ישרים הם כמו סרגל), בטענות שאינן נתמכות בעדויות הוטל ספק, ולכן ההחלטה לטעמי היא לא רק אפשרית אלא אף סבירה.
תמיהות מה שלגמרי לא סביר הוא העובדה שהנושאים שנבדקו כעת בבדיקה החוזרת, מעלים תמיהה ענקית בנוגע לתפקודם של גופי החקירה והמשפטנים מטעם המדינה מלכתחילה לפני 10 שנים, ואף אם לא נפתח התיק נגד הנהגת, הרי שמחובתנו לפתוח תיק ענק, ובו לבחון בפרטים את פועלם של החוקרים והפרקליטים בפרשה, על-מנת להפיק לקחים אישיים בנוגע לרמת המקצועית שלהם וכשירותם למילוי תפקידם, ובעיקר החלטות מערכתיות על-מנת שלא יקרו לנו מקרים נוספים בהם 10 שנים לאחר סגירת תיק נגלה כי החקירה מלכתחילה הייתה אולי רצופת פגמים.
מהירות הרכב הנהגת העידה על "מהירות סבירה", היו עדויות על מהירות גבוהה. עוצמת הפגיעה, והערכת הבוחן המשטרתי (מתוך הנחה לבלימת חרום, על-אף שלא נתגלו סימני בלימה על הכביש) הייתה למהירות של 82 קמ"ש לפחות (12 קמ"ש לפחות מעל למותר), אך לא נעשתה בדיקה אם הרכב משאיר סימני בלמה אם לאו, אף בעצירת חרום.
בדיעבד, 10 שנים לאחר אותה קביעה של בוחן משטרתי לגבי המהירות, באים מומחים משטרתיים אחרים אשר מראים כי ניתן להניח הנחות אחרות, ואז להגיע לתוצאות אחרות, וכתוצאה מכך נוצר ספק בנוגע למהירות הרכב, וכאשר יש ספק, אין ספק, עם ספק קשה באמת ללכת לבית המשפט.
אבל נשאלת השאלה מה קרה לפני 10 שנים? כיצד, בהעדר אותם ניתוחים בדיעבד, הוחלט לסגור את התיק, והרי כל מה שהיה ידוע אז זו מהירות של לפחות 82 קמ"ש, ודי במהירות זו על-מנת לבסס לכאורה אשמה פלילית, אפילו אם הרכב נסע באור ירוק, והקטנוע עבר באדום. ומכאן שעלינו לברר מי האחראי לקבלת החלטה על סגירת תיק במצב כזה, מה היו מניעיו, ואיך אנו מונעים ממנו ומאחרים לקבל כאלו החלטות בעתיד.
אפשרות של שכרות לאחר התאונה הנהגת פונתה לבית החולים איכילוב במצב גופני קל, בבדיקת אלכוהול נתגלה בדמה ריכוז גבוה של 142.2 מ"ג (ל-100 מ"ל דם), שהינו ריכוז המעיד ככלל על שכרות (קצת פחות מפי 3 מהסף המוגדר בחוק).
השוטרים בזירה לא ביצעו לנהגת בדיקת אלכוהול (אז לא הייתה חובה לבדוק אלא אם מתעורר חשד לשכרות, וכיום מתבצעת בדיקת שכרות בתאונה קטלנית אף ללא חשד לשכרות)
בית החולים לא מסר את תוצאות הבדיקה למשטרה, לטעמו עקב סודיות רפואית, והיום לבדיקה שביצע בית החולים אין תוקף כי היא לא בוצעה על-פי תקנות התעבורה.
אך הכיצד לא הועברו הנתונים האלה למשטרה? חוק זכויות החולה מחריג מחובת הסודיות הרפואית מצב בו "חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על-פי דין למסור את המידע הרפואי"; והרי אין כל ספק כי ידיעה פוזיטיבית על שכרות של נהג במקרה של תאונה קטלנית, מחייבת על-פי דין דיווח למשטרה, והעלמת מידע כזה מהמשטרה משבשת לחלוטין את החקירה.
עם כל הספקות שעולים כעת בהעדר אשמתה של הנהגת, אך לו בית החולים היה מדווח למשטרה בזמן אמת על תוצאות בדיקתו, כפי שלדעתי הוא היה חייב לעשות, סביר שהמשטרה הייתה יוזמת בדיקה על-פי התקנות והיינו יודעים כבר אז, אם הייתה שכרות אם לאו.
מי נסע באדום לו המכונית והקטנוע היו מצולמים עם תמונות הרמזורים, הייתה מלאכתנו קלה, אבל אז ודאי גם היום קשה מאוד להגיע למסקנות ברורות בנוגע לצבעי הרמזורים, והחששות ללחצים מסוגים שונים על עדים אף מערערות את מעט הבסיס שהיה לעדויות בנושא זה, ככל שהיה כזה בסיס. מה שבטוח הוא שהעדות המרכזית לכך שהקטנוע עבר באדום והרכב בירוק התערערה, מה משמיט עוד יותר את הקרקע מסגירת התיק אז.
שאלות מי היה החוקר שהחליט לפני 10 שנים, להתעלם מהערכת המהירות של 82 קמ"ש? מי היה הפרקליט שהחליט על כך? מה היו שיקוליהם? כיצד לא יזמו בדיקת עצירת חרום לרכב? מי אמור היה לבקר את החלטתם? האם המשטרה מדווחת לבתי החולים כאשר נפגעי תאונה הם נהגים, והאם אכן חלה סודיות רפואית על מסירת נתוני שכרות שלהם למשטרה? אם לא, האם חודדו נהלים ובתי החולים לא יכולים יותר להסתתר תחת התירוץ של סודיות רפואית במקרה שהם מגלים נהג שיכור אשר היה חלק מתאונה קטלנית? האם כל הקצוות הרפויים האלה לא מצביעים על אפשרות של יד מכוונת? והרי כל הספקות לגבי אשמתה של הנהגת הם גם ספקות לגבי אי-אשמתה, וכיצד יש כל כך הרבה ספקות, בגופים שונים – אשר תוצאתם התנקזה לכיוון חד חלק ומהיר של העדר אשמה, האם ייתכן שזה אקראי?, ודאי ייתכן אך האם סביר שזה אקראי? לא זה לא סביר, ולשם כך צריך לבדוק, לחקור ולהסיק מסקנות, ולו על-מנת שקרבנו של גל בק ז"ל לא יהיה לשווא.