מסיבות פוליטיות ציניות, מסע הרצח הנמשך ארבעה חודשים משמש נושא לוויכוח האם זו אינתיפאדה שלישית, אינתיפאדת היחידים, טרור ספורדי או כל מיני הגדרות וביטויים אחרים. בינתיים, כולל ברגע כתיבת שורות אלה, יהודים נפצעים קשה, נהרגים, והטרור לא פוסק. כל הבטחותיה של ממשלת ישראל שהיא תגדע את הטרור, הבטחות שווא הן.
כל הדרגים המקצועיים במערכות הביטחון השונות טוענים מזה תקופה ארוכה, שאין המדובר בטרור ההולך ונעלם. ההפך הוא הנכון: כולם טוענים כי המסע המטורף הזה רחוק מלהסתיים. היחידים שאינם מוכנים לקבל את הערכות הדרג המקצועי הם הפוליטיקאים המופקדים על הביטחון. לזאת יש להוסיף את העובדה שלממשלת ישראל אין כל תוכנית ממשית, מסודרת וסדורה, המשלבת בין המהלכים הצבאיים לבין מהלכים מדיניים הכרחיים כדי לשים קץ לרצח המטורף.
מה אומרים המומחים? ממשלת ישראל מסרבת לנהל משא-ומתן עם אבו מאזן, למרות שהדרגים המקצועיים טוענים שאבו מאזן הוא הכתובת, וכל אלטרנטיבה אחרת גרועה שבעתיים. ראוי להם לחברי ממשלת ישראל, לשמוע או לקרוא את הערכותיהם של מומחים בתחום הביטחון הלאומי. מי שמביט אל המציאות דרך משקפיים פוליטיים בלבד, פוגע אנושות בביטחון אזרחי ישראל. ממשלת ישראל מסרבת לקבל את העובדה שמסע הרצח הנוכחי הוא אינתיפאדה לכל דבר ועניין, גם אם השחקנים הם אחרים. הצעירים מובילים את האינתיפאדה הזו, צעירים מנותקים, חסרי כל תקווה לעתידם, הבזים להנהגה הפלשתינית הוותיקה.
כך ב"עדכן אסטרטגי" של המכון למחקרי ביטחון לאומי: "הפרופיל המסתמן של הסכינאים הפלשתינים הצעירים ממזרח-ירושלים מצביע על כך שבתופעה זו מעורבת בעיקר אוכלוסייה צעירה, המנותקת ברובה ממעגלי החינוך והתעסוקה, לרוב בטלה ממעש וניזונה מהרשתות החברתיות כמקור מידע עיקרי. צעירים אלה חווים תסכול מתמשך בגין היעדר אופק של ממש לעתידם האישי, וכן ייאוש גובר ברמה הלאומית, בשל היות ההנהגה פלשתינית כושלת וחסרת יכולת להתוות להם עתיד חיובי. אם בעבר יכלו מנגנוני הריסון וההכלה המסורתיים של החברה הפלשתינית במזרח-ירושלים לבלום את פוטנציאל האלימות או לתעל אותו לאפיקים אלימים פחות, הרי התמורות שעוברת החברה הפלשתינית במזרח-ירושלים ובגדה המערבית החלישו אותם מאוד. הסמכות ההורית נשחקה; מערכות החינוך אינן מתפקדות, קיים מחסור בכיתות לימוד (מה גם שמרבית הצעירים הנוטלים חלק בהפרות הסדר אינם פוקדים את מערכות החינוך), ניכר חוסר שליטה בתוכני הלימודים; מוסד 'זקני העדה' (השייח'ים) ומוסד המוח'תארים איבדו ממעמדם והשפעתם. למעשה, מדובר בציבור ללא הנהגה".
מי שהזניח במזיד ובמתכוון את האוכלוסייה במזרח ירושלים חייב לשאת באחריות למצב הנוכחי. מי שסבר שההנהגה הוותיקה תוכל לעמוד כחיץ בין הצעירים המיואשים לבין כוחות צה"ל, טעה טעות איומה. מי שסבור שמזרח ירושלים היא חלק מבירת ישראל הנצחית ובו בזמן ניתן להזניח את האוכלוסייה הערבית בה מבלי שיקרה דבר, קיבל עתה את התזכורת בדמות הפיגועים הנוראיים המתרחשים אל מול עינינו.
הדברים שנכתבו באותו מסמך שהוזכר לעיל הם יותר מרלוונטיים לטיפשות ולחוסר ההבנה של ממשלת ישראל על המתרחש בעיר הבירה ובגדה, על-אף העובדה שיש שר לענייני ירושלים, רחמנא לצלן: "הצעירים מבקשים לפרוק את זעמם ותסכולם בהפרות הסדר, בסכינאות ובגילויי אלימות אחרים. ההד שזכו לו הפיגועים הועצם עקב תחושת ההיסטריה ששידר הציבור הישראלי (עד לשלב ההסתגלות שהתפתח בחלוף מספר שבועות מתחילת ההסלמה), בסיוע התקשורת וההסתה ברשתות החברתיות. תהודה זו עוררה בקרב הצעירים את תחושת ההישג. הנה הם, באמצעות הסכין בלבד, הצליחו לחולל שינוי שאותו לא הצליחו לחולל המבוגרים וההנהגה הפלשתינית — באמצעות אסטרטגיית הבינאום של הסוגיה הפלשתינית מחד-גיסא, או ההתנגדות העממית מאידך-גיסא, ולא חמאס — באמצעות אסטרטגיית המאבק המזוין". הווה אומר, שהיעדרו של כל תהליך מדיני, כל יוזמה של ישראל כדי לנסות ולהזיז ולו משהו מן הסטטוס-קוו הקיים, כל אלה הביאו לגל הטרור הנוכחי שאת סופו אין רואים באופק. ההפך הוא הנכון.
ממשלת ישראל מאמינה שבאמצעות עוד ועוד בנייה ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים, עוד ועוד הפעלת כוח צבאי הולך ומתגבר, היא תוכל לאינתיפאדה הנוכחית. מעמדה הבינלאומי של ישראל מוכר לכל אחד. אין ודאות ששרי ממשלת ישראל וראשה מבינים את המשמעויות של הבידוד הבינלאומי המזהיר. פנאטים חסרי מנוח דוחפים את ממשלת ישראל לכיוונים מסוכנים מאוד, כולל התעלמות מן הנעשה בזירה הבינלאומית. הבעיה היא שאזרחי ישראל חשופים מזה ארבעה חודשים למסע רצח ולממשלת ישראל אין כל פתרון זולת משחקים מטופשים בסמנטיקה והגדרות כאלה ואחרות. עצוב מאוד.
