נתניהו איבד את הביטחון

נוכח המצב הביטחוני המדרדר בתחומי מדינת ישראל בעקבות התעצמותה של "אינתיפאדת הסכינים" הפלשתינית ושורת המחדלים של הממשלה בטיפול באיומים מכיוונה של רצועת עזה, ניתן לקבוע בוודאות כי ראש הממשלה נתניהו איבד את זה. הוא איננו יכול להיחשב יותר כ"מר ביטחון". הבלון הזה התפוצץ. נתניהו הוכיח כי הוא חלש מול החמאס ברצועת עזה ורופס בכל הקשור לטיפול במצב הביטחוני בירושלים ובגדה. בקצב שבו הטרור מתגבר ניתן כבר להתחיל להעריך את מועד הקמת ועדת החקירה שתחקור את מחדליה של ממשלת נתניהו והעומד בראשה בכל הקשור למלחמה בטרור. אין ספק, שאחת המסקנות תהיה שנתניהו היה עסוק בהישרדות הפוליטית האישית שלו במקום לטפל כראוי בענייני הביטחון. ההידרדרות במעמדו של בנימין נתניהו כ "מר ביטחון" מגובה גם בסקרי דעת קהל. מאז פרוץ האינתיפאדה, לפני יותר מארבעה חודשים, מובילים חברי הכנסת אביגדור ליברמן ונפתלי בנט בשאלה מי יידע טוב יותר לטפל בטרור. נתניהו הוא רק במקום השלישי והיד עוד נטויה. לציבור נמאס והוא רוצה טיפול רציני בבעיות הטרור. הדבר בא גם לידי ביטוי בדיונים שנתניהו מנהל בקבינט הביטחוני, על-פי גורמים מדיניים בכירים המעורים בנעשה שם, הדיונים הם רדודים, ללא מעוף ויצירתיות מדינית וביטחונית, וראש הממשלה מוביל מדיניות של "שב ואל תעשה". כשכבר מתקבלות החלטות חשובות, הן מתקבלות באיחור רב, בתגובה לאירועים ולא כתוצאה מיוזמה ומחשיבה יוצרת כדי להקדים תרופה למכה. נתניהו הביא את ישראל למצב שבו היא נמצאת בפני "שוקת שבורה אסטרטגית".

החזית מול עזה

נתניהו פרסם הודעה לאחר הפיגוע השבוע בשער שכם בירושלים, שבה נאמר כי "אנחנו נלחמים בעוצמה רבה בטרור ונמשיך לעשות זאת", האם הדברים נכונים? טיוטת דוח מבקר המדינה בנושא הטיפול הלקוי במנהרות החמאס לפני מבצע צוק איתן ובמהלכו, שהתפרסמה השבוע, היא חמורה מאוד. הביקורת מתמקדת בהתנהלות נתניהו והקבינט הביטחוני והיא מעידה על מחדלי ממשלת נתניהו הקודמת. אפילו מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, שעבר על-פי הפרסומים "מבחן קבלה" אישי אצל משפחת נתניהו, מבין שנתניהו פישל בגדול בתחום הביטחוני ונזעק להתריע. מה עושה נתניהו? משגר את שליחיו לתקוף את מבקר המדינה ולהאשימו בפופוליזם. אולם מה שמתרחש ברצועת עזה מול עינינו, גם כיום, מדגיש את המחדל הביטחוני הגדול ביותר הנמשך כבר שנים. למרות שישראל הותקפה ממנהרות החמאס במהלך מבצע צוק איתן, איפשרה ממשלת נתניהו לתנועת חמאס לשקם את המנהרות ואף לבנות מנהרות חדשות באין מפריע שחלקן חודר לישראל. יתרה מזו, ישראל מאפשרת הכנסת כמויות גדולות של מלט וברזל לרצועה לצורך שיקומה אך ללא מנגנוני פיקוח הדוקים, התוצאה היא שחלק מהחומרים האלה מגיעים לחמאס לצורך בניית המנהרות. הטעות של נתניהו היא שמרגע שהחמאס התחיל בשיקום המנהרות, הוא לא הגיב מייד ולא הורה לכוחות צה"ל להיכנס לצפון הרצועה ולעצור את פעולות השיקום. זכורה לי היטב התקופה שבה שר השיכון, אלוף (מיל') יואב גלנט, שימש בתפקיד מפקד פיקוד הדרום בשנים 2010-2005, הוא הרגיל את החמאס למדיניות ישראלית של הריסת מנהרות בעודן באיבן. בכל פעם שמודיעין הפיקוד איתר עבודת בנייה של מנהרה, היה נכנס מייד כוח גדול של צה"ל לרצועה והורס אותה. מדוע נתניהו לא אימץ את המדיניות הזו והנחה את צה"ל בהתאם? כך נוצרה השחיקה בהרתעה של ישראל, ובחמאס יודעים שנתניהו מעדיף לנקוט מדיניות של "בת יענה" - לטמון את ראשו בחול ולאפשר את המשך עבודת שיקום המנהרות, העיקר שהשקט ישמר ולא יקרה שום זעזוע שיערער את כסאו. רק בעקבות הסערה התקשורתית האחרונה ופעולות המחאה של תושבי עוטף עזה, הורה נתניהו לפני כמה ימים להגביר את פעולות החפירה בצד הישראלי, בסמוך לגדר רצועת עזה, לאיתור מנהרות חודרות לישראל. היכן הוא היה בשנה האחרונה?

