לי כל גל

בשלהי 2014 פורסמה, בקול ענות גבורה, הצעה שהוכנה על-ידי השופט בדימוס משה גל, לשעבר מנהל בתי המשפט. ההצעה דיברה על שינוי מהפכני בסדר הדין האזרחי והפיכתו לאחיד, מובן ופשוט בכל התיקים, במיוחד כדי להתמודד עם בעיית הסחבת. הרעיון הבסיסי היה לקצר את ההליכים (למשל: לקיים לא יותר משני קדמי משפט), להגביל את היקף כתבי הטענות (למשל: כתב תביעה בבית המשפט המחוזי לא יעלה על חמישה עמודים), ולהיפטר מהליכים כגון גילוי מסמכים, שאלונים, תצהירי עדות ראשית וכו'. רעיון נוסף היה שהצדדים ינהלו הליכים לפני הגשת התביעה, והתביעה תגיע מוכנה להכרעה לבית המשפט. ההצעה נתקלה בביקורת נוקבת. לדעתי היא יכולה להיות טובה לכל היותר כאשר מדובר בתיקים פשוטים, אולם החלתה בתיקים מורכבים (כמו תיקי רשלנות רפואית), תביא לאי-בירור אמיתי של התביעה, להטלת עומס כספי כבד על מתדיינים ועל נפגעי נזקי גוף קשים, ואף להארכת הדיונים והגברת העומס. לא בטוח שהביקורת הופנמה על-ידי אדריכלי ההצעה, כיוון שבהצעתם המשופרת, שפורסמה לאחרונה להערות, שוב עולה בבירור שהיא לא מתאימה לתביעות מורכבות של רשלנות רפואית, קניין רוחני (זכויות יוצרים) ותביעות כלכליות. ואם לא די בכך, ההצעה - אם תתקבל - תגרום רק לתקלה גדולה יותר. ניתן היה לצפות, כי המציעים יירדו מן העץ הגבוה עליו טיפסו ויקבעו סדרי דין מיוחדים לתביעות מורכבות. אולם, כאשר ההצעה הבסיסי לוקה בחוסר תוחלת ולא ניתן לקבץ את כל ההליכים ל-180 תקנות, מנסים כעת אדריכליה להוסיף תקנה אחת בלבד לענייני תיקים מורכבים, שתגרור את כל המערכת לכאוס מוחלט. לפי התקנה החדשה המוצעת, אם מדובר בתביעה שעניינה רשלנות רפואית, קניין רוחני, או עניין כלכלי מורכב, רשאי התובע, בד-בבד עם הגשת כתב התביעה, לפנות לנשיא בית המשפט כדי שהוא יקבע שמדובר בתביעה מורכבת. אם אכן יקבע הנשיא שזו תביעה מורכבת, הוא יקבע גם "הסדרים מיוחדים לגבי ההיקף של כתבי הטענות, המועדים לניהול התיק והמסמכים הנדרשים להגשה לקראת קדם המשפט". תקנה זו רק תעצים את האנדרלמוסיה: א. מי שמוסמך לפנות הוא התובע בלבד. הצעה זו מתעלמת מכך שלא ניתן לברר את העניין - מעצם טיבו וטבעו - בסדר דין מזורז, דבר שהוא מעניינו של בית המשפט וגם של הנתבע. למה הם לא יכולים ליזום את הפנייה? ב. הפנייה תיעשה רק עם הגשת התביעה, כלומר: לאחר שכבר נוהלו ההליכים המקדמיים מחוץ לבית המשפט, שאינם מתאימים כלל לתביעות המורכבות, ולאחר שהתובע נאלץ כבר להגיש את כל חוות הדעת בעלות של עשרות ואף מאות אלפי שקלים שאין ביכולתו לשלם ושיתבררו - לאחר בירור העובדות - שהן אף לא רלוונטיות (כשההוצאה המוקדמת אף תכשיל כל אפשרות של פשרה). ג. בית המשפט יצטרך לקבוע "הסדרים מיוחדים" לדיון בתביעה. הסדרים אלה יביאו למצב שבו כל תיק יתנהל לפי סדרי דין אחרים, תוך אפליה בין צדדים בתיקים שונים דומים, בפני שופטים שונים ובבתי משפט שונים ובהתעלם מכך שסדרי דין אמורים לקבוע לצדדים את דרך ההתנהלות. דבר זה אף יכול לגרום לכך שתובעים יבקשו לבחור בתי משפט "נוחים" יותר מבחינת סדרי הדין. ואם הכוונה היא שכל נשיא בית משפט יקבע הסדרים סטנדרטיים, אז למה לא לפרסם את ההסדרים באופן מאורגן לכולם? טוב יעשו אדריכלי ההצעה אם ימצאו לעצמם סולם לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו.