שידור התחקיר של
אמנון לוי על המציאות בבתי החולים הציבוריים בישראל, ששודר בערוץ 10 ביום 31 בינואר 2016, לא היה מאוזן. מצד אחד השידור שיקף את הבעייתיות ואת הצפיפות בחדרי המיון, במחלקות הפנימיות ובמחלקות היולדות, שכתוצאה מכך החולים במחלקות אלו לא זוכים לטיפול המירבי המגיע להם, ובמקרים מסוימים החולים נפטרים. מצד שני, אם התחקיר היה יסודי יותר, ומתחיל בשעה 06:00 בבוקר, וכולל מספר גדול יותר של מחלקות פנימיות, כירורגיות, קרדיולוגיות, ניתוחי חזה וכיו"ב, ציבור הצופים היה נחשף לשירות רפואי מהמעלה הראשונה, כאשר במקרים רבים מנהלי המחלקה מגיעים ב-06:00 בבוקר, בודקים את מצב הניקיון בשירותים, במטבחים, במסדרונות וכו'.
ברצוני להעיד על מה שעבר עלי לפני למעלה מארבע שנים, כאשר ממצא CT בטן גילה שאני לוקה בסרטן הלבלב. כאשר הרופאה הגסטרואנטרולוגית בקופת חולים לאומית ראתה את הממצא, היא מיד התקשרה עם בית החולים שיבא, ומיד נקבע לי ביקור במרפאה של כירורגית ב', וכבר נקבע תור לניתוח תוך כמה ימים. בבוקר יום הניתוח הובלתי לחדר ניתוח, ושני המנתחים – פרופסור צ'רניאק ז"ל וד"ר בר זכאי שוחחו איתי במשך רבע שעה על כל מיני נושאים שעומדים ברומו של עולם, ורק לאחר מכן הלכו להתכונן לניתוח. לאחר הניתוח מצאתי את עצמי מחובר לחצי תריסר צינורות, ועם כל הצנרת הזאת רחצו אותי כל יום.
בתקופת האישפוז נערכו ביקורי רופאים כל כמה שעות, החל משעה 07.00 בבוקר עד שעת לילה מאוחרת. לילה אחד העירו אותי משנתי והאכילו אותי בג'לי ובריבה. לילה אחר העירו אותי משנתי והישקו אותי בתמיסת מגנזיום - ללמדכם שההשגחה על החולים הייתה בכל שעות היממה, ועל כך נתונה תודתי לכול הצוות הרפואי, לצוות הסיעודי, לצוות כוחות העזר ולצוות המשרד המחלקתי.
המסקנה היא שאסור לעשות הכללות, וכשמשדרים שידור לכל המדינה, חייבים לדאוג שהשידור יהיה מאוזן.