המצב בירושלים ובגדה

באשר לגל הטרור המכונה "אינתיפאדת הסכינים", נתניהו טוען כי מדובר בטרור איסלאמי ששוטף את כל העולם ואנחנו בתוכו, גם אם הדברים נכונים, אין הדבר אומר שאנו צריכים לנקוט בפעולות חלמאיות ולהגיב בצורה שרק תעודד פעולות טרור נוספות. למשל, מדוע אפשר נתניהו לחברי הכנסת של הימין, לפני כשנה, להתחרות ביניהם בעלייה להר-הבית במסגרת מסע הרדיפה אחר כותרות בתקשורת? הרי נתניהו ידע שהפוטנציאל של הנפיצות בעניין הר-הבית גדול ביותר. הוא בעצמו חווה, כראש ממשלה צעיר, את האלימות והטרור בעקות אירוע פתיחת מנהרת הכותל בספטמבר 1996. מדוע נזכר לאסור על חברי הכנסת את העלייה להר-הבית רק לאחר שפרצה האינתיפאדה ולא לפני כן? כיצד מינה נתניהו לתפקיד הרגיש ביותר של השר לביטחון פנים את גלעד ארדן שאין לו שום ניסיון מדיני וביטחוני ושכל הפעולות שלו בתחום הביטחון הן רצף של כישלונות מהדהדים ותהליך של דמורליזציה שיצר בקרב משטרת ישראל? מדוע לאחר הכשלונות האלה נתניהו לא מחליף את השר הכושל ארדן בשר ביטחון פנים מקצועי יותר ומנוסה כמו למשל בחבר הכנסת צחי הנגבי? נתניהו צודק שלשנאת היהודים ולהסתה האיסלאמית הארסית יש חלק חשוב בפעולות הטרור, אבל הוא לא עושה שום פעולה מעשית להפסיק את ההסתה באמצעי התקשורת של הרש"פ, לשבש את שידורי ההסתה בטלוויזיה הפלשתינית והרדיו הרשמיים של הרש"פ, לסגור את תחנות הרדיו הפלשתיניות הפרטיות בגדה שגם הן עוסקות בהסתה ועוד. ישיבות עם גורמי הביטחון, דיונים ממושכים, ביקורי פצועים שנפגעו בפיגועים והצהרות לתקשורת הן חלק מעבודתו של ראש ממשלה, אך אינן תחליף למדיניות ביטחונית רצינית. לנתניהו יש מדיניות של "לא לעשות כלום", הוא יוצר בהתנהלות הזאת את הרושם שישראל איננה מעוניינת בשלום. במקום לנסות וליצור אופק מדיני כלשהו, הוא מתחפר ויוצר תדמית של סרבן שלום - דבר שמגביר את התסכול של הפלשתינים. לכך יש להוסיף את המצב הכלכלי הקשה בשטחים את מרכיבי השנאה וההסתה והנה המתכון לאינתיפאדה חדשה. כל ראשי הממשלות בישראל התמודדו עם בעיות הטרור הקשות, אבל הם ידעו גם לייצר אופק מדיני או לפחות מראית עין של אופק מדיני, כדי להפחית את הביקורת הבינלאומית על ישראל ולהבליט את רצונה של ישראל בשלום, נתניהו שם פס על כולם. הוא משוכנע שהוא יכול להמשיך ולצפצף על העולם וכבר עכשיו יש סימנים שאזרחי ישראל ישלמו את המחיר. גם בתחום ההסברה הכישלון הוא מתמשך. נתניהו הוציא את תחום ההסברה מאחריות משרד החוץ והפך אותו לסחורה פוליטית שחולקה בין שישה משרדים. אין ראש מערך הסברה לאומי שמתפקד, לאחר הפיאסקו של הכוונה למנות לתפקיד את ד"ר רן ברץ, ונראה שחבר הכנסת יאיר לפיד, ראש מפלגת "יש עתיד", הפך בפועל לשר ההסברה של ישראל, הוא זה שמתרוצץ בין בירות העולם כדי להגן על מדינת ישראל. בנימין נתניהו נכשל בתחום הביטחוני כישלון חרוץ. כבר הגענו למצב שיו"ר "המחנה הציוני" יצחק בוז'י הרצוג, הנחשב לחנון מדיני וביטחוני, הוא זה שקורא להרוס לאלתר את מנהרות החמאס בעזה ומציג תוכניות לשיפור מצב הביטחון בגדה ובתוך מדינת ישראל. נתניהו סומך על הוואקום המנהיגותי בציבוריות הישראלית, על כך שאין לו אלטרנטיבה כביכול, אך השחיקה במעמדו בקרב הציבור הולכת וגוברת בעקבות מדיניותו המוטעית. יש כמיהה בציבור לדמות ביטחונית חדשה שתנהיג את המדינה. הציבור מתחיל להבין כי נתניהו עסוק בעיקר בהישרדותו הפוליטית האישית וגם אם רב-אלוף במילואים גבי אשכנזי לא ייכנס לפוליטיקה, הציבור יחפש מנהיג אחר כמו למשל אביגדור ליברמן או נפתלי בנט כדי שיחלץ אותו מאיומי הטרור. הזחיחות והשאננות של נתניהו תהיה בעוכריו. ברגע שהטרור יגבר עוד יותר, כפי שמעריכים במערכת הביטחון, הציבור ימאס בו וישליך אותו לפח האשפה של ההיסטוריה והוא יגמור כמו ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר לאחר המחדל של מלחמת יום הכיפורים ב-1973. הוא יירשם בהיסטוריה כראש ממשלה כושל שלא תרם שום דבר לביטחונה של ישראל. הנקודה החיובית היחידה שתירשם לזכותו תהיה בתחום הכלכלי בעת ששימש כשר האוצר של מדינת ישראל.