מה השתנה ב-25.1.2016 חל יום השנה החמישי ל"אביב הערבי" במצרים, שבו קיפחו את חייהם למעלה מאלף מצרים ב-18 מחוזותיה של מצרים. מהו המצב כיום, האם השתנה, והאם השיגו המתקוממים את יעדיהם.
להלן נתונים על המתרחש כפי שמסרו מכוני מחקר במצרים ומחוצה לה:
- כמעט כל הגורמים לפרוץ ההתקוממות עדיין קיימים, אך התושבים נמנעים מלהתקומם ולהפגין שוב, כי הם שואפים לשקט וליציבות אחרי המהומות שהיו.
- נסיונותיהם של "האחים המוסלמים" ביום השנה החמישי להוציא לרחובות מיליונים נכשלו כישלון חרוץ.
- כ-90 אחוז מהנשאלים בסקרים אומרים כי הם מעדיפים פת לחם ושיפור ברמת חייהם על פני הדמוקרטיה.
- מפלגת "אלנור" הסלפית פועלת נגד "האחים המוסלמים" ותומכת במשטרו של נשיא מצרים עבד אלפתאח א-סיסי.
- חלק ממנהיגי "האחים המוסלמים", בעיקר בעלי האמצעים, ברחו לחו"ל.
- חפירת תעלה מקבילה לתעלת סואץ במשך שנה והפעלתה, נחשבים הישג גדול לא-סיסי.
השסע הוא אסונם של הפלשתינים עוד פיצול בשורות הפלשתינים: אירן צמצמה את תמיכתה בחמאס, משום שהארגון מצדד בעמדתה של ערב הסעודית נגד אירן והחות'ים בתימן הקשורים לאירן. חמאס שואף לחדש את היחסים עם סעודיה ולקבל ממנה סיוע כספי.
מנהיג חמאס ח'אלד משעל סירב להיענות לדרישתה של אירן שארגונו יפעל לפי צוויה של טהרן. משעל פועל למען התקרבות ארגונו לסעודיה, קטר וטורקיה. לאירן נותר אפוא לפעול בקרב "הג'יהאד האיסלאמי" ולשכנע את חבריו לפרוש מהארגון ולהקים ארגון חדש שתובטח לו תמיכתה כספית. אירן אכן הצליחה בכך. ברצועת עזה הקימו פורשי "הג'יהאד האיסלאמי" ארגון חדש, שיעי בנטיותיו, בשם "אלצאברון" שמשמעותו: הדוגלים בסובלנות.
השסעים בתוך שורות הפלשתינים הם גורם משמעותי לתבוסתם ולכשלונם להגיע לפתרון כלשהו.
התקשורת האירנית והרוסית מציירות את המשטר הסורי עיתון "אשרק אלאוסט"
באלאזהר מזהירים חכמי הדת (עולמא) של מוסד "אלאזהר" יוצאים בהתקפה מוחצת נגד המשטר השיעי באירן ונגד מנהיגו עלי חמינאי המושל בשם האל כביכול (ויליאת אלפקיה). לדבריהם, העם באירן הפך לעדר צאן חסר רצון ומדוכא על-ידי השליט היחיד שאין עליו עוררין, כי הוא שולט בשם האל כביכול. לדברי חכמי הדת המצריים, ספרו "ממשלת האיסלאם" של מחולל ההפיכה רוחאללה חומייני מוכיח כי הוא מסלף ומזייף את ההיסטוריה. אחת הכיתות השיעיות, "אלג'עפריה", שוללת גם היא את השלטון האלוהי, כמו גם הרוב המכריע של המוסלמים הסונים, המתעב את האיסלאם השיעי הפוגע בהלכה המוסלמית.
חכמי "אלאזהר" מצביעים על כך שנכדו של חומייני מתנגד לעירוב הפוליטיקה בדת, ומסיבה זו נמחק מרשימת המועמדים לנשיאות. הם גם תוקפים את שליטי אירן בטענה שהם, כמו אחרים, מספסרים בבעיה הפלשתינית וטוענים כי הדרך לפלשתין עוברת במכה ומדינה.
תורפות האישיות הערבית "האישיות הערבית בעידן הזה", הוא שם ספרו של הסופר הלבנוני ע'סאן שמיח, שבו הוא מנתח את תכונותיהם של הערבים המהוות נקודות תורפה החוסמות את עמי ערב מלהדביק את הקידמה והמודרנה ומונעות בעדם ליהנות מהישגיהן של הטכנולוגיה והחדשנות המדעית.
נקודת החולשה העיקרית של הערבים היא השקיעה וההתאבנות במנטליות ובמושגים של ימי הביניים, כלומר לפני 14 מאות שנה. הסופר מדגיש כי "הערבי הוא אסיר התרבות שהייתה ואינו מסוגל לדלג מעליה, כאילו העבר היכה שורשים עמוקים וכאילו דבר לא השתנה מאז עידן טרום-האיסלאם ("אלג'הליה"), וכאילו ראשי התרבות הערבית מימים ימימה עדיין חיים. אישים כמו אלפראבי, אבן רושד, סיבויה, ענתרה בן שדאד, מוחמד עבדו ואלאפגני - כל אלה חיים עם הדור החדש וקובעים את עתידו.
"בנוסף, האישיות הערבית סובלת מיחס המערב אליה. המערב סבל בעבר מן הכיבוש הערבי, ובימינו הוא סובל מן הטרור המיוחס למוסלמים בכלל ולערבים בפרט. הדילמה של הערבי היא אפוא כיצד אפשר לטפל במורכבות היחס הזה. במילים אחרות, כיצד ניתן ליהנות מהישגי המערב כשיש פערים פסיכולוגיים כאלה".
הסופר אינו מתעלם מכך שהחברה הערבית סובלת ממשטרים עריצים המדכאים ומונעים ביקורת עניינית, ושואל אם כלל תיתכן קידמה ושגשוג בצל דיקטטורה.
יש גבול הסופר העירקי ח'אלד אלקשטיני הגולה בלונדון שמע ממי שהיה דיפלומט בריטי בימי ג'מאל עבדול נאצר את הסיפור הבא:
אזרח מצרי נהג במשך שנים לפקוד מדי בוקר דוכן עיתונים, היה נוטל עיתון, סוקר את העמוד הראשון, מחזיר את העיתון למקומו והולך. יום אחד שאל אותו בעל הדוכן: "מה אתה מחפש בעיתון מדי בוקר"? "את המודעות על אנשים שהלכו לעולמם". "אבל מודעות כאלה מופיעות בעמוד האחרון ואתה תמיד סוקר את העמוד הראשון!", "נכון, כי המודעה על האיש שאני מצפה שילך לעולמו תופיע בעמוד הראשון".
ברור כי הבדיחה מתייחסת אל נאצר עצמו, שכמו המצרים, ניחן גם הוא בחוש הומור. כזכור, אחרי מלחמת ששת הימים הוא ביקש מעמו להפסיק לספר בדיחות על התבוסה. יש גבול, הוסיף.